פסק-דין בתיק א 24975/04

1.      תיק זה עניינו בסיטואציה, בה התובעים/הנפרעים על פי שיקים, תובעים את הנתבעים/המושכים, על פי עסקת היסוד בלבד, כאשר השיקים אינם נמצאים עוד בידי התובעים, ויתרה מכך, הם חזרו לידי הנתבעים/המושכים.

2.      אין מחלוקת בין הצדדים, כי "עסקת היסוד" בין הצדדים הייתה, שהתובעות (התובעת בת.א. 24975/04, אדיב עמילות הובלה בינלאומית בע"מ (להלן- "אדיב") והתובעת בת.א. 24977/04, מ.ש.א. עמילות מכס בע"מ (להלן- "מ.ש.א.")) בשני התיקים המאוחדים, העוסקות בעמילות והובלה בינ"ל, נתנו לנתבעת 1, שהיא שותפות רשומה של הנתבעים 2 ו-3, שירותי עמילות והובלה בנ"ל. התובעים טוענים, שבגין שירותים אלו נותרו הנתבעים חייבים לאדיב סכום של 169,058 ש"ח ולמ.ש.א. סכום של 90,849ש"ח, שהם ביחד 259,907ש"ח נכון ליום 31.12.02. אין מחלוקת, שבגין החוב, העבירה הנתבעת לתובעים 18 שיקים, על סך כולל של 226,000 ש"ח, אשר חוללו בשל קשיים, שהנתבעים נקלעו אליהם, לטענתם.

3.      אין גם מחלוקת, כי אותם שיקים הגיעו לידיו של אחד, דוד מלול, אשר סופו של דבר, העבירם לידי הנתבעים. הנתבעים טוענים, כי שלמו למר מלול סך של 30,000 ש"ח (הוצגו צ'ק לפקודתו על סך של 29,000 ש"ח וכן הסכם מיום 1.7.03) תמורת הצ'קים. סכום זה מהווה כ- 13 אחוזים מסכום השיקים. בשאלת נסיבות הגעת השיקים חזרה לידי הנתבעים ותפקידו של מר מלול בפרשה זו, חלוקים הצדדים ועל כך אדון בהמשך.

דינו של תובע על פי עסקת היסוד שהשיקים אינם בידיו

4.      שני הצדדים התחבטו בסוגייה משפטית, והיא, מה דינו של מי שתובע על פי עסקת היסוד, כאשר השיקים אינם עוד בידיו? ולעניין זה הפנו הצדדים גם לפסיקה וגם לספריהם של המלומדים, ד"ר יואל זוסמן דיני שטרות, מהדורה שישית, תשמ"ג - 1983 ופרופ' שלום לרנר, דיני שטרות, תשנ"ט - 1999, הוצאת לשכת עורכי הדין (להלן- "לרנר").

5.      אזכיר בקצרה את ההלכות לעניין זה. בספרו של המלומד, פרופ' שלום לרנר, דיני שטרות, תשנ"ט - 1999, הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, בעמ' 106 נכתב כך:

"האפשרות לתבוע על פי עסקת היסוד לאחר חילולו של השיק, מותנית בכך שהשטר בידי התובע, והוא נכון להחזירו לנתבע עם פירעונה של עסקת היסוד. לפיכך, אם פלוני, הנפרע, סיחר את השטר לנסב, הוא לא יורשה לתבוע את המושך מכוח עסקת היסוד שביניהם. אם נאשר לתובע לתבוע בעילה החוזית, בלא להחזיר את השטר לנתבע, עלול הנתבע לשלם פעמיים, אם ייתבע לאחר מכן בידי אוחז כשורה."

6.      בפסק דין של כב' השופט לוין נאמר לענייננו כך:

"גם  אם  ניתנו השטרות לסילוק על תנאי של השיקים לא היה ברנר רשאי להיפרע על השיקים כל זמן שהללו נמצאו בידי מאירי ( ( 1908 )    ,(in re a debtor שהרי החיוב על יסוד השיקים מושעה, כל עוד נמצאים השטרות בידי צד שלישי".

(ע"א 157/84 מאיר הירש נ' הכנ"ר, פ"ד לט (4) 335).

7.   ובפסק דין ע"א 74/83 ראד נ' חי (פ"ד מ(2) 141) נכתב ע"י כב' השופטת בן פורת :

"משניתן שטר, רואים את החוב במסולק על תנאי שיכובד, לפיכך, רק על-ידי הטיעון שהתנאי לא קוים - כלומר שהשטר חולל - תוך צירופו של השטר לתיק בית המשפט (בהתאם להלכת   ( 1908 ) ex parte the debtor :in re a debtor ) נסללת הדרך לתביעה על-פי עיסקת היסוד. בדרך זו ניתן למנוע מצב, שבו יחויב הנתבע פעמיים : פעם על-פי עיסקת היסוד, ופעם (בתביעתו של אוחז כשורה) על-פי השטר . " (עמ' 154 לפסק הדין).

ומסביר כב' השופט לוין באותו פסק דין :

" הטענה, שלא ניתן לתבוע על-פי עיסקת היסוד משום ששטר שניתן לסילוק החוב על-תנאי מצוי בידי צד שלישי, טענת הגנה מובהקת היא..." (עמ' 156 לפסק הדין).

8.   מן האמור לעיל עולה, כי הסיבה, בשלה אין מתירים למי, שהשיק אינו בידיו, לתבוע על סמך עסקת היסוד, היא, להגן על המושך, שלא יבוא מחזיק, אליו סוחר השיק ויבקש להפרע ממנו. אולם כאשר השיקים חזרו לידי המושך, ואין חשש שצד ג' ידרוש מן המושך לפרוע את השיק, או כאשר מודה המושך, כי השיקים חזרו לידיו תמורת חלק מערכם, אין סיכון שהמושך יחוייב פעמיים במלוא הסכום, ולכן במקרה שבפני- ניתן לתבוע על פי עסקת היסוד, ונותר לקבוע האם שולם לתובעים חובם והאם הנתבעים חבים לתובעים במלוא החוב או רק בחלקו, כשיעור היתרה שבין הסכום ששילמו למר מלול לסכום החוב.

גירסת התובעים

9.      בתחילת הדרך, לא ניתנה ע"י התובעים כל גירסה המסבירה מדוע השיקים אינם בידם. כתב התביעה שותק לחלוטין בנושא זה. בכתב התביעה, שהוגש בסד"מ, צויין, לקונית, סכום חובם של הנתבעים בשל שרותי עמילות והובלה בנ"ל וצורפו עותקים של השיקים שלא כובדו.

10.  בבקשת הרשות להתגונן, העלו הנתבעים את הטענה, כי התובעים בצעו פעולת נכיון שיקים ומכרו אותם למר דוד מלול ואף צרפו את ההסכם בין התובעים לבין מר מלול (להלן- "הסכם הגבייה"). עוד נכתב בבקשת הרשות להתגונן, כי מר מלול מכר את השיקים לנתבעים והם אף צרפו את ההסכם בינם לבין מר מלול.

11.  בכתב התשובה הכחישה אדיב את הסכם הגבייה וטענה כי אינה חתומה עליו וכי מר מלול הוציא את השיקים במרמה מידיה.

12.  גם בתצהירים, שהגישו מנהלי התובעים, הם טענו, כי לא ביצעו כל מכירה של השיקים, כי אינם חתומים על הסכם הגבייה וכי השיקים הוצאו מהם במירמה. אולם דרך המירמה לא פורטה בתצהירים.

13.  רק בחקירה הנגדית התברר כי מנהל משא, מר מנחם לב, כן חתום על הסכם הגבייה (עמ' 9 שורות 17-23), בניגוד לאמור בתצהירו, וכי הוא מסר למר מלול את כל השיקים (גם של משא וגם של אדיב, בהסכמת אדיב, ר' עמ' 9 שורה 24 עד עמ' 10 שורה 5), לטענתו, ללא תמורה, ולאחר שבטח בו שיגבה עבורם את השיקים.