פסק-דין בתיק א 2498/04

1.                התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים, בה עתרה כי בית המשפט יורה על הריסת עבודות הבניה הבלתי חוקיות שבוצעו על ידיהם, וכי בית המשפט יורה להם להימנע מלעשות שימוש בבניה הבלתי חוקית, ולהימנע מביצוע עבודות בנייה ללא קבלת היתר.

2.        התובעת והנתבעים הם שכנים, והם בעלי זכויות במושע בחלקה 82 בגוש 6003 (להלן: " החלקה") באזור.

            בהתאם לתשריט הסכמאטי שצורף כנספח א' לתצהירו של עד התביעה מר אליהו לוי, מחולקת החלקה לשני חלקים דמויי מלבן. ביתה של התובעת נמצא בחלק הימני של החלקה, ובתיהם של הנתבעים מצויים בחלק השמאלי שלה, זה לצד זה. ביתם של נתבעים 1-2 (להלן: " טואשי") בנוי בעורף המגרש, וביתם של הנתבעים 5-6 (להלן: " סלם"), בנוי בחזית המגרש. בין שני חלקי החלקה ישנה גדר.

3.         בכתב התביעה פירטה התובעת את עבודות הבניה הבלתי חוקיות שבצעו הנתבעים - כל אחד בבית המגורים שלו. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של המהנדס צבי רון, שקבע כי כל עבודות הבניה שבצעו הנתבעים, בוצעו ללא היתר בניה.

4.         הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי התביעה היא קטנונית, וכי הבניה שהם בצעו אינה פוגעת בתובעת - לא בחשיפת ביתה לאור שמש, ולא באוויר המגיע לבית. ביתה של התובעת, כך נטען, הוא בית מיושן, ולכן התובעת אינה יכולה לטעון כי ערכו ירד.

5.         נגד טואשי ונגד סלם הוגשו כתבי אישום לבית משפט השלום בראשון לציון, המייחסים להם עבודות של בניה בלתי חוקית. יובהר כי לטענת התובעת, לא כל העבודות הבלתי חוקיות שהיא טוענת להן בכתב התביעה, נזכרות בכתבי האישום, אולם מרבית הבניה הבלתי חוקית נזכרת בהם.

6.         ביום 4.12.05 הודו טואשי בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום שהוגש נגדם. במסגרת עסקת טיעון, הם הורשעו על פי הודאתם, ובית המשפט הטיל עליהם קנס, וכן קבע כי יש להרוס את הבניה הבלתי חוקית, תוך שתוקפו של צו ההריסה נדחה עד יום 1.6.06.

7.         ביום 20.6.06, הודו סלם בעובדות כתב האישום במסגרת עסקת טיעון. גם הם הורשעו, והוטל עליהם קנס, והוצא צו הריסה שתוקפו נדחה ל-6 חודשים.

למרות שהמועד לביצוע צווי ההריסה חלף זה מכבר, משפחת סלם טרם בצעה את הצו. גב' טואשי הודיעה, בסיכומים מטעמה, כי הרסה את המחסן שבנתה ללא היתר ביום 19.1.08.

8.         מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של בנה, מר אליהו לוי, והוגשה חוות הדעת הנ"ל של המהנדס צבי רון. כן הוגשה חוות דעת של מודד מר אלברט שמשי, שמדד את אורך הקיר המפריד בין בית התובעת לבין בית סלם, את גובהו ואת הגובה של בית משפחת סלם. מר יצחק שאולי, מומחה לפענוח תצלומי אוויר, הגיש אף הוא חוות דעת, בה קבע כי בין השנים 1997-2004 בוצעו בחצר המבנה של משפחת סלם תוספות בניה, ובעיקר תוספת מפלס לכל שטח המבנה, גג רעפים, תוספת מדרגות בחזית המבנה, ובנית קיר בלוקים צמוד לגבול המגרש. כן נוצרו שתי כניסות נפרדות.

טואשי בנו מחסן עם גג מתכת.

9.         מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של מר שלמה סלם, ושל מר זאב טואשי (שהוחלף בתצהיר של הגב' טואשי, לאחר שבעלה מר טואשי נפטר למרבה הצער). כן הוגשה חוות דעת של האדריכל מר נתן גרוס.

10.       הגב' טואשי הצהירה כי בין ביתה לבין בית התובעת היתה קיימת גדר ישנה, וכי היא לא בנתה כל גדר, וכי היא פעלה להסדרת הבניה הבלתי חוקית. כפי שצויין לעיל, מסיכומיה של הגב' טואשי עולה כי בעקבות צו ההריסה השיפוטי שניתן במסגרת ההליכים הפליליים, המבנה נשוא התובענה נהרס על-ידיה. 

11.       העד, מר סלם, הצהיר כי הגדר בין חלקי החלקה של משפחת סלם לבין מגרש התובעת היתה קיימת עוד כשהם רכשו את ביתם, לפני 12 שנים. לטענתו, הם ניסו לטייח את הגדר, ובלית בררה - נאלצו לבנות גדר חדשה, שגובהה כגובה הגדר בבית התובעת. הגדר בגובהה הנוכחי אינה מפריעה לתובעת, לא מונעת חדירת אור ואוויר לביתה (מה עוד שבצד זה של הבית יש עצים גבוהים בחצר התובעת, ובביתה ישנם שלושה חלונות קטנים שרוב הזמן הם סגורים).

            מר סלם מוסיף ומצהיר, כי לאחר רכישת הבית, הם ערכו בו בשנת 1997 עבודות שיפוץ, שלהבנתו אינן מצריכות היתר. הם לא הוסיפו קומה נוספת, אלא הגביהו תקרה של עליית גג קיימת, וגרם המדרגות שנזכר בתביעה היה קיים זה שנים רבות, והוא רק הורחב.

12.       המומחה מר גרוס קבע בשתי חוות הדעת שערך, כי התביעה האזרחית כוללת את כל הבניה שנזכרה בכתבי האישום הפליליים; וכי כל המצב הקיים ניתן לאישור בהליך של היתר בנייה, הכולל הקלות שכולן בסמכות הוועדה המקומית.

בסיכומים מטעמה, טענה התובעת כי היא הוכיחה שכל הבניה נושא התביעה נבנתה ללא היתר בניה. בנסיבות אלה, לטעמה, כל שהיא נדרשה להוכיח הוא שהבניה גרמה לה "אי נוחות". אולם, התובעת הוכיחה הרבה מעבר לכך - שהבניה גרמה לפגיעה בחדירת אור ואוויר לשטחה, וכי חלקה אף פגע בפרטיותה. כן נטען שהנתבעים השתמשו בזכויות בניה, שגרעו מזכויות בניה אפשריות אלה. עוד נטען כי הבנייה לא תוכל להיות מוכשרת גם בעתיד.

13        כאמור, בסיכומי גב' טואשי נטען כי היא הרסה את המחסן הלא חוקי. יחד עם זאת, גב' טואשי הוסיפה וטענה כי התביעה קנטרנית, וכל מטרתה להטריד אותה ואת בני משפחתה. לגופם של דברים נטען כי המחסן נשוא התובענה היה קיים שנים רבות בטרם הגשת התביעה, כי התובעת אינה יכולה להלין על פגיעה הנובעת ממיקומו של המחסן, לאור קיומה של צמחיה בין ביתה של התובעת ובין ביתה של גב' טואשי, הגבוהה בהרבה מהמחסן. גב' טואשי אף פרטה את ההליכים אותם היא נקטה לצורך הכשרת הבניה הלא-חוקית.

14.       ה"ה סלם לא הכחישו את קיומן של חריגות בניה. יחד עם זאת, לטענתם, אין מקום להורות על צו ההריסה. ביחס לגדר נטען כי לא נגרמה לתובעת פגיעה בהנאתה מהמקרקעין, משום שגדר היתה קיימת עוד בשנת 1994, והם רק הפכו אותה לגדר אסתטית ובטיחותית. עוד טענו סלם  כי בגבול שבין בית התובעת לבין ביתם, קיימת שורה צפופה של עצי ברוש גבוהים ועצים נוספים אשר עוברים בגובהם את הגדר, והם החוסמים מעבר של אור ואויר לבית התובעת.