פסק-דין בתיק א 25518/03

1.                   התובעת ילידת 4.11.47 עותרת בתובענה לחייב את הנתבעות - מחזיקה/אחראית/בעלת שליטה במקרקעין ומבטחתה - לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה כנטען בארוע מיום 13.8.02 לפיו; "ביום 13.8.02 בשעה 6:00 או בסמוך לה, עת היתה התובעת באולם מקבלי הפנים בשדה התעופה בן גוריון, ממתינה להגעת בתה אשר שבה מחו"ל, החליקה לפתע על הריצפה באולם, שהיתה רטובה ו/או מלוכלכת ונפלה ונחבלה. כתוצאה מהנפילה, נגרמו לתובעת "נזקי גוף" (להלן: "התאונה").

התובעת תמכה טענותיה שברפואה בחוו"ד מומחה בתחום האורטופדי, דר' ז'יטלני,  על פי חוו"ד הוערכה נכות התובעת ב-10% לצמיתות על פי סעיף 35 (1) ב' לתקנות המל"ל בגין פגיעה-שבר-של עצם הפיקה בברך ימין שתוצאתה השפעה על כושר הפעולה.

הנתבעות כפרו והכחישו כל טענות התובעת לרבות ארוע, נזק ושיעורו.

הנתבעות תמכו טענותיהן שברפואה בחוו"ד מומחה בתחום האורטופדי, פרופ' אנגל, אשר בחוו"ד העריך כי בגין הארוע הנטען לא נותרה נכות לתובעת.

כב' השופטת דודקביץ הורתה ביום 28.3.05 על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, בתחום האורטופדי, הוא דר' נחום הלפרין אשר על פי חוו"ד העריך את נכותה הצמיתה ב-8% בגין השבר בפיקת ברך ימין לפי סעיף ליקוי מותאם 35 (1) בין א-ב ועוד 4% על צלקות בקדמת הברך הימנית לפי סעיף מותאם 75 (1) בין א-ב. המומחה מסכם הערכתו בגין הפרעה קיימת בכושר הפעילות, עקב הפגיעה, ב-12%.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית שקיבלה תוקף החלטה ב-21.6.06 לפיה התובעת מוותרת על חוו"ד המומחה מטעמה, היא תסתמך על חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש, הנתבעות מבקשות חקירת מומחה ביהמ"ש, התובעת וויתרה על חקירת מומחה הנתבעות.

2.                   עיקרי ראיות התובעת היו עדותה, עדות בעלה ובתה ומסמכים.

עיקרי ראיות הנתבעות היו עדות רופא חדר מיון בבי"ח ברזילי לשם פנתה התובעת ביום הארוע, עדות ממונה על הבטיחות בנתבעת 1 ומסמכים, שעיקרם רפואיים.

כן העיד המומחה מטעם ביהמ"ש שזומן לח.נ. על חוות דעתו ע"י הנתבעות.

3.                  עיקרי טענות הצדדים בסיכומים:

התובעת: טוענת לקיומה של תשתית עובדתית המבססת קרות הארוע וחבות הנתבעות בגינו, שוללת נסיון הנתבעות לייחוס פגיעה לארוע אחר או שונה ולהסרת חבות בגין קרותו כנטען.

התובעת טוענת לקיום והוכחת יסודות עוולת הרשלנות, להיות הנתבעות לוקות בעוולה זו, לקיומו של נזק, קש"ס לארוע ולהוכחת ראשי הנזק ושיעוריהם ולשלילת א"ת של התובעת.

הנתבעות: טוענות לאי הוכחת ארוע כנטען ע"י התובעת, לאי קרות וקיום נזק בקשר לארוע, לאי קיומה של חבות ולאי הפרתה ולאי הוכחת יסוד העוולה. הנתבעות דוחות שיעורי הנזק ושיעוריהם, שוללות נזק נטען, קש"ס, ראשי נזק ושיעוריהם.

4.                  עיקרי עובדות, דיון הכרעה ועיקרי נימוקים:

ארוע: התובעת ובעלה הגיעו ביום 13.8.02 בשעה 06:00 לערך לאולם מקבלי הפנים בנתב"ג לקבל את בתם ונכדם שהגיעו מחו"ל - כך נלמד מעדות התובעת, בעלה ובתה, קבלה על תשלום חניה בנתב"ג וטופס כניסה ממשטרת הגבולות. בעת שהמתינה שם ביקשה לילך לשרותים, כך הודיעה לבעלה, ופנתה לעברם וכדבריה : "בעת שצעדתי על רצפת האולם, החלקתי על שלולית של נוזל או חומר מחליק, אשר היה מפוזר על הרצפה וכתוצאה מכך מעדתי, נפלתי ונחבלתי". בעלה שמע את קריאתה: "יגאל יגאל", הפנה את ראשו וראה התקהלות של אנשים, צעד לשם, מצא את אשתו על הרצפה, סייע לה להתרומם והבחין בסימן של "מריחה" על נוזל שעל הרצפה  סמוך למקום המצאה. בסיוע בעלה פנתה והתיישבה על ספסל בסמוך כשהיא נאנקת מכאבים. כעבור דקות מספר נכנסו לאולם בתם ונכדם של התובעת ובעלה, הבת הבחינה באמה כשהיא שכובה על הספסל וזו מסרה לה כי לפני מספר דקות החליקה על שלולית של נוזל בדרכה לעבר השרותים, הצביעה לכיוון המקום והתלוננה על כאבים עזים בברכה הימנית. למקום הארוע הגיע עובד שניקה את המקום, בזאת הבחינה הבת, עפ"י עדותה.

הבעל והבת סייעו לתובעת להגיע למכוניתם בדרכם לבית המשפחה בקיבוץ ניר עם ומשהחריפו הכאבים,  נסעה התובעת עם בעלה למרפאת הקיבוץ משם למרפאת קופ"ח ומשם למיון בבי"ח ברזילי, שם נבדקה ואושפזה נותחה ושוחררה.

התובעת מעידה כי לא הבחינה באולם קבלת הפנים בעובדי נקיון ובשלט אזהרה מפני סכנת החלקה,  הבעל מעיד כי לא הבחין ב"..תכונה של נקיון" והבת העידה כי היא זוכרת שראתה מנקה באולם אשר מנקה את האזור שעליו הצביעה האם כמקום  נפילתה, לאחריו.

הממונה על הבטיחות בנתבעת 1 העיד כי אין לו פרטים מדוייקים לגבי אמצעי הנקיון שננקטו באותו מועד, לטענתו מדובר בשגרת עבודה ונוהל קבוע (אך לא הביאו כי לא נדרש לדבריו) ולא היו בפיו תשובות מספקות, מעבר להסתמכות על נוהלים רגילים, להתייחסות ופעילות הרשות לארוע דומה והנטען ולפעולות אשר תמנענה התרחשותו.

יצוין כי התובעת לא דיווחה לנתבעת על קרות הארוע מיד לאחר קרותו ו/או סמוך לאחריו. לטענתה סברה כי הכאב יחלוף ומעייניה היו נתונים לקבלת בתה ונכדה, ובעלה השיב כי :"... אנו באים מרקע קצת קשוח, קיבוצניקים ויש הרבה נפילות, כואב ומתגברים... מה שבמקרה זה לא קרה" "....אחרי זה הסתבר שזה לא כך" "....המחשבה היתה להגיע למרכז רפואי כדי שיבדקו אותה" ובמענה לשאלה מדוע לא פנו לעזרה רפואית במקום השיב: "לא חשבנו על זה באותו רגע... כאב לה מאוד היא רצתה הביתה וזה מה שעשינו". התובעת השיבה לשאלת אי הדיווח במקום כי "...אני אופטימית, חשבתי שזה יעבור לי אני כמעט התעלפתי. לא היה בדעתי לפנות לרופא למרות שכאב לי אמרתי  אני אסתדר עם הכאב הזה נגיע הביתה ויעבור לי" ואח"כ "הייתי בבית החולים, לא דיווחנו כי לא חשבנו שיהיה סיפור כזה", "הייתי מאוד מאוד עסוקה בכאבים שלי..."