פסק-דין בתיק א 25713/06

בפני תביעה כספית בסך 28,200 ש"ח אשר הוגשה במקורה בסדר דין מקוצר וניתנה רשות להתגונן.

לטענת התובע הוא הלווה ביום 4.5.96 סך של 2,000 $ במזומנים לנתבע, לתקופה של שלוש שנים בריבית חודשית של 2% ועל הנתבע היה להשיב לו את סכום ההלוואה, לאחר שלוש שנים בצירוף ריבית. לגרסתו, למרות פניותיו הרבות, הנתבע לא נענה ולא שילם את חובו. הנתבע נסמך על נספח א' לכתב התביעה שלטענתו הינו אישור והסכם חוב מיום 4.5.96 ולגרסתו, הוא והנתבע חתומים עליו.

בדיון ההוכחות טען התובע כי סעיף 1 למסמך זה נדון במסגרת תיק הוצל"פ וסעיף 2 למסמך הוא נשוא תביעה זו.

לגרסת הנתבע, נספח א' לכתב התביעה הוא מסמך מזויף אשר לא נחתם על ידו, ומדובר במסמך אשר יצר התובע לצורך תיק ההוצאה לפועל אשר פתח נגדו הנתבע. לגרסתו, התובע ניסה להוציא ממנו כספים בזיוף ובמרמה גם בתיק ההוצאה לפועל, כאשר, בית משפט השלום וערכאת הערעור קבעו כי התובע אינו מהימן וקיבלו את גרסת הנתבע.

לטענת הנתבע, המסמך נשוא התביעה נוצר במטרה לגבות ממנו כספים במרמה.

התובע בתצהירו טוען כי המסמך אינו מזויף וצירף לתצהירו, צילום חוות דעת מומחה של אמנון בצלאלי. חוות הדעת אשר הייתה בפני בית המשפט והנתבע במועד דיון ההוכחות והסיכומים בעל פה, הינה צילום ללא תאריך, וללא המסמך אותו בדק המומחה.

בחקירתו הנגדית טען התובע כי הוא שלח אל הנתבע את ההתראות נ/1 מיום 15.123.05 ו- נ/2 מיום 20.9.07. ולגרסתו הנתבע סירב לחתום לו על קבלת המסמך.

התובע השיב בחקירתו, כי למרות שעל המסמכים הנ"ל מצוינת כתובת המגורים של הנתבע ברחוב יהודה הימית 24 בת"א לא שם נמסרו לו המסמכים, אלא במקום עבודתו של הנתבע במוסך שמצוי בכתובת אחרת.

לגרסת התובע, למרות שההלוואה ניתנה כבר בחודש מאי שנת 1996 והיה על הנתבע להשיבה בשנת 1999, המכתבים שלטענתו שלח לנתבע הם מהשנים 2005 ו-2006 לאור הדיונים בהוצל"פ וההסכמה שהמסמך נשוא התביעה יועבר לגרפולוג. בנוסף, לגרסתו הוא המתין לתוצאות תיק ההוצאה לפועל. לגרסתו לא מדובר במסמך מזוייף.

התובע השיב בחקירתו הנגדית כי ההלוואה הייתה עסק מסחרי, שכלל ריבית והוא הגיע פעמים רבות למוסך שבבעלות הנתבע טרם שנת 1991 ולאחריה, הן כדי לתקן את הרכב והן לצרכים אחרים.

התובע אישר שפסה"ד של בית המשפט המחוזי קבע כי הוא כלל לא הגיע למוסך שבבעלות הנתבע כדי לתקן את הרכב.  כן אישר התובע  כי יש לו הרשעות רבות בזיוף ומרמה.

הנתבע בתצהירו טען, כי בעבר הגיש נגדו התובע תביעה כספית שנדחתה ובית משפט השלום וערכאת הערעור קיבלו את גרסתו וקבעו כי אין להאמין לגרסת התובע.

לגרסת הנתבע, את המסמך נשוא תביעה זו, יצר התובע, לאחר שנפסקו לטובת הנתבע באותו הליך משפטי, הוצאות בסך 2,000 ש"ח והתובע המציא מסמך זה כדי לטעון שהוא שילם לו בפשרה 1,500 ש"ח  בגין הוצאות התיק הנ"ל.

לגרסת הנתבע, לא רק שהתובע לא שילם את ההוצאות המגיעות לו, אלא יצר את המסמך כדי לתבוע ממנו סכום נוסף.

בחקירתו, השיב כי לא היה כל מסמך אחר שלגביו הייתה התדיינות משפטית למעט מסמך זה, וכי ת/1 הוא תצהירו אשר בו הוסכם שימונה גרפולוג בתיק ההוצאה לפועל.

מהראיות והעדויות אשר הובאו בפני עולה כי עד למועד דיון ההוכחות והסיכומים, מעבר לתצהירי הצדדים לא הוגש בתיק זה כל תצהיר ו/או חוות דעת של מומחה. נספח 3 לתצהיר התובע הוא צילום ללא תאריך, של חוות דעת המומחה אמנון בצלאל.

בצילום זה, נכתב בסעיף 1 כי נבדק הסכם חוב בכתב יד מיום 4.5.96 בין הצדדים לתיק שבפני, וסומן א'.

לתיק בית המשפט לא צורף לצילום כל מסמך מסומן באות א' ולא הובא בפני כל מסמך המסומן באות א', ומטבע הדברים, אף לא נשלח מסמך זה אל הנתבע.

הצילום אשר צורף לתיק, אינו מהווה חוות דעת של מומחה הן בשל היותו חסר, והן בשל היותו ללא תאריך והן בשל היותו צילום לא מאומת.