פסק-דין בתיק א 25250/04

1.         בפניי תביעה שטרית לביצועו של שיק ע"ס 40,056 ש"ח שנמשך על פנקס השיקים של הנתבעת וחולל באי פרעון ביום 7.6.2003. השיק נמשך לפקודת התובעת, האוחזת בו.

2.         הנתבעת טוענת כי לא כתבה ולא חתמה על השיק, וכי מדובר במעשה זיוף מראשיתו ועד סופו, שבוצע בידי אחיה, ויקטור ברדה ( להלן: "ויקטור"). לדבריה, ויקטור שכנע אותה בשעתו לפתוח חשבון בנק על שמה, שיישא את שם העסק שהוא עצמו ניהל- "ברדה ב.ל. מערכות שליטה". מאוחר יותר הוא הזמין על דעת עצמו פנקסי שיקים משוכים על החשבון, ופיזר שיקים בלא ידיעתה או הרשאתה של הנתבעת, תוך זיוף חתימתה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי ויקטור הודה בפניה במעשה הזיוף.

3.         בהחלטתי מיום 24.2.2004 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן, הגם שציינתי כי גירסתה מעוררת תמיהות ותהיות, למשל, כיצד זה לא גילתה את הפעילות החריגה שניהל ויקטור בחשבון, שהביאה בסופו של דבר להגבלתו.

4.         מטעם התובעת העיד עדי פיקס, חשב החברה. לדבריו, ויקטור רכש מהתובעת אביזרי רכב בסכום כולל של 40,056 ש"ח, בעבורם מסר לתובעת את השיק נשוא התביעה. לאחר שהשיק חולל באי פרעון, מסר ויקטור לתובעת שיקים חלופיים, אך גם אלה חוללו באי פרעון.

5.         בישיבת קדם המשפט מיום 16.5.2004 הסכימו הצדדים על מינויו של גרפולוג מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר מרדכי ורדי, על מנת שיחווה דעתו בשאלה האם החתימה או הכתב על גבי השיק נשוא התביעה הם חתימתה וכתב ידה של הנתבעת, אם לאו.

6.         ביום 29.6.2004 הוגשה חוות דעתו של המומחה ורדי. המומחה תיאר בהרחבה את אופן בדיקתו, ממצאיו ומסקנותיו, וציין כי הגיע למסקנה, שבסבירות גבוהה מאד כתב היד והחתימה על השיק הם של הנתבעת, ואין מדובר בזיוף. המומחה ציין כי זו הדרגה הגבוהה ביותר המקובלת בהשוואת כתבי יד וחתימות. עם זאת, המומחה קבע כי תאריך השיק נרשם בכתב ידו של ויקטור.

7.         הנתבעת טוענת בסיכומיה כי המומחה סטה בחוות דעתו מן  השאלה שהציב בפניו בית המשפט, וזאת משום שהמומחה ציין כי אין מקום להשוואה טכנית בלבד, דבר העלול ליצור סתירות ובלבול, שכן קיים דמיון מסויים בחלק מהאותיות בין כתב ידה של הנתבעת וכתב ידו של ויקטור. הנתבעת מצביעה על כך שהמומחה ציין כי בבדיקה הראשונית היו ממצאים לכאן ולכאן, וכן על כך שכאשר מצא המומחה הבדלים בין כתב ידה של הנתבעת לבין כתב היד על גבי השיק ביחס לאות "א", ציין כי ייתכן ומדובר ב"זיוף עצמי" או שלא נמסרו לו מספיק כתבי יד להשוואה.

8.         הנתבעת בחרה שלא לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו וגם לא שלחה לו שאלות הבהרה, כך שחוות דעתו של המומחה למעשה לא נסתרה. נותר אם כן לבחון האם מתוכה ועל פניה, חוות הדעת פסולה כראייה, או שיש סיבה מבוררת לייחס לה משקל נמוך.

9.         עיינתי היטב בחוות דעתו של המומחה ולא מצאתי בה כל פגם משמעותי. המומחה שיתף את בית המשפט, כפי שראוי כי מומחה ייעשה, בכל לבטיו וספקותיו, והסביר את קו המחשבה שהנחה אותו. הוא ציין כי לאחר שגילה בבדיקה ראשונית ממצאים לכאן ולכאן, התמקד בממצאים מובהקים בכתב היד, כדי לשלול או לאמת את האפשרות שויקטור היה זה שכתב את השיק. כך למשל, האות "ב" היא מאוד ייחודית בשיק שבמחלוקת, והיא תואמת ברוב המקרים את כתב ידה של הנתבעת, ומאידך, אין היא דומה כלל לאות "ב" בכתב ידו של ויקטור.  לעומת זאת, האות "א" בשיק אינה דומה לאות "א" של הנתבעת, אלא דווקא לאות "א" של ויקטור.

            המומחה הצביע על שורה של ממצאים הקושרים את הנתבעת לכתב היד על גבי השיק: אופן רישום הספרות 4 ו- 6, אופן רישום האותיות ש', ל', ב', ד',  הוספת נקודה אחרי המילה "בלבד", חיבור האות ד' עם האות ה' במילה "ברדה", העינבל הפנימי באות ה', אופן רישום המילה "ושש", אופן רישום זוג האותיות י' במילה "טקליין" ועוד.

            אינני סבור כי המומחה סטה מכתב המינוי. תפקידו היה לקבוע האם החתימה או הכתב על גבי השיק נשוא התביעה הם חתימתה וכתב ידה של הנתבעת, אם לאו, וזה בדיוק מה שנעשה על ידו.

            אכן, הענין היחיד שהטריד את המומחה היה העובדה כי האות א', כפי שנרשמה על השיק, דומה לכתב ידו של ויקטור ולא לכתב ידה של הנתבעת, אך מאידך, המומחה הצביע על שורה ארוכה של מאפיינים הזהים לכתב ידה של הנתבעת. המומחה לא התעלם בחוות דעתו משוני זה ולא הצניע אותו אלא להיפך, הוא התייחס לכך בהרחבה וניסה למצוא לכך הסברים אפשריים, תוך שהוא משתף את בית המשפט בלבטיו. בעשותו כן, נהג כפי שמצופה ממומחה לנהוג:

" על המומחה להכניס את השופט לסוד מומחיותו, לגלות לפניו גם את החיובי וגם את השלילי שבממצאיו ולשתף את בית-המשפט בהתלבטויותיו." (ע"פ 410/72 מדינת ישראל נ' אסעד עלי קיזל   פ"ד כח(1), 256 ,עמ' 262-263).

ראה גם ת"א (באר-שבע) 326/90 ניסים חג'ג'   תק-מח 95(1), 367 ,עמ' 374.

מכל מקום, מה שקובע הוא החתימה על השיק ולאו דווקא הכיתוב על השיק, שכן גם אם אניח כי ויקטור כתב את סכום השיק- לרבות האות א'- והנתבעת רק חתמה על השיק, הרי שחתימתה מחייבת אותה.

10.        הואיל והמומחה לא נחקר על חוות דעתו, והנתבעת מצידה לא הגישה חוות דעת של מומחה מטעמה, הרי שממצאיו של המומחה לא נסתרו כמלוא הנימה, ויש לקבל את ממצאיו.

11.        כאשר נתבע כופר בחתימתו על שיק, ניתן להוכיח את מקוריות החתימה בשלוש דרכים עיקריות:

" קיימות שלוש דרכים עיקריות בהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני. האחת, באמצעות עדות ישירה - היינו, עדותו של החותם, או של מי שהיה עד לחתימה ... השניה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן ...  והשלישית, על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת, ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון... " (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ   פ"ד מז(3), 240 ,עמ' 261-262).

במקרה דנן ניתן איפוא להוכיח את מקוריות החתימה באמצעות חוות דעתו של מומחה בלתי תלוי, המתחקה אחר נקודות הדמיון והשוני בין הכתב שעל גבי השיק לבין כתב ידה של הנתבעת.