פסק-דין בתיק א 2532/04

1.                 זהו  פסק דין בתביעת התובע לפצותו עבור  נזקי גוף, שנגרמו  לו לטענתו, בשל רשלנות הנתבעים .

2.                  הנתבעת מס'  1, הינה חברת בניה, אשר בנתה את הבניין בו מתגורר התובע, והנתבע 2 הינו בעל החברה.

לטענת התובע, נפגע בפניו ביום 5.7.03, כאשר נכנס לבניין כתוצאה מנפילת  אריח שיש. המדובר באחד מאריחי שיש שהודבקו לצידי המדרגות בין קומות הבניין, ע"מ למנוע נזילת מים בין גרמי המדרגות. יצויין, כי  הבנין נמסר לדיירים, כשנה לפני הארוע  הנטען .

לטענת התובע, נחבל כתוצאה מן התאונה, בעינו הימנית ובאזור שמסביבה, הובהל לבית החולים, טופל ושוחרר לביתו.

        התובע  טען, כי סבל כתוצאה מן התאונה כאבים עזים, במשך כחודש וחצי, כאשר במשך כחודש היתה עינו חבושה, והוא סבל מבצקת בעין, מנפיחות במצח, ומשריטות מעל העפעף העליון.  לטענתו  הוא סובל עדיין מדמע, כאשר הוא צופה בטלוויזיה  וכן סובל מאדמומית בעינו.

3.            התובע טען, כי נטל ההוכחה באשר לסיבת התאונה רובצת על הנתבעת, מכח הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", ובהיותה אחראית ל"דבר מסוכן". לחלופין טען התובע, כי התאונה נגרמה, עקב רשלנות הנתבעת, וכאשר הפרה חובות חקוקות  שהוטלו עליה.

בכתב התביעה נתבעו נזקים מיוחדים וכן נזקים כלליים,  לרבות כאב וסבל  והפסדים  צפויים  בעתיד,  ואולם, התובע לא הגיש חוות דעת רפואית, וכיום אין בפיו טענה לקיום נכות, והוא אינו עומד על טענותיו לעניין הפסדים והוצאות לעתיד.

4.              הנתבעים הכחישו בכתב  הגנתם את ארוע התאונה, וטענו בין היתר, כי  ככל שארע הארוע, הרי שלא נבע מרשלנותם, אלא  מתחזוקה לקויה של חדר המדרגות.  הנתבעים  טענו, כי לתובע אחריות  לתאונה, משום  שידע על אריחי  השיש הרופפים טרם התאונה, ולא פעל לתיקון המצב.

5.              התובע הגיש תצהיר מטעמו, בו תיאר את ארוע התאונה ואת נזקיו.  התובע נחקר ואישר בין היתר, כי במשך תקופה ארוכה לפני התאונה  לא עבד. התובע הזמין כעדים מטעמו, שכנים  המתגוררים  בבנין, אשר ראו אותו סמוך לאחר ארוע התאונה הנטען.  איש מהדיירים לא ראה את התרחשות התאונה, אך העד יגאל  קורן  העיד, כי שמע את התובע צועק, ומיד לאחר מכן שמע קול נפילת אבנים, לדבריו  ראה את התובע  שוכב על הרצפה.

חלק מהעדים העידו, שראו את התובע מיד לאחר הפגיעה. העדים העידו גם, כי בטרם ארוע התאונה, ארעו נפילות של אריחים, ובגינן התלוננו הדיירים אצל הנתבעת, ואולם  לדבריהם,  הנתבעת ביצעה תיקון  רק ביום  13.7.03,  לאחר שארעה התאונה.

מתעודת חדר המיון שצירף התובע, עלה כי התלונן על פגיעה כתוצאה מנפילת האריח, ואכן נגרמה לו בצקת בעין.

6.             הנתבע מס' 2  העיד, כי בעבר, כאשר הודע לנתבעת על נפילת אריחים, דאגה לתקנם באופן מידי. התיקונים בוצעו  לדבריו ע"י עובדי החברה, אשר  את שמותיהם  לא זכר  (ואשר לא התייצבו להעיד במשפט).  הנתבע  העיד, כי אמור להיות אצל הנתבעת דו"ח  על ביצוע  תיקוני האריחים , אך דו"ח כזה לא הוצג.

הנתבע העיד בין היתר, כי האריחים הודבקו  בדבק שיש, וכי הם  עשויים להשתחרר  ממקומם  "...כאשר מנקים את המדרגות  ומכים על סף השיש  עם המגב...".

הנתבע  טען,  כי לא סביר שהתאונה  התרחשה  באופן שתואר  על ידי  התובע,  ולדבריו  סיפר לו התובע,  כי האריח  ניתק ממקומו  כאשר פתח את הדלת,  והאריח  עף  בשל ההדף שנוצר  עם פתיחת הדלת. 

7.                 ב"כ התובע  טען בסיכומיו, כי ארוע  התאונה  הוכח,  וכי הנתבעת לא הוכיחה  כי תקנה   את האריחים  קודם לתאונה , ולפיכך, יש לקבוע  לטענתו  כי הפרה חובותיה  כמי שבנתה  את הבנין. לטענתו בלתי סביר כי האריחים  יתפרקו  זמן כה קצר לאחר הדבקתם.

ב"כ התובע  טען, כי לא התקיים  אשם תורם  של התובע, ביחס לתאונה,  באשר פעל  לתקן הליקויים  באריחים,  ע"י פניה אל הנתבעת,  והליקויים לא  תוקנו.

לענין  הנזק טען,  כי יש לפסוק לזכות מרשו, פיצוי  הולם בגין סבלו  הממושך  עקב התאונה,  והטיפולים שעבר.  כן טען,  כי יש לפסוק למרשו פיצוי בגין הפסד השתכרות,  באשר נמנע  ממנו לחפש ולמצוא עבודה  עקב מצבו.  עוד טען, כי יש לפסוק  לתובע  פיצוי בגין  עזרת צד ג', באשר התובע  לא יכול היה לנהוג  עקב מצבו,  ונזקק להסעה,  וכן נזקק  לסיוע  בביצוע  פעולות יומיומיות.

8.                 ב"כ הנתבעת טענה,  כי יש לדחות  את התביעה  נגד הנתבע  מס' 2 , תוך חיוב התובע  בהוצאותיו ,  באשר לא הוכחה אחריות הנתבע מס' 2.

לטענתה,  לא הוכח ארוע  התאונה, וגרסת התובע אינה  מהימנה ואינה סבירה. כן טענה,  לקיום אשם תורם של התובע ודיירי הבנין.