פסק-דין בתיק א 25051/05

תביעה להחזר חיובים בסך כולל של 73,301 ש"ח בהם חוייב חשבון הבנק של התובע בגין שימוש בכרטיס אשראי.

רקע עובדתי

התובע מר יוסי צפר (להלן: "התובע") היה במועדים הרלבנטיים לתביעה המחזיק של כרטיס אשראי שהנפיקה חברת ישראכרט בע"מ (להלן: "הנתבעת").

בתאריך 8.3.04 יצא התובע מן הארץ לחופשה בקפריסין וביום 11.3.04 חזר ארצה ואת פניו קיבלה אחותו הגב' רונית צפר שהגיעה עם רכבה לשדה התעופה. יחד הם נסעו לכיוון קרית אונו ובדרכם עצרו בתחנת דלק בצומת מסובים לשם תדלוק הרכב. בתום התדלוק מסר התובע את כרטיס אשראי למתדלקת לשם תשלום אך זו חזרה עם הכרטיס וציינה שהוא חסום.

למחרת בבוקר התקשר התובע אל הנתבעת וזו הודיעה לו שבנק הפועלים בע"מ (להלן: "הנתבע"), שבסניפו בנתניה מתנהל חשבון התובע, חסם את הכרטיס עקב עסקאות שבוצעו בחשבונו. לאחר שיחה זו , התקשר התובע לבנק ונאמר לו שבעת שהותו בחו"ל נעשו בחשבונו פעולות רבות שאינן אופייניות לחשבונו ושככל הנראה הדבר התבצע באמצעות כרטיס אשראי גנוב או מזויף.

ביום 15.3.04 נפגש התובע עם מנהל הסניף הנתבע וזה הציג בפניו דף חשבון המעיד על המשיכות ואף אישר כי בשל החשד הורה הנתבע על חסימת הכרטיס מאחר ולא הצליח ליצור קשר עם התובע.

מתברר כי  בעת שהותו של התובע בחו"ל בוצעו משיכות ועסקאות רבות באמצעות הכרטיס בסכום כולל של 73,301 ש"ח על פי הפרוט בסעיף 16 לתצהירו,שלא נסתר,  בו חוייב חשבונו.

כשפנה התובע לנתבעים בבקשה להחזר נענה בשלילה. מאחר ולא נחה דעתם של הנתבעים בנוגע לשאלה: הכיצד פוצח מספרו הסודי של התובע הידוע רק לו, הסירו מעצמם את האחריות בגין משיכות כספים אלו.

לטענתם של הנתבעים, מאחר ולצורך משיכת מזומנים ממכשירי A.T.M דרושה ידיעת הקוד הסודי של הכרטיס בנוסף לפס המגנטי שעליו, ידיעה שברשותו של בעל הכרטיס בלבד הרי שאינפורמציה זו הועברה לאחרים בהכרח ע"י התובע ולכן השימוש המדובר נעשה בידיעתו ובהסכמתו.

דיון

המסגרת הנורמטיבית לדיון קבועה בסעיפים 5 ו-6 לחוק כרטיסי חיוב,התשמ"ו- 1986   (להלן: "החוק"), הדנים בשאלת האחריות במקרה של חיובים שנוצרים עקב טענות לשימוש לרעה בכרטיס אשראי.

הנתבעים הקדישו חלק נכבד בסיכומיהם לשאלת נטל ההוכחה להוכחת התנאים הקבועים בסעיף 5(ד) לחוק שזו לשונו:

"(ד) הגבלת האחריות האמורה בסעיף זה לא תחול אם נתקיים אחד מאלה:

(1) הלקוח מסר את כרטיס החיוב לאדם אחר, למעט מסירה בנסיבות סבירות למטרת שמירה בלבד; לענין זה, מסירת כרטיס החיוב יחד עם הצופן לא תיחשב כמסירה בנסיבות סבירות;

(2) השימוש בכרטיס החיוב נעשה בידיעת הלקוח;

(3) הלקוח פעל בכוונת מרמה".

לטענת הנתבעים נטל ההוכחה להוכחת השימוש לרעה ובמתמע מטענותיהם לרבות הוכחת "היסוד השלילי " הנובע מההוראות הנ"ל מוטל על מחזיק הכרטיס. כתימוכין לטענתם זו הפנו הם לפסקי דין שונים של בית משפט שלום.

הטיבה לסכם פסיקה זו כב' השופטת י. למלשטריך-לטר  בהחלטתה בת.א. (שלום חיפה) 16423/04 בש"א 65860/06 אייל יניב נ' ויזה כ.א.ל. בע"מ (פורסם בנבו) כדלקמן:

"פסקי דין רבים השתמשו לצורך הדיון בשאלה זו באנאלוגיה מתחום הביטוח, ולא בכדי. מדובר בשני חוקים שהאוריינטציה שלהם צרכנית, והם באים לשמור על זכותו של הצרכן.

עפ"י ס' 1 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981, המבטח חייב לשלם למבוטח  את תגמולי הביטוח בקרות מקרה הביטוח. המבוטח צריך להוכיח את קרות מקרה הביטוח.

ס' 26 לחוק חוזה הביטוח קובע כי אם נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו.