פסק-דין בתיק א 2548/99

1.         מבוא

התובעת, רונית קינן,  ילידת 1955, כיום כבת 50, נפגעה בתאונת דרכים ביום 15.9.98, בהיותה הולכת רגל והיא בת 43 (להלן: "התאונה"). זוהי תביעה לפיצויים על פי חוק הפלת"ד.

מיד לאחר התאונה פונתה התובעת לבית חולים תל השומר ואושפזה במחלקה האורטופדית עקב שברים בגפיים ובאגן, שהצריכו שורת ניתוחים לקיבוע, ניתוחים פלסטיים והשתלות עור. כעבור 28 יום הועברה התובעת להמשך שיקום ב"מעונות מכבי". ביום 22.11.98 שוחררה התובעת לביתה. התובעת אושפזה שוב לצורך ניתוחים נוספים והסרת הקיבוע מקרסולה, וסך הכל הייתה מאושפזת 124 יום.

לאחר שיחרורה מבית החולים המשיכה התובעת בטיפולים רפואיים ופארא רפואיים במסגרת השירות האמבולטורי הניתן במרפאות החוץ של בית חולים תל השומר ובקופת חולים. מהתעודות הרפואיות שהוגשו לבית המשפט, עולה כי התובעת טופלה עד שנה לאחר התאונה, למעט אשפוז נוסף שהיה כשנתיים וחצי לאחר התאונה לשם הוצאת הקיבוע מקרסולה.

אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, והדיון נסוב כולו בשאלה מה גובה הפיצוי לו זכאית התובעת בגין פגיעותיה מהתאונה.

2.         נכות רפואית

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל העריכה את נכותה הרפואית של התובעת והיא הקובעת לצורך תביעה זו.

במשך כשנה עד ליום 30.9.99 הוערכה נכותה הרפואית של התובעת בשיעור של 100%.

מיום 1.10.99 נקבעה לתובעת נכות משוקללת בשיעור 47.5% לצמיתות בהתאם לפירוט הבא:

א.         20% לפי סעיף 75(1) ג' למבחני המל"ל בגין צלקות נרחבות בגפיים התחתונות ובחלק התחתון של הבטן לאחר השתלות עור.

ב.         10% לפי סעיף 35(1) ב' למבחני המל"ל בגין מצב אחרי שברים באגן וכאבי גב תחתון.

ג.          10% לפי סעיף 41(5) ג' למבחני המל"ל בגין מצב אחרי הוצאת ראש רדיוס במרפק שמאל.

ד.         10% לפי סעיף 48(2) ז' IV למבחני המל"ל בגין אי יציבות חלקית בברך ימין.

ה.         10% לפי סעיף 48(3)א' למבחני המל"ל בגין הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול.

3.         נכות תפקודית

הלכה פסוקה היא כי בעוד הנכות הרפואית מסורה להערכת מומחים רפואיים בתחומם, ומשמשת בעיקר לצורך קביעת שיעור הכאב והסבל, הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט, ובמרבית המקרים אין זהות בין אחוזי הנכות הרפואית והנכות התפקודית. הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם למגבלות תפקודיות שנגרמו לתובע כתוצאה מהנכות הרפואית. בבואו של בית המשפט לקבוע את שיעור הנכות התפקודית, יובאו בחשבון בין היתר הפרמטרים הבאים: גילו של התובע, השכלתו, עיסוקו לפני התאונה ומידת יכולתו לשוב ולעסוק במקצוע בו עסק טרם התאונה. על בית המשפט לבדוק מה היו תוכניותיו המקצועיות של התובע לפני התאונה, והאם יש ביכולתו לעשות הסבה מקצועית ולשקם את עצמו. שקלול מכלול נתונים אלה יביא לקביעה מה מידת הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע לעתיד. יפים לעניין זה דברי כב' השופט דב לוין בע"א 516/86, אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690:

" כדי לקבוע שיעור הנכות התפקודית לעניין קביעת שיעור נזקיו של הנפגע לפי חוק הפיצויים שומע השופט הדן במשפט, ראיות לעניין תפקודו של הנפגע, כישוריו וסגולותיו, רמת השכלתו, תחומי עיסוקו ועוד כיוצא באלה היבטים שאינם בתחום מגבלותיו הרפואיות של הנפגע דווקא. על פי המכלול ומגוון המרכיבים יקבע השופט, בסופו של דבר, שיעורה של הנכות התפקודית של אותו נפגע."

ראה לעניין זה גם ע"א 3049/93 גיאורגיסיאן נ' סייף ואח', פ"ד נב(3) 792 וכן ת.א(חיפה) 399/95 מייליחן אלכסנדר נ' "ציון" חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-מח 2004(3) 682.

לעיתים פגיעה קלה באופן יחסי תגרום לתובע לנכות תפקודית גבוהה, ומנגד ייתכן ונכותו התפקודית של תובע שנכותו הרפואית גבוהה יחסית - תהא נמוכה. ישנם מקרים שקיים פער בין מגבלותיו של נפגע מבחינה רפואית, שבאות לידי ביטוי בדרגת הנכות הרפואית שנקבעת לו, לבין יכולתו של נפגע להמשיך ולתפקד, לצאת לעבוד ולהרוויח את לחמו. (ראה לעניין זה ע"א 237/55 סטוצ'ינר ואח' נ' פומרנצ'יק, פ"ד י(2) 1050 וכן דברי כב' השופט ד. לוין בפס"ד אזולאי לעיל).