פסק-דין בתיק א 25073/05

על פי סעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

1.         ב"כ הצדדים הסמיכוני לפסוק בתובענה זו, על דרך הפשרה על פי סעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

2.         התובע, צ'אוסקי ארקדי (להלן: "התובע"), יליד 1947, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 15.10.04 (להלן: "התאונה").

3.         ד"ר אמנון ישראלי שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, ציין כי התובע נפגע מאחור והתלונן, לאחר התאונה, על כאבי צוואר וגב תחתון. בבדיקה, מצא המומחה רגישות בצוואר ובגב התחתון, עם מגבלה קלה בטווחי התנועה, ללא מדד אובייקטיבי המעיד על הפרעה תפקודית.

ד"ר ישראלי ציין כי בצילומי הרנטגן, מודגמים שינוים ניווניים שקדמו לתאונה וכי לתחלואה זו, ניתן לייחס את המגבלה הקלה בטווח תנועת עמוד השדרה. מאידך, ציין המומחה כי הצורך בטיפול פיזיותרפי ממושך, לאחר התאונה, מעיד על הפרעה שמרכיבה העיקרי הוא כאב ובהעדר תיעוד על הפרעה צווארית ומותנית, טרם התאונה, ראה המומחה לקבוע נכות, בשיעור של 5%, באופן מותאם לתקנה 37 (8) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956, הדנה בשבר בחוליה, ללא תזוזה ניכרת, המתבטא, בדרך כלל, בכאב בלבד וללא מגבלות נוספות.

המומחה לא זומן לחקירה. קביעת נכות מותאמת הינה פרקטיקה מקובלת וד"ר ישראלי, הסביר בחוות דעתו כי בהעדר ביטוי קליני לשינוים הניווניים ובהעדר תעוד על כאבים והפרעה צווארית ומותנית, טרם התאונה, מצא לנכון, לקבוע נכות מותאמת.

בנסיבות אלה ומשחוות דעתו של המומחה, לא נסתרה, ראיתי לאמצה ולקבוע כי נכותו של התובע, בגין התאונה, הינה בשיעור של 5%.

4.         התובע, מהנדס מכונות בהשכלתו ובהכשרתו, עובד כמנהל שירות בחברת "שריזלי ובניו בע"מ".

            לאחר התאונה, התובע נעדר מעבודתו, במשך כשבוע ימים, בהתאם לאישורי אי כושר לעבודה אשר אושרו על ידי המומחה. בתקופת אי הכושר האמורה, שולם שכרו של התובע, ע"ח ימי מחלה. הגם שלא הוכח כי התובע זכאי לפדיון ימי המחלה ובאלו תנאים, מקובל עלי כי להפסד ימי מחלה, עלולה להיות משמעות, היה וחס וחלילה, התובע יזקק לניצולם, בעתיד לבוא. יחד עם זאת, היות ובשלב זה, אין מדובר בהפסד שנגרם בפועל, עובדת ניצול ימי המחלה, תלקח בחשבון, במסגרת פסיקת פיצוי גלובלי, בגין הפסדי כושר השתכרות.

5.         מטופסי 106 שצורפו לסיכומים, עולה כי התובע השתכר בשנת התאונה, שנת 2004, סך ממוצע של 11,703 ש"ח ברוטו לחודש. אמנם המומחה קבע נכות זמנית, בשיעור של 10%, למשך חצי שנה והתובע טוען כי בתקופה האמורה, הוגבל בביצוע נסיעות ארוכות אלא שלא זו בלבד שלא הוכח כל הפסד השתכרות בעבר, אלא ששכרו של התובע, לשנת 2005 אף עלה והסתכם בסך ממוצע של 12,125 ש"ח ברוטו לחודש.

            הפסדי השתכרות בעבר הינם בגדר נזק מיוחד ומשלא הוכח הפסד בפועל, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר.

6.         אשר להפסד כושר השתכרות, נוכח הנכות הקלה והעדר הפסד בעבר, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי כושר השתכרות, על דרך הערכה גלובלית.

            בשוקלי את מכלול השיקולים, לרבות מהות הפגיעה והנכות, גילו של התובע, מקצועו ושיעור השתכרותו ובהתחשב בכך שלא נגרמו הפסדי השתכרות בעבר מחד ומאידך, בהתחשב בכך שהתובע עלול להיפלט ממקום עבודתו או לסבול הפסדים בעתיד, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסדי כושר השתכרות (לרבות הפסד בגין 7 ימי מחלה), בסכום גלובלי של 17,000 ש"ח.

7.         הוצאות - לסיכומי התובע לא צורפו קבלות המעידות על הוצאות רפואיות. כן יש לזכור כי התובע זכאי לקבל את הטיפול הרפואי שנדרש לו במסגרת קופת החולים, בה הוא חבר ומכח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שסביר כי התובע נדרש ועלול להידרש לתשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 1,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי, בעבר ובעתיד.

8.         כאב וסבל - בהתחשב במהות הפגיעה, הנכות הזמנית והנכות הצמיתה שהוערכה בשיעור של 5%, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל, בסך של 10,000 ש"ח.

9.         אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, סך של 28,000 ש"ח, בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק והחזר אגרת המשפט.

            הסכומים האמורים, ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

            יתרת אגרה תחושב בשים לב לכך שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה, ללא צורך בשמיעת ראיות.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.