פסק-דין בתיק א 25434/04

בפני תביעה כספית בסך של 17,784 ש"ח.

לטענת התובע, במהלך שנת 2003, הוא הלווה כספים לאדם בשם יוסף ספיר, (להלן "ספיר"), אשר נתן לו בתמורה, שיקים, אשר חלקם משוך על ידי חברת "סנטר רהיטים חולון בע"מ (להלן "החברה"), אשר הינה בבעלות יחיד של הנתבע, לפקודת "סנטר רהיטים פ"ת, שהינה בבעלות יחיד של אותו יוסף ספיר. שיקים אלה הוסבו לתובע בתמורה לתשלום מזומן.

לטענתו שתי החברות המפורטות, וחברה נוספת שבבעלות יחיד של ספיר לא פועלות היום וכנראה לא פעלו מעולם.

ספיר ברח מן הארץ, הותיר חובות רבים, והשיקים שנמסרו לו על ידי ספיר חוללו.

מטרת הקמת החברה, שהינה חברת יחיד, היתה לעסוק במתן הלוואות לטובת הנתבע המסתתר מאחורי מסך החברה.

חוב הנתבע נובע מעסקת היסוד של ההלוואה אשר נלקחה על ידי הנתבע אישית ולמען עצמו. עסקה, אותה ביצע כאשר ידע שהשיקים שנמשכו על ידי החברה לא ייפרעו כיוון שהחברה חדלת יכולת פירעון, וכן ביודעו שספיר עומד לברוח מן הארץ. הוא התרשל בשימוש במשאבי החברה, פעל לצרכיו האישיים והזיק לתובע. הנתבע ערבב את נכסי החברה עם נכסיו, מה שמצדיק להחיל את דוקטרינת הרמת המסך.

לטענת הנתבע השיקים נמשכו על ידי החברה, אשר במועדים הרלוונטיים הוא היה בעל מניות בה. השיקים, נמסרו כשיקים דחויים, בקיץ 2002, תמורת רכישת רהיטים מחברת סנטר רהיטים פ"ת, שהיתה בשליטתו של יוסי ספיר.

הרהיטים, תמורתם נמסרו אותם שיקים דחויים, לא סופקו ולכן השיקים בוטלו.

הנתבע לא היה מעורב כלל וכלל בעסקת ההלוואה שהיתה בין התובע ליוסי ספיר. הוא לא ידע על כוונתו של ספיר להימלט בארץ והוא והחברה הינם בין הנפגעים ממנו.

החברה, הוקמה לשם שיווק מכירות רהיטים, ובכך עסקה, ואף ניהלה חנות רהיטים גדולה ברחוב המרכבה בחולון.

דיון

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים, הינה האם יש להרים את מסך ההתאגדות של החברה, ולחייב את הנתבע, כבעלים יחיד, וכמי שלטענת התובע ערבב את נכסי החברה עם נכסיו, לשלם את תמורת השיקים שחוללו.

אליבא דתובע, ובהתאם למפורט בסעיף 3 לכתב התביעה,יוסי ספיר ביקש ממנו הלוואה במזומן, היא עסקת היסוד הנטענת בכתב התביעה.

בסעיף 12 לכתב התביעה, משנה התובע את גרסתו, ומפרט כי הנתבע באופן אישי ולמען עצמו בלבד, לווה ממנו כסף.

בחקירתו הנגדית, השיב כי מי שהלווה ממנו כספים היה ספיר ולא הנתבע (עמ' 2 שורה 19 עד עמ' 3 שורה 11 לפרוטוקול).

בסעיף 8 לתצהירו, לתובע גרסה נוספת, ולפיה,  יוסי ספיר ביקש ממנו הלוואה עבורו ועבור הנתבע.

לטענתו, ספיר והנתבע, אשר היה מעורב אישית בעסקת היסוד בינו לבין ספיר, פעלו בקנוניה, כדי להטעותו ולכן קמה לו עילה שטרית לתבוע את שווים ישירות מהנתבע. מה עוד שהנתבע ידע שספיר עומד לברוח מן הארץ.

בחקירתו הנגדית, שוב סתר עצמו והשיב (עמ' 4 שורה8) "הנתבע לא ידע שספיר הולך לברוח. אינני יודע אם הוא ידע".

בחקירתו, אישר התובע כי גם את ספיר וגם את הנתבע, הוא מכיר כעשר שנים, ולשלושתם חנויות סמוכות ברחוב חובבי ציון בפתח תקווה.