פסק-דין בתיק א 25019/03

בפני תביעה כספית על סך של 20,160 ש"ח, אשר הוגשה בסדר דין מהיר.

התובע 1 (להלן: "מר צמח") הינו אסטרטג שיווקי במקצועו העוסק בפירסום, שיווק וקידום מכירות.

התובעת 2 הינה חברה בע"מ, העוסקת בייעוץ, פירסום שיווק וקידום מכירות.

הנתבעת 2 הינה המנהלת ובעלת המניות בנתבעת 1 שהינה חברה בע"מ העוסקת בהדפסת פרסום והפצת עיתון בשפה הרוסית.

לטענת התובעים, ביום 14/07/97 התקשרה הנתבעת 1 באמצעות הנתבעת 2 עם התובעים בהסכם בו התחייבו התובעים להכין עבור הנתבעות תכנית שיווקית אסטרטגית והפקת קטלוג "מתחתנים" בשפה הרוסית, הנתבעות התחייבו לשלם לתובעים בתמורה לשירותיהם סך כולל של  4,500$, כאשר סך של 1,000$ שולם במזומן כמקדמה והיתרה בתנאי תשלום של שוטף + 30 יום.

הנתבעת 2 התחייבה באופן אישי לתשלומים ולכן שילמה את המקדמה מחשבונה הפרטי.

הנתבעת 2 שלחה לתובעים את יתרת התשלום בסך של 14,400 ש"ח,בשיק דחוי ליום 24/11/97 אשר חתום על ידי הנתבעות 2-1.

השיק  חולל מהסיבה א.כ.מ  וכל פניות התובעים אל הנתבעות על מנת שישלמו את היתרה לא נענו.

התובעים טוענים כי הנתבעת 2 ידעה או היה עליה לדעת כי אין לחברה כושר פירעון ועל-כן לא תוכל לשלם ההמחאה שמסרה. משכך, סבורים הם, כי הנתבעת 1 הזמינה את השירות תוך הצגת מצג שווא. על-כן לדעתה, בנסיבות העניין, יש להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל על הנתבעת 2 לשלם את חובות החברה.

מנגד טענו הנתבעות כי הנתבעת 2 אינה חתומה על השיק  ובהתאם להחלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) גזית נמחקה הנתבעת מתיק ההוצל"פ שנפתח כנגד הנתבעות בעקבות השיק שחולל.

הנתבעת 2 טענה כי התובעים ידעו כי התקשרו עם תאגיד ולא עם הנתבעת 2 באופן אישי, בנוסף נטען כי עבודת התובעים הייתה ברמה ירודה, וכן התשלום הראשון ניתן באופן חד פעמי מחשבונה של הנתבעת 2 ואת היתרה היה על התובעים לגבות מהנתבעת 1.

התביעה נוהלה על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון:

עדותו של התובע 1 מיום 25/09/05 לא הייתה, בלשון המעטה, אמינה עליי,והייתה רצופה בלבולים ותשובות מתחמקות.

ראשית טען כי הצדדים להסכם היו התובע 1 והנתבעת 1 דהיינו התובע כאדם פרטי לבין חברת הנתבעת ולאחר מכן טען כי הצדדים להסכם היו התובעים 2-1 והנתבעות 2-1.

(עמ' 4-3 לפרוטוקול).

כשנשאל מר צמח מי אחראי לשיק החתום בחותמת החברה וכאשר עליו להוסיף את חתימתו על החותמת? ענה כי החברה צריכה לשלם. לאחר מכן טען כי מכיוון שהנתבעת 2 חתמה באופן אישי על חותמת החברה אזי די בכך בכדי לחייבה בחובות הנתבעת 1. (עמ' 4 לפרוטוקול)

משהתבקש להציג ראייה או מסמך כלשהו בו התחייבה הנתבעת 2 בהתאם לטענותיו בכתב התביעה להתחייבותה האישית של הנתבעת 1 לחובות הנתבעת 2 שוב טען מר צמח כי די בכך שקיבל את כספי המקדמה מכספה הפרטי של הנתבעת 1 בכדי להעיד על ערבותה.

אינני יכול להסכים לטענה זו. אומנם " עירבוב" נכסים בין אורגן בחברה לבין החברה, יכול להביא לחיוב האורגן אישי, אך לרוב המדובר במצב בו אורגן החברה ניצל את נכסי החברה  לטובתו האישית, ולא במצב בו אורגן החברה נתן "הלוואת בעלים" לחברה או פרעה מהתחייבויותיו של התאגיד לנושיו. קביעה  כזו היתה מביאה לכך שאף אורגן בחברה לא היה מוכן להשקיע מכספיו הוא להבראת התאגיד, שכן באופן אוטומטי, פעולה מעין זו תגרום לחיובו האישי של האורגן. אין  לכך כל הגיון משפטי והדבר נוגד את האינטרס הציבורי לעידוד בעלי שליטה ומנהלים בתאגידים להזרים כספים  להבראת תאגיד שבקשיים.