פסק-דין בתיק א 25582/05

1.    באפריל 2002 נסגרו שעריו של בנק למסחר בע"מ (בפירוק) (להלן: " בנק למסחר") לאחר שקרס בעקבות מעילה. ביולי 2002 הוציא בנק ישראל בתוקף סמכותו לפי סעיף 8 יא' לפקודת הבנקאות 1941, ערבות שמוטביה הם בעלי הפיקדונות בבנק (להלן: " הערבות").

התובעים, אב ובתו, מבקשים לחייב את בנק ישראל, לשלם להם מכוח הערבות את הכספים שעמדו לזכות חשבון מס' 74810 בבנק למסחר, ביום בו נסגרו שעריו. החשבון, שלמועד האמור נצבר בו סכום של כ- 400,000 ש"ח (להלן: " החשבון"), רשום על שם התובעת, אך מרבית הפעולות בו, אם לא כולן, בוצעו על ידי התובע כמיופה כוח בחשבון.

2.    בנק ישראל טוען שהחשבון נוהל כחשבון קש והתובעים אינם זכאים להיפרע מכוח הערבות, הן משום שהם אינם באים בשעריה מלכתחילה, והן משום שהם נופלים בגדרו של אחד הסייגים שלהם כפופה הערבות.

הטענה הראשונה נשענת על הוראת סעיף 5 (ד) לכתב הערבות שזו לשונה:

"כתנאי מוקדם לתשלום התחייבות על פי ערבות זו, יהיה בעל התחייבות חייב להמציא כל שיידרש ממנו לצורך קיום הבירורים הנדרשים לדעתו של בנק ישראל לענין זה, לרבות מסמכים בכתב, תצהירים וכל כיוצא באלה, ולחתום על כל מסמך שיידרש ממנו".

הסייג שעליו נשענת הטענה השנייה, קבוע בסעיף 3 (א) (4) לכתב הערבות ולפיו הערבות לא תחול על: "התחייבות כלפי מי שלבנק ישראל יש יסוד להניח כי הוא קשור או מעורב בכל דרך שהיא, במישרין או בעקיפין, בפעילות לא תקינה שבוצעה בבנק, כלפי קרובו, או כלפי תאגיד שבשליטת אחד מהם - כלפיו לבדו או כלפיו יחד עם אחרים;" (להלן: " הסייג"). 

3.    שתי העילות לפטור מהערבות מופיעות בכתב ההגנה של בנק ישראל, אך בעוד ששם מרכז הכובד הוא הטענה השנייה בעניין תחולת הסייג ביחס לתובעים, הרי בסיכומיו מרכז הכובד הוסט לטענה שהתובעים לא עמדו בתנאי המוקדם לתחולת הערבות. כל כך, משום שהחשבון מתאפיין בתנועה ערה של הפקדות של מזומנים שביחס לחלק מהן ניתנו על ידי התובע הסברים בלתי מספקים - לעיתים אף בלתי הגיוניים, ובכמה מקרים ניתנו הסברים שעומדים בסתירה להסברים קודמים.

אשר לתחולת הסייג ביחס לתובעים - לטענת בנק ישראל תנועות מסוימות בחשבון, הן של הפקדות והן של משיכות, מצביעות על קשר בין החשבון לבין חשבונות של גורמים הקשורים במעילה, וגם אם התובע אינו קשור למעילה - " אין בכך כל רבותא" משום שממילא זו אינה הטענה כלפיו, אלא " הטענה היא שכספי מעילה מצאו דרכם לחשבונו, ולכן היתרה שבחשבונו כוללת כספי מעילה" (סעיף 5 עמ' 11 לסיכומיו).

4.    טרם שאכנס לפרטי הטענות אסקור את השתלשלות העניינים שקדמה להגשת תביעה זו.

החשבון נפתח בנובמבר 1993 על שם בתו של התובע משום שהוא ביקש להסתיר את כספו מנושיו והיה בעיצומו של הליך גירושין מאשתו. הוא אינו מכחיש שגם שלטונות המס לא זכו "לחלוק" עמו את המידע בקשר לפעילותו העסקית והכנסותיו. נראה שתקופה מסוימת, בשנים 1997-1999, החשבון לא היה פעיל - בתקופה זו ניהל התובע את פעילותו הכספית כמיופה כוח בחשבון שנפתח בבנק לאומי על שם גיסו, סיבוני משה (נספח יט' לתצהיר התובע) - אך מאפריל 1999 חזר החשבון לפעילות, משהועברו אליו כספי התובע מהחשבון על שם סיבוני בבנק לאומי, ומכאן ואילך התבצעו בו הפקדות רבות של שיקים ובעיקר של מזומנים. מחזור ההפקדות של מזומנים בחשבון מאותו שלב ועד לסגירת הבנק למסחר באפריל 2002, הסתכם ביותר מ-1,250,000 ש"ח.

במועד כלשהו לאחר קריסת הבנק למסחר, פנו התובעים למנהלים המיוחדים שמונו לבנק, בדרישה לתשלום הכספים שבחשבון מכוח הערבות  - מועד הפניה אינו ידוע אך התרשומת הראשונה מפגישה שקוימה עם התובעים נושאת את התאריך 29.7.03 (נספח ה' לתצהירו של אור סופר מהפיקוח על הבנקים בבנק ישראל). באותה תרשומת צוין שמי שפעל בחשבון הוא התובע, "שפה ושם" עסק בפריטת שיקים " במסגרת היכרות אישית", ואינו זוכר את בעלי השיקים המופיעים בחשבונו הואיל ומדובר בעסקות ניכיון. פגישה נוספת בין התובעים לנציג המנהלים המיוחדים התקיימה בנובמבר 2003. ביחס לתובעת  בעלת החשבון, צוין בתרשומת מאותה פגישה שהתובעת לא הייתה פעילה בחשבון מעבר להפקדה ראשונית אחת; כי התובע אישר את דבריה והסביר שהוא פתח את החשבון על שמה בשל " היבטים עסקיים" מטעמי מס וכו'". עוד צוין באותה תרשומת שהתובע מסרב לחתום שהוא עוסק בסחר במכוניות וכן בפריטת צ'קים לחברים. התובעים התבקשו אז לספק הסברים ביחס למקור הכספים שהופקדו בחשבון בשיקים ובמזומן, על פי "טבלת מקור הכסף". הפריטים הטעונים הסבר אשר מרוכזים בטבלה זו מוגדרים כ"חוסרים". 

בדצמבר 2003 מסר התובע הסברים ביחס לחוסרים - אלה מופיעים בכמה צורות: הסברים מילוליים בכתב יד ביחס לחלק מהחוסרים והערות קצרות לצד חלק מהפריטים שבטבלת החוסרים (אלה כלולים בנספח ג' לתצהיר התובע); רשימה בת 2 דפים ובה ריכוז נתונים ביחס לפעילות בשיקים ובמזומנים (רשימה זו כלולה בחלק הראשון של נספח ג' לתצהירו של אור סופר). ב-18.3.2004 חתם התובע על תצהיר ובו תיאור כללי של עסקיו לסוגיהם בתקופה הרלבנטית:

רכישה ומכירה של רכבים - עיסוק עיקרי שהתנהל במזומן; עסק למוצרי אלקטרוניקה בשם גולן סחר - בעסק הזה הייתה פריצה והתקבל סכום מסוים מחברת הביטוח; עסק בשם "הוליווד" אף הוא למוצרי אלקטרוניקה; מתן הלוואות למכרים בלבד (נספח ו' לתצהיר הנ"ל).

נראה שהתצהיר האמור הועבר למנהלים המיוחדים לאחר שהם השיבו לפניותיו של ב"כ התובעים כי " לטענת מרשתך מדובר בכספים שמקורם בעסק בתחום השוק האפור, המעניק הלוואות ומקבל החזרים בכסף מזומן, ולשיטת מרשיך מדובר ב"כסף שחור", אשר אין אפשרות להתחקות אחר מקורו", ואומנם אין בזה "כדי לחוות דעת ביחס לזכאותה או חוסר זכאותה לקבל כספים מכוח הוראות ההודעה על מתן ערבות לפי פקודת הבנקאות...אלא שבקונטקסט של האירועים שהתרחשו בבנק ובהינתן שלא היה בידה של מרשתך למסור לבודקים נתונים שונים, ייתכן שיחלוף פרק זמן נוסף עד לגיבוש עמדתם של המנהלים המיוחדים בסוגיה". המכתב מסתיים בהבטחה שעם סיום הטיפול על ידי המנהלים המיוחדים, יועבר העניין להכרעת בנק ישראל (מכתב זה מה-8.3.2004 מצורף כנספח ז' לתצהיר התובע).

אבל התובעים לא הרפו ופנו שוב באמצעות בא כוחם אל בא כוח המנהלים המיוחדים. במכתבם מה-21.3.2004 (נספח ח' לתצהיר התובע), הם מכחישים שמדובר בחשבון קש; טוענים שמקור מרבית הכספים ידוע ונובע מפעילות של מר מויאל במכירה ורכישה של רכבים ובעסקי אלקטרוניקה; חלק מהכספים הם כספי חיסכון של הגב' מויאל, והתובעים מוכנים למסור כל מידע ולשתף פעולה ככל שיידרש לצורך אימות הטענות הללו. 

ביוני 2004 נערכה לתובע בדיקת פוליגרף, והוא נמצא דובר אמת כשהשיב בשלילה על השאלות הבאות: " האם היה לך רווח כלשהו מהמעילה שהיתה ב"בנק למסחר?"; "האם שת"פ עם אתי או מישהו מטעמה במעילה שהיתה ב"בנק למסחר". (חוות דעתו של המומחה שלמה ברוק, מצורפת כנספח ט' לתצהיר התובע).

5.    התובע אומר שהיוזמה לבדיקת פוליגרף הייתה שלו אך השאלות נוסחו על ידי המנהלים המיוחדים: " בקשתי פוליגרף על חשבוני. המנהלים קבעו מי הפוליגרף ומה השאלות ושאני אשלם והסכמתי" (פרוטוקול מ-7.5.2006), ובחקירה נגדית: "הם אמרו לי שאני חשוד. אמרתי אין בעיה אם אני חשוד. אני מוכן ללכת לפוליגרף שלכם ואני משלם. שלוש ארבע פוליגרף הכי טובים שיש, אני מוכן ללכת. אם אחד מהם אומר שאני לא דובר אמת אני אתן להם עוד קנס ואת הכסף" (שם בעמ' 21).

לאחר שתוצאות הפוליגרף התקבלו אצל המנהלים המיוחדים, רשם רו"ח איציק, מי שעמד בראש צוות החוקרים מטעם המנהלים המיוחדים, את ההערה הבאה בתיקם של התובעים: "בתיק זה בוצעו על הבדיקות האפשריות במגבלות הקיימות לרבות בדיקת פוליגרף. לאור זאת ובהתבסס על חוות דעת משפטית לא ניתן למנוע התשלום. להמשך טיפולכם" (תרשומת זו מה-21.6.04 סומנה ת/2).

ביולי 2004 הועבר תיקם של התובעים לבנק ישראל בלוויית טופס המכונה " רשימת תיוג למבקר חקירתי", כשהמנהלים המיוחדים חתומים על " אישור לשחרור כספים" שבדף 2 בטופס זה (סומן ת/1). רו"ח יהודה בר-לב הוסיף בשולי חתימתו את ההערה הבאה: " קיבלתי  את הערת רו"ח צבי איציק מיום 21.6.2004, אין לי הערות".