פסק-דין בתיק א 249/99

א.          התובע, ארמנד אסבן, יליד 1940, תושב מגדל העמק, גימלאי של שרות בתי הסוהר, נפצע בתאונת דרכים שאונתה לו ביום 23.10.98 (להלן: "התאונה"). במועד אירוע התאונה נהג התובע ברכב שהיה מבוטח כדין באמצעות הנתבעות. הנתבעות מודות בחבותן לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה הנדונה, והדיון בתיק התמקד בשאלת גובה הנזק.

עקב התאונה אושפז התובע במשך 28 ימים בבית חולים העמק בעפולה במחלקות טיפול נמרץ ואורתופדיה. התובע סבל מחבלה רב-איברית, ועבר מספר ניתוחים אורתופדיים במהלך אשפוזו. הפגיעות שנגרמו לתובע כללו, פגיעה בפנים, בשיניים, בלסת ובשפה התחתונה. כמו כן נפגע התובע בשתי הרגליים וביד שמאל. לאחר מכן, הועבר התובע לבית החולים "אלישע" בחיפה, שם אושפז במשך 274 ימים. סך-הכל ימי אשפוזו של התובע עקב התאונה הנדונה: 302 ימים.  (עיינו באישורי האשפוז, נספח  א'  של  תצהיר התובע, ת/5).

ב.          בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים מטעמו, לבדיקת מצבו הרפואי של התובע וקביעת דרגת נכותו כתוצאה מן התאונה.

המומחה האחד הוא, פרופ' מיכאל סודרי, מומחה לאורתופדיה, שבדק את התובע וקבע לו 80% נכות אורתופדית זמנית.

בתאונה הנדונה נגרמו לתובע שברים ביד שמאל, שברים בירך שמאל, וכן שבר בעצם השוקה מימין.

המומחה בדק את התובע שנית בינואר 2002, במטרה לקבוע את דרגת הנכות הצמיתה. בבדיקה החוזרת, קבע פרופ' מ. סודרי, ששיעור נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מן התאונה, בתחום האורתופדי, עומד על 69%, וזאת עקב הגבלה אקטיבית בתנועות כתף שמאל, הגבלה קלה בשורש כף יד שמאל, הגבלה ביישור ברך שמאל, קשיון נוח בקרסול ימין, שיתוק של כף רגל ימין, וכן קיצור של רגל ימין ב- 3.3 ס"מ בהשוואה לרגל שמאל.

ג.          המומחה הנוסף הוא, ד"ר אביגדור שרון, מומחה בתחום פה ולסת, אשר קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 11.5% בגין הצלקות בשפה התחתונה, הפרעה תחושתית קלה ואובדן שש שיניים. נוסף על כך, העריך המומחה שעלות טיפולי השיניים שיזדקק להם התובע עומדת על 16,000 ש"ח (כולל מע"מ).

נכותו המשוקללת של התובע בהתאם לשתי חוות הדעת היא בשיעור של 72,6% לצמיתות.

ד.         בית המשפט מינה את מר גדעון האס, עובד סוציאלי במקצועו, כמומחה מטעם בית המשפט להערכת עלות השירותים והאמצעים הדרושים לשיקומו של התובע, וזאת בהתבסס על קביעותיו של פרופ' מ. סודרי. לחוות דעתו של מר ג. האס נשוב בהמשך.

שמעתי תחילה את חקירתו הנגדית של התובע בבקשתו לתשלום תכוף. בהמשך שמעתי בתיק העיקרי את עדותו של התובע שהגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר על כך בחקירה נגדית.

כן שמעתי את עדות רעייתו של התובע, הגב' שרה אסבן. בנוסף שמעתי את עדויותיהם של ארבעה עדים שנהגו, לגירסתם, לבקר במועדון הקלפים של התובע: גב' מלכה בלומה, מר שמואל קנטרוביץ, גב' עליזה מור ומר שלמה מנחם. גם עדים אלה הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית (ת/1 עד ת/4).

באי-כח הצדדים סיכמו את טיעוניהם בעל-פה (עמ' 111 - 125 לפרוט'), זאת בנוסף לסיכומים/תחשיבים שהוגשו לבית המשפט במהלך הטיעון בעל-פה.

עתה עליי להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

אפתח תחילה בפלוגתא לגבי טענת התובע בדבר הכנסותיו ממועדון הקלפים. ביחס לפלוגתא זו נטושה בין הצדדים מחלוקת עמוקה.

ה.         בשנת 1981 סיים התובע את עבודתו בשירות בתי הסוהר ויצא לגמלאות. במועד שמיעת הבקשה לתשלום תכוף, קיבל התובע פנסיה בסכום של כ-3000 ש"ח לחודש. לאחר שיצא לגמלאות, עסק התובע במספר עבודות שכללו: הסעות בטרנזיט, מכירת פירות, טיפול בקשישים, עבודה בסאמי בורקס, ושמירה באתר בניה. העבודה בתחומים אלה נמשכה עד שהחל התובע לנהל את מועדון הקלפים. עיינו: עדות התובע בבקשתו לתשלום תכוף עמ'  3-2 לפרוט', ועדותו כשנחקר בחקירה נגדית על תצהירו בתיק העיקרי, עמ' 93 לפרוט'.

לגירסת התובע בחקירתו הנגדית בתיק העיקרי, הוא פתח את מועדון הקלפים בביתו בשנת 1990 או 1992 (עמ' 95 לפרוט'). לטענת התובע בחקירתו הנגדית, בבקשה לתשלום תכוף, הכנסתו מן המועדון היתה 13,000 ש"ח או 14,000 ש"ח לחודש, והסכום נטו שנותר לו היה כ-10,000 ש"ח אחרי הוצאות (עמ' 3 לפרוט').

לפי תצהירו של התובע בתיק העיקרי (ת/5), נשארו בכיסו כ-20,000 ש"ח לחודש אחרי הוצאות (סעיף 23 לתצהיר). בבקשה לתשלום תכוף טען התובע שהכנסתו נטו מניהול המועדון עמדה על 12,000 ש"ח נטו (בש"א 2365/02, תצהיר מיום 6.2.02, סעיף 5).

אוסיף שהתובע מדגיש בטיעונו את העובדה שעד לתאונה היה בעל כח פיסי ניכר, וכי בעברו היה ספורטאי מצטיין בהרמת משקולות.

            התובע כותב בתצהירו, ת/5, סעיף 24, שרעייתו ניסתה להפעיל את המועדון לאחר התאונה בכוחות עצמה, אך האורחים לא הגיעו. אחד מן האורחים שפקדו בעבר את המועדון פתח מועדון מתחרה. המועדון של התובע חדל איפוא מלפעול.