פסק-דין בתיק א 25643/06

הצדדים ועובדות הצריכות לעניין .

התובעת היתה מבוטחת אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח חיים שמספרה 5911862 (להלן: " הפוליסה"). הנתבעת הינה חברת הביטוח בה הוצאה הפוליסה.

התובעת קיבלה במשך שנים דיווחים שנתיים שכללו פירוט סכומים, לרבות הסכומים להם תהיה זכאית עם פרישתה מעבודה. לטענתה, בהתאם לדיווחים אלו, נכון לשנת 2004, סכום הפוליסה  בתום התקופה היה 630,686 ש"ח וערך פדיון מנהלים היה 451,624 ש"ח.

לטענת התובעת, היא פרשה מעבודה תוך הסתמכות על ערכי הפדיון הגבוהים שהובטחו לה עפ"י הדיווחים השנתיים של הנתבעת. לאחר פרישתה שולם לה ע"י הנתבעת סכום נמוך ולא סביר, לטענתה, של 56,845.92 ש"ח, שהוא, לטענת הנתבעת, הפדיון הסופי של הפוליסה למרות שהנתבעת לא התכחשה לטעות שחזרה ונשנתה בדיווחיה לתובעת.

לטענת התובעת, לא היה עליה להבין את החישובים הכספיים עפ"י הפוליסה. היא הסתמכה על הדיווחים של חב' הביטוח ועל הנתבעת לשלם אותם סכומים שהיא דיווחה עליהם לתובעת.

בעקבות התכחשותה של הנתבעת לסכומים שצויינו בדיווחיה, נאלצה התובעת לחזור לעבודה. כתוצאה מפרישתה מהעבודה, ועד שחזרה אליה, הפסידה התובעת שכר עבודה של כשמונה חודשים המוערך בכ- 50,000 ש"ח ונגרמה לה עוגמת נפש רבה.

לטענת התובעת, מטעמי אגרה, היא הגישה תביעתה לסך של 100,000 ש"ח בלבד.

לטענת הנתבעת מדובר בתביעה טורדנית שמטרתה לנצל טעות רישומית - טכנית. הפוליסה היא פוליסת ביטוח מנהלים שהצדדים לה הם המעביד, בעל הפוליסה, והנתבעת בלבד. התובעת היא מוטבת מכוח תנאי העבודה הקיימים בינה לבין המעביד, ורק המעביד הוא שיכול לבוא בטרוניה למבטחת.

הנתבעת מודה כי מחמת טעות נמסרו לתובעת דיווחים שגויים, לטענתה, בתקופה מוגבלת בלבד, כאשר השגיאה בדיווח בולטת לעין ובלתי סבירה. הדיווחים השגויים נעשו בטעות בתום לב ונבעו מרישום ידני מוטעה שנעשה בעקבות בקשת התובעת ו/או בעל הפוליסה להקטין את סכום הביטוח. התובעת ידעה או צריכה היתה לדעת כי הפוליסה אינה יכולה לצבור ערכים כנטען על ידה. כמו כן טוענת הנתבעת כי התובעת לא שינתה מצבה לרעה, וכי יש לה אשם תורם בכך שלא בדקה את הסכומים בטרם נקטה בהחלטות גורליות.

דיון .

בסיכומיה זנחה הנתבעת טענתה לפיה אין לה יריבות עם התובעת מאחר ואינה בעלת הפוליסה אלא רק מוטבת על-פיה, וטוב שכך.

בתמצית, תביעתה של התובעת היא בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל קבלת דיווחים שגויים שקיבלה מהנתבעת בדבר כספים להם היא זכאית מהפוליסה הנ"ל. לטענתה, בהחלטתה לפרוש מעבודתה היא הסתמכה על קבלת סכומים אלו .

אין חולק כי הנתבעת טעתה בדיווחיה לתובעת. עם זאת עדין אין בטעות זו כשלעצמה, כדי להקים לתובעת עילת תביעה. על התובעת מוטל הנטל להוכיח תביעתה ובין כך להוכיח התקיימות רכיבי עוולת הרשלנות.

עפ"י ההלכה הפסוקה על מנת להוכיח את עוולת הרשלנות, על התובע להוכיח רכיביה כדלקמן: 

1) חובת זהירות (חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית); 

2) הפרת חובת הזהירות ע"י המזיק (התרשלות); 

3) קשר סיבתי בין ההפרה לנזק;