פסק-דין בתיק א 25465/03

פסק דין זה יעסוק בשאלת ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים.

1. ביום 27.3.03 הגישה התובעת, ילידת 2.7.78, התביעה בגין האירוע המתואר בסעיף 6 לכתב תביעתה בזו הלשון:

"בתאריך 18.7.95 בהיותה נערה בת 17 השתתפה התובעת במופע במסגרת פסטיבל ערד. המון אדם שהתקהל בכניסה למופע גרם להתמוטטות הגדרות והתפרצות הקהל פנימה, כתוצאה מכך הופלו ונמחצו למוות מספר בני נוער והתובעת אף היא הופלה ונמחצה עד אובדן הכרה והיא הובהלה במצב אנוש ומונשמת לבית חולים סורוקה שם אושפזה במחלקת טיפול נמרץ למשך 36 שעות ואח"כ עד ליום 23.7.95".

2.      התובעת חזרה על תיאור התאונה בתצהיר עדותה הראשית. עובדות המקרה לא נסתרו על ידי הנתבעות. לפיכך הוגשה התביעה לפיצוי על פי פוליסה לביטוח תאונות אישיות שהייתה בתוקף מיום 1.9.94 ועד ליום 31.8.95, אשר הונפקה על ידי נתבעת 1, באמצעות נתבעת 2 , לטובתם של התלמידים בתיכון עירוני ד' בו למדה גם התובעת. הפרמיה עבור פוליסה זו נגבתה מהורי התלמידים על ידי נתבעת 3.

3.      בכתב ההגנה מטעם הנתבעות נטען כי מאחר והתביעה הוגשה רק ביום 27.3.03 , למעלה משלוש שנים ולאחר מועד התיישנותה, הרי שדין התביעה להידחות על הסף לאור סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א 1981.

4.      ביום 22.1.04 ניתנה החלטה על ידי כבוד השופט אליהו בכר בהסתמכו גם על ההלכה הקבועה בע"א 2071/99 שמיר נ' כלל (לא פורסם) ובהחלטה מאוחרת יותר בהסתמכו גם על ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח' (4) 554, לפיהן התקבלה טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים ועל כן נדחתה התביעה.

5.      על החלטה זו ערערה התובעת בפני בית המשפט המחוזי, וביום 5.7.05 קבעה כבוד השופטת גרסטל הילה כי:

"ההחלטה מיום 22.1.04 תבוטל, טענת ההתיישנות תשמר לשלב יותר מאוחר בדיון, לאחר שתונח תשתית עובדתית מספקת ותבחן השאלה האם בנסיבות העובדתיות שיהיו לפני בית המשפט, הייתה הצדקה להארכת תקופת ההתיישנות".

6.      במסגרת שמיעת העדויות נחקרו על תצהירי עדותם הראשית: התובעת, גברת מוסיה קרן- אמה של התובעת, מר מיכאל ישיל- מנהל מטעם נתבעת 2, גברת נעמי טיסונה- מנהלת בית הספר בו למדה התובעת. כמו כן הוגשו הפוליסה על נספחיה, תיעוד רפואי בדבר נזקיה הגופניים של התובעת וחוות דעת רפואית.

עיקר טענות התובעת :

7.      בסיכומיה טוענת התובעת כי יש לדחות את טענת ההתיישנות שכן תביעתה לא התיישנה כל עוד לא התגבשה הנכות הצמיתה. נכות זו נקבעה על ידי המומחה מטעם התובעת פרופ' קורצ'ין ביום 27.3.03 ועל כן עילת התביעה נולדה רק ממועד זה.

8.      בנוסף, טוענת התובעת כי הנתבעים לא טרחו למסור לה או להוריה עותק של הפוליסה, לא יידעו אותם על דבר זכויותיהם, ועל כן לא הייתה להם ידיעה כי הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה תקף גם לפעילות שאין לה זיקה לבית הספר. התובעת טוענת כי נודע לה לראשונה על זכאותה על פי הפוליסה רק בחלוף שלוש השנים הקבועות בחוק, הגם שבית הספר ידע על האסון - נמנע מליידע אותה דבר זכויותיה.

9.      עוד טוענת התובעת כי במחדליהם למעשה הונו הנתבעות את התובעת לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, כי קמה לתובעת עילה לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות שעניינו התיישנות שלא מדעת וכאמור וכפי שצוין קודם גם לפי סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח בגין העדר הבלטת הסייג בפוליסה. מאחר ולא הודגש הסייג בדבר שלוש שנים להתיישנות הפוליסה הרי שיש לפנות לחוק ההתיישנות הרגיל ולקבוע כי מועד ההתיישנות צריך להיות שבע שנים.

10.  לחילופין טוענת התובעת כי אם תידחה הטענה ויקבע כי התביעה אכן התיישנה, הרי שקמה לתובעת עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בגין התרשלותם של הנתבעים בכך שלא דאגו ליידע התובעת על זכאותה לתבוע על פי הפוליסה. התובעת מפרטת באריכות בסיכומיה הטענות שהובאו כאמור בקצרה.

עיקר טענות הנתבעות 1-2 :

11.  מנגד, טוענות הנתבעות כי הטענה לפיה התגבשה נכותה של התובעת ביום קביעת הנכות על ידי המומחה מטעמה הועלתה לראשונה בסיכומיה ועל כן מהווה הרחבת חזית אסורה. יתירה מזו טוענות הנתבעות כי אין לעובדה זו כל משמעות שכן לא הוכח כי במועד זה אכן התגבשה הנכות, לא על ידי תוכן חוות הדעת של המומחה ולא על ידי ראיות אחרות ולפיכך אין לקבל הטענה גם מטעם זה.

12.  לדעת הנתבעות המועד לספירת תחילת תקופת ההתיישנות הנו יום קרות מקרה הביטוח ולא יום התגבשות הנכות על פי פסיקת בית המשפט העליון שהיא ההלכה המחייבת.

13.  הנתבעות טוענות כי סעיף 8 לחוק ההתיישנות אינו חל במקרה דנן, שכן העובדות המהוות את עילת התובענה מתקיימות וכי לא הוסתרו או נעלמו מעיני התובעת או מהוריה  וכן בזהירות הסבירה יכלו התובעת או מי מטעמה למנוע את הסתרת העובדות כפי הנטען.

14.   גם טענת התרמית לפי סעיף 7 אינה חלה, שכן טענה זו לא נטענה בכתב התביעה ולא הונחה תשתית עובדתית מינימאלית להוכחתה. התובעת לא הצהירה מתי לראשונה נודע לה על התרמית לכאורה שממנה יש להתחיל ולספור את ההתיישנות.