פסק-דין בתיק א 25538/05

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים שהוגשו בכתב בעקבות דיון שהתקיים במעמד הצדדים במסגרת תביעה שטרית שהגיש התובע נגד הנתבעת בגין 2 שיקים: (1) שיק מספר 37 על סך
5,989 ש"ח מיום 20/6/04; ו- (2) שיק מספר 38 על סך 5,965 ש"ח מיום 20/7/04. 

מר חיים דגן, אשר הצהיר כי הינו הבעלים והמנהל של הנתבעת, טען בתצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות ומשמש ככתב הגנה בתיק כי התובע שימש בזמנים הרלוונטיים כקבלן משנה של הנתבעת לצורך מתן שירות למוצרי חשמל, ובין היתר למוצרים שיובאו על-ידי חברת אולימפיק ישיר בע"מ ואולימפיק טי.וי. בע"מ (להלן: " אולימפיק"). עוד טען מר דגן כי במהלך התקשרותו עם הנתבעת ביקש התובע לשמש כתחנת שירות יחידה למוצרי אולימפיק בכל גוש דן, והובהר לו כי לצורך כך עליו להסכים לתנאי תשלום שיהיו כפופים ללוח התשלומים של אולימפיק לנתבעת. בהמשך נטען כי משנקלעה אולימפיק לקשיים כלכליים והשיקים שניתנו על ידה החלו לחזור,  דרשה הנתבעת מהתובע מכוח ההסכם ביניהם כי לא ישחרר מכשירים הנמצאים אצלו בתיקון ולא יחל בתיקונם, אולם התובע לא נענה לדרישותיה ואף החל להתקשר עם אולימפיק באופן עצמאי מאחורי גבה של הנתבעת. לבסוף נטען כי עומדות לנתבעת טענות קיזוז טובות, הואיל והתובע בהתנהגותו גרם לכך שהנתבעת אינה מצליחה לגבות סך של כ- 145,000 ש"ח אשר אולימפיק חייבת לה, וכן הפסידה עמלות שאמורה היתה לקבל מאולימפיק  בסך של כ- 30,000 ש"ח.

בהחלטה שניתנה במסגרת ההתנגדות לביצוע השטרות צוין כי מן הדין היה לדחות את הבקשה, אולם נקבע שתינתן לנתבעת רשות להתגונן בכפוף להפקדת מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ בתוספת סך של  4,000 ש"ח. ההפקדה בוצעה, ולכן ניתנה לנתבעת רשות להתגונן. 

מר משה אלמוג הגיש תצהיר עדות ראשית בו טען כי הוא הבעלים והמנהל של הנתבעת (במהלך חקירתו הבהיר מר אלמוג כי הינו שותף של מר דגן). בתצהירו חזר מר אלמוג על טענותיו של מר דגן, והוסיף כי השיקים נשוא התובענה ניתנו לתובע במסגרת הסדר תשלומים של אולימפיק עם הנתבעת, כאשר היתה הסכמה מלאה לפיה פירעון השיקים שניתנו לתובע כפוף לפירעונם המלא של שיקים שנמשכו על-ידי אולימפיק לאותו תאריך. עוד טען מר אלמוג כי אולימפיק לא עמדה בהסדר התשלומים, והשיקים שמועדי פירעונם מיום 20/5/04 ואילך החלו לחזור. כמו-כן נטען שחובה של אולימפיק כלפי הנתבעת עומד על סך של 121,323 ש"ח במונחי קרן, והיות שהתנהגותו של התובע היא שמנעה מהנתבעת לגבות את החוב מאולימפיק, יש לקזז את הסכום הנ"ל מחובה של הנתבעת לתובע. 

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית בו טען כי מעולם לא נחתם הסכם בכתב בינו לבין הנתבעת וכי מר אלמוג נתן בעל-פה את ערבותו האישית לתשלום עבור כל התיקונים שיבוצעו במעבדת התובע עבור הנתבעת. עוד נטען כי הנתבעת אישרה לשלם לתובע סך של 5,989 ש"ח עבור תיקונים שביצע עבורה בחודש דצמבר 2003, וסך של 5,965 ש"ח עבור תיקונים שביצע עבורה בחודש ינואר 2004, ולאחר הוצאת חשבונית בהתאם קיבל התובע מהנתבעת את שני השיקים נשוא התובענה על אותם סכומים. לטענת התובע, השיקים הוצגו לפירעון בבנק אך לא כובדו, והנתבעת אף סירבה לפרוע אותם. בהתייחס לטענתה של הנתבעת בדבר התניית התשלום לתובע בביצוע תשלומים של אולימפיק לנתבעת - הוצהר שמדובר בטענה חסרת שחר ושהתובע מעולם לא הסכים לכך. 

מר דוד סליס זומן כעד מטעם הנתבעת לדיון שהתקיים במעמד הצדדים, נחקר בחקירה ראשית ובחקירה נגדית, והעיד בין היתר, כי בשלב מסוים הפסיקה אולימפיק את התקשרותה עם הנתבעת והחלה לעבוד ישירות עם התובע, אך טען כי איננו זוכר מתי מסר התובע לאולימפיק את הצעת העבודה שצורפה לתצהיר הנתבעת כנספח י'. בהמשך נחקרו התובע ומר אלמוג על תצהיריהם בחקירה נגדית, ולאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

דיון

אין חולק כי השיקים נשוא התובענה נמסרו לתובע תמורת עבודה שביצע עבור הנתבעת עוד בחודשים דצמבר 2003 וינואר 2004 (ראו סעיף 5 לסיכומי הנתבעת). טענות ההגנה של הנתבעת  נגד התובענה הן כדלקמן: (1) התובע קיבל מהנתבעת בלעדיות אזורית כנגד הסכמתו שהתשלומים המגיעים לו יוכפפו לתשלומים שתקבל הנתבעת מאולימפיק. כחלק מהסכמה זו, הותנה פירעון השיקים שנמסרו לתובע בביצוע תשלומים מקבילים של אולימפיק לנתבעת, והואיל והתשלומים הנ"ל לא בוצעו, לא התקיים התנאי לפירעון השיקים; ו- (2) התנהגותו של התובע גרמה לכך שהנתבעת לא תוכל לגבות את חובה בסך של 121,323 ש"ח מאולימפיק, ולכן יש לקזז סכום זה מחובה של הנתבעת לתובע.

טענתה הראשונה של הנתבעת לגבי מתן בלעדיות לתובע וקיומו של תנאי לפירעון השיקים הינה טענה בעל-פה שאינה נתמכת בראיות בכתב, בין על גבי השיקים עצמם ובין במסמך חיצוני המלמד על כך. כמו-כן לא הובאה בפני בית המשפט עדות נוספת, פרט לזו של מר אלמוג, לתמיכה בגרסת הנתבעת בדבר תנאי מוסכם לפירעון השיקים. מן הראוי לציין שגם עדותו של מר אלמוג עצמו בנידון בחקירתו הנגדית לא היתה ברורה, שכן לטענתו, כל שאמר לו התובע הוא שיעזור לנתבעת אם תהיה לה בעיה עם התשלומים מאולימפיק (עמוד 4 פסקה 1 לפרוטוקול).

יתר על כן, בתצהיר שהגיש מר דגן ומשמש ככתב הגנה בתיק, כלל לא נטען במפורש שפירעון השיקים היה מותנה בביצוע תשלומים ספציפיים של אולימפיק לנתבעת במסגרת הסדר שנערך ביניהן, ועל-כן למעשה לא ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בעניין זה. מכל מקום, הואיל ועסקינן בתובענה שטרית, כאשר התובע חזר והכחיש מכל וכל הסכמה על בלעדיות ו/או קיומו של תנאי כלשהו לפירעון השיקים (סעיף 15 לתצהירו וכן עמוד 4 פסקה 2 ועמוד 5 פסקה 5 לפרוטוקול), ולא הוצגו כאמור ראיות הסותרות את גרסתו, הרי שהנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה
על-מנת להוכיח קיומו והפרתו של התנאי הנטען.

אינני מקבל את טענתה של הנתבעת לפיה העובדה שהשיקים נמסרו לתובע רק מספר חודשים לאחר ביצוע העבודות מלמדת על קיומו של הסכם מיוחד בין הצדדים המתנה את התשלום לתובע בקבלת כספים מאולימפיק. ראשית, לא נסתרה גרסתו של התובע לפיה ביצוע התשלום עוכב בשל בדיקה וביקורת של התשלום הנדרש (עמוד 5 פסקה 3 לפרוטוקול), ובסופו של דבר אושר על-ידי הנתבעת (סעיף 10 לתצהיר התובע). שנית, משמסרה הנתבעת את השיקים לידי התובע ולא הוכח כל תנאי במסירתם, כמפורט לעיל, חזקה על הנתבעת שהסכימה לשלם עבור העבודות ולאחר מכן חזרה בה על דעת עצמה ושלא כדין.    

טענת ההגנה השנייה היא שהנתבעת זכאית לקזז מחובה לתובע את הסכום שחייבת לה אולימפיק, וזאת לאור התנהגותו של התובע. לטענת הנתבעת, התובע הפר הבטחתו שלא למסור לאולימפיק מוצרים שהיו ברשותו ולא לקבל ממנה מכשירים נוספים לתיקון, וכן התקשר עם אולימפיק באופן עצמאי מאחורי גבה של הנתבעת. תחילה יאמר כי כפי שנקבע בהחלטה שניתנה במסגרת ההתנגדות לביצוע השטרות, טענת הקיזוז אשר נטענה בכתב ההגנה לא היתה מפורטת דיה. בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת הוגש לראשונה מסמך המפרט את חובותיה הנטענים של אולימפיק לנתבעת, אך לא ניתן כל הסבר באשר למקורו של המסמך ולאופן עריכתו, וממילא אין די במסמך זה כדי להוכיח קיומו של החוב.

זאת ועוד, אף אם אולימפיק אכן חייבת כספים לנתבעת, לא הוכח שהתנהגותו של התובע היא שמנעה מהנתבעת לגבות את החוב. כך למשל, לא הוכח שפנייתו של התובע אל אולימפיק במטרה להתקשר עמה באופן עצמאי נעשתה תוך הפרת הסכמה מפורשת עם הנתבעת בנידון. נהפוך הוא, מר אלמוג הודה בתצהירו: " ברור לי, כי אין בפניה כשלעצמה משום הפרת חוזה עם הנתבעת" (סעיף 41 לתצהיר). אמנם מר אלמוג טען כי היה בפנייתו של התובע לאולימפיק כדי לגרום לה להפר את התחייבויותיה לנתבעת ולנתק עמה כל קשר, אך לא הוכח שאלמלא היה התובע מתקשר עם אולימפיק היתה הנתבעת מצליחה לגבות ממנה את חובה, למרות הקשיים הכלכליים בהם היתה אולימפיק נתונה באותה תקופה. יתרה מזאת, מעדותו של מר סליס אשר זומן על-ידי הנתבעת עולה כי התובע התחיל לעבוד ישירות עם אולימפיק רק לאחר שהנתבעת סירבה לעבוד עימה ונפסקה ההתקשרות ביניהן (עמוד 1 פסקה 5 ועמוד 2 פסקה 6 לפרוטוקול), ומכאן שלא היה במעשי התובע משום גזילת עבודה פוטנציאלית מהנתבעת או עשיית עושר שלא במשפט.

בנוסף, לא הוצגו בפני בית המשפט ראיות מספיקות לכך שהתובע התחייב שלא לשחרר מוצרים לאולימפיק ולא לקבל מהם מכשירים חדשים לתיקון, ואף מתצהירו של מר אלמוג עולה שמדובר היה בהנחיה חד צדדית של הנתבעת, ולא בהסכמה שהתקבלה עם התובע (סעיפים 25 ו- 27 לתצהיר). מכל מקום, לא הוכח שמעשיו הנ"ל של התובע גרמו בהכרח לאי תשלום חובה של אולימפיק לנתבעת. מעבר לכך, מהממצאים שבפני עולה כי דרישתה של הנתבעת לניתוק הקשר בין התובע לבין אולימפיק הועלתה רק זמן קצר לאחר ביצוע העבודות שתמורתן נמשכו השיקים נשוא התובענה. הואיל והעבודות הושלמו ללא כל התנגדות מצד הנתבעת, אין כל ספק שהתובע זכאי למלוא התמורה בגינן.

לאור האמור לעיל, הנני מקבל את התובענה במלואה, מורה על המשך ההליכים בתיק הוצל"פ מספר 01-77642-04-5, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,000 ש"ח כולל מע"מ בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

כמו-כן הנני מורה לגזברות להעביר את מלוא הסכום שהופקד על-ידי הנתבעת בקופת בית המשפט בסך של 19,295.91 ש"ח ישירות לידי התובע על חשבון שכר טרחת עורך הדין שנפסק לעיל ויתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו באייר, תשס"ז (3 במאי 2007), בהעדר הצדדים.