פסק-דין בתיק א 2494/04

1.         רכביהם של התובעת והנתבע היו מעורבים בתאונת דרכים שאירעה ביום 9.9.02.

הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לשאלת האחריות לקרות התאונה וביחס לשאלת הנזק.

בעוד שהנהג שנהג ברכב התובעת (אשר יקרא מטעמי נוחות:- "התובע") טוען, כי הוא נסע בנתיב הנסיעה הימני ביותר מבין מספר נתיבים בכביש אשדוד - תל אביב, בעת שהכביש הסתעף לשניים, כמעין מזלג, כאשר שני הנתיבים הימניים יותר פונים לכיוון היציאה לנתיבי איילון, לכיוון תל אביב ואילו יתר נתיבי הנסיעה מיועדים לכלי הרכב הממשיכים ישר ואז רכב הנתבע, משאית הנושאת נגרר (להלן:- "המשאית"), סטה לפתע לכיוון נסיעתו של רכב התובע (להלן:- "הרכב") ופגע בו בחלקו האחורי, דבר שגרם לרכב להסתחרר, עד שהרכב פגע במעקה בטיחות שהיה בימין הדרך והרכב שהסתחרר חזר לכיוון המשאית ונעצר כאשר חלקו הקדמי שמאלי של הרכב  פוגע בגלגליה הקדמיים של המשאית.

הנתבע לעומת זאת טוען, כי הוא נסע בנתיב הנסיעה הימני ביותר, כאשר לפתע הרגיש במכה במשאית והוא הבחין, כי הרכב פוגע בנגרר שעל המשאית וסוטה לכיוון מעקה הבטיחות וחוזר חלילה, עד שהרכב הסתחרר ופגע בחלקה הקדמי של המשאית.  על פי גירסת הנתבע, התובע נסע למעשה בשולי הכביש, בין הנתיב הימני ביותר ובין מעקה הבטיחות שהיה בצידי הכביש.

2.         מונחות בפני שתי גירסאותיהם של הנהגים, כאשר כל אחד מהם טוען, כי הנהג האחר הוא זה שסטה לעברו.

ב"כ התובעת טוענת, כי יש להעדיף את גירסת התובע, היות והוא עד שאינו בעל עניין ואילו הנתבע הוא בעל עניין. כמו כן טוענת ב"כ התובעת, כי הנתבע שינה את גירסתו במהלך העדות וגירסתו אינה מהימנה.

ב"כ הנתבע והצד השלישי טוענים, כי יש להעדיף את גירסת הנתבע על פני גירסת התובע, בין משום שנטל ההוכחה רובץ לפתחה של התובעת ולפיכך, כאשר מונחות בפני בית המשפט שתי גירסאות אפשריות, יש לקבוע, כי לא הורם הנטל המוטל על התובע.

גם לגופו של עניין טוענים הנתבע והצד השלישי, כי גירסתו של התובע אינה מתיישבת עם סוג הפגיעות ברכבו ומיקומן.

3.         לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במוצגים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעדיף את גירסת התובע על פני גירסת הנתבע.

אמנם, כאשר מונחות בפני בית המשפט שתי גירסאות אפשריות, יש מקום להורות על דחיית התביעה משום שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ואולם במקרה דנן, מצאתי מקום שלא לקבל את גירסתו של הנתבע משום הבקיעים שנפלו בה.

הנתבע טען בתחילה, כי נסע בנתיב הנסיעה הימני ביותר וכי התובע למעשה נסע על שולי הכביש בזמן התרחשות התאונה.

ואולם, בפני הנתבע הוצג מסמך, שהמהווה את תשובת הנתבע לדרישת התובעת לפיצוי בגין נזקי הרכב כתוצאה מהתאונה, כפי שנדרשה ממנו עובר להגשת התביעה.

הנתבע טען, כי הוא אינו בטוח כי החתימה המתנוססת על מסמך זה היא חתימתו, אך מצאתי מקום לקבוע כממצא, כי הנתבע אמנם חתום על המסמך ומכל מקום, מכתב זה יצא תחת ידיו.

למרות טענתו האמורה בנוגע לחתימה, מצא הנתבע מקום להתייחס לטענות המועלות במכתב לגופו של עניין ולא טען, כי הגירסה המועלית באותו מסמך אינה גירסתו ובכך, לבד מהאמירה הנוגעת לחתימתו על המסמך, לא הכחיש הנתבע בדרך אחרת מסמך זה.

זאת ועוד, על מסמך זה, אשר הועבר לעיוני על ידי ב"כ הצד השלישי, מופיעה חותמת של הצד השלישי משנת 2005, כאשר בשלב זה, טרם באה אל הצד השלישי דרישה כלשהי מטעם התובעת באשר לפיצוי בגין התאונה, כך שיש להניח, כי מכתב זה הגיע אליה על ידי מבוטחה בלבד.

לא זאת, אף זאת, בטופס ההודעה ששלח הנתבע למבטחת המשאית, ציין הנתבע, כי קיבל בשנת 2003 מכתב דרישה מאת התובעת והוא שלח בתגובה מכתב דחייה. לא הוצג בפניי על ידי הנתבע כל מכתב דחיה אחר מהמכתב האמור.

4.         במכתב זה, מיום 15.9.03 טוען הנתבע לגירסה אחרת מזו שטען בפניי .

טוען הנתבע:

1.       אין כל אחריות מצידנו לתאונה זו.