פסק-דין בתיק א 25102/01

התובע היה במועדים הרלבנטיים לתביעה הבעלים של עסק ליצור ושיווק דברי טקסטיל בחנות בקומת הקרקע ברח' רענן 32 בתל אביב ובמחסן ברח' מזרחי 28 בתל אביב, עובדות שאין עליהן מחלוקת [ סעיף 2 לתצהירי התובע ואשתו וראה גם בחוות דעתו של  השמאי ישעיה וינשטוק שביקר במקומות העסק הנ"ל, כמפורט בחוות דעתו ובתמונות שנספחו לה, מוצג במ/3; להלן: "החנות", "המחסן" ו"השמאי" בהתאמה ].

ביום 25.10.2000 "או בסמוך לו", כפי סעיף 3 לתצהיר התובע, ארעה בחנות התובע ובמחסן הצפת מים שסיבתה היא הצפת הרחובות בהם נמצאים הנכסים הנ"ל במי גשם שירד ביום הקודם ובימים שקדמו לו ובכשל נטען של מערכת ניקוז המים העירונית באותו אזור בו נמצאים רחובות רענן ומזרחי (שכונת פלורנטין בתל אביב).

אין מחלוקת על כך שביום 24.10.2000 (להלן: "יום הסופה") ובימים שקדמו לו ירדו בתל אביב כמויות משקעים חריגות ביותר; נתונים על כמויות הגשם הובאו בתעודת עובד ציבור של עובדת השירות המטאורולוגי שהוגשה על ידי ב"כ התובע (אם כי זו מתייחסת יותר למועד אחר לצורך השוואה, שטיבה לא הוברר סופית ואינה רלבנטית, לטעמי) וכן בשלוש חוות דעת של ההידרולוג אינג' שמואל פולק (להלן: "פולק") שנמסרו לבית המשפט על ידי הנתבעות, שתיים ראשונות שנכרכו במאוחד ואחת שהוגשה בשלב מאוחר יותר.

לב"כ התובע השגות על חוות דעתו של פולק ועל מומחיותו (עמ' 7 ו 8 לסיכומי טענות התובע) אולם מבלי להידרש לטענותיו של ב"כ התובע בעניין זה נראה כי אין הוא חולק על הנתונים העובדתיים שהובאו על ידי פולק בחוות דעתו ונספחיה הנסמכים, בין היתר, על חישובי התחנה לחקר סחף במשרד החקלאות; לנתונים אלה אחזור בהמשך הדברים.

כתוצאה מהצפת החנות והמחסן במי הגשם או הנגר הנובעים מהגשם ביום הסופה נגרמו לתובע נזקי רכוש, המפורטים ברובם בחוות דעת השמאי, והוא תובע את פיצויו מהנתבעות, עיריית ת"א (להלן: "העירייה") ומבטחתה הנתבעת מס' 2.

את מקור חבותה של העירייה לניקוז הולם של סביבת המחסן והחנות מבקש התובע בסיכומיו למצוא בסעיף 12 לחוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות, תשי"ח - 1957 (להלן: "חוק הניקוז") לפיו:"...תפקידי רשות הניקוז הם לדאוג לניקוזו הסדיר של התחום שנקבע לה בצו המקים...", כפי המפורט בסעיף 1 בפרק המבוא לסיכומי טענות התובע.

סתם ב"כ התובע ולא פרש מיהי אותה רשות ניקוז שהוקמה בצו (וראה סעיף 11 לחוק הניקוז) וכיצד ומדוע מוטלים תפקידיה של אותה רשות ניקוז עלומה ולא ידועה על העירייה.

ברור שאין קשר בין חובות העירייה לעניין ניקוז מי הגשם ובין חוק הניקוז, שאינו חל במקרה זה ובנסיבותיו ועל כן אין צורך להידרש לטענותיו של ב"כ הנתבעות על כך שטענה זו של התובע היא בגדר של "שינוי חזית" שאין להתירו, הגם שאיני סבור כך (ראה סעיפים 39 ו 40 לסיכומי טענות הנתבעות).

אכן לעירייה חובה לעניין ניקוז רחובותיה וחובה זו מצויה בסעיף 235(2) לפקודת העיריות (נוסח חדש) לפיו:

 " בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: ...(2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט..." (הדגשה שלי - צ.כ.)

וראה לעניין סעיף זה כמקור חובותיה של העירייה לעניין ניקוז רחובות בפסק דינו של בית המשפט העליון שניתן לאחרונה בע"א 2906/01 עיריית חיפה ואח' נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' [ טרם פורסם; ראה אתר האינטרנט של בית המשפט העליון ] שעניינו בתביעות הנזקים שנגרמו עקב הצפת נחל הקישון  (להלן: "פס"ד הקישון").

הפרת חובה זו של העירייה, ככל שהופרה במקרה זה, מקימה לתובע, לטענתו, שתי עילות תביעה בנזיקין, האחת בגין עוולת הרשלנות והשנייה בגין הפרת חובה חקוקה.

ראש לכל בקביעת או שלילת קיומה של אחריות העירייה היא השאלה העובדתית הנוגעת למצב רשת הניקוז ויכולתה של זו לעמוד בתנאים הנדרשים לצורך ניקוז מי הגשם ביום הסופה.

לעניין זה יכול אני לצאת משתי הנחות יסוד עובדתיות, שנראה לי שאין עליהן מחלוקת ולאור גישתי שלהלן, אין צורך להידרש למידת הוכחתן (שלטעמי הוכחה).

הנחה ראשונה היא שמערכת הניקוז ברחובות רענן ומזרחי תאמה או הייתה יכולה לעמוד בניקוז מי גשם במידת הספיקה הרגילה, קרי כאשר מדובר במי גשם מכמות משקעים רגילה ומקובלת.

הנחה שנייה היא שמערכת הניקוז לא הייתה יכולה לנקז, ולא ניקזה בפועל, את כמות מי הגשם שירדו ביום הסופה או בחלקים ממנו, כפי שלהלן.

הנתון העובדתי השלישי הרלבנטי לעניין הוא נתון שבקביעה ונוגע להסתברות אירוע גשמים כפי שאירע ביום הסופה; נתונים אלה נלמדים כאמור מחוות דעתו של פולק ונספחיהן.

הסופה החלה ביום 22.10.2000 אולם עיקרה, ועיקרה החריג, חל ביום הסופה כהגדרתו לעיל, היינו ביום 24.10.2000  עד בוקר יום 25.10.2000.

במהלך ימי הסופה ירדו בתל אביב גשמים בכמות מדודה של 185 מ"מ גשם, כמות גבוהה ביותר שהסתברותה האפשרית היא אחת לעשרים שנים.