פסק-דין בתיק א 24840/07

מבוא וטענות הצדדים

1.        לפניי תובענה שטרית על שיק בסך 51,670 ש"ח שמשכה הנתבעת לזכות התובעת בתמורה לסחורה שרכשה ממנה.

2.        הנתבעת קיבלה רשות להתגונן מול התובענה בטענה כי התמורה נכשלה, במובן זה שמזמין הסחורה - עובד-לשעבר של הנתבעת בשם אלי - לא היה מוסמך להתקשר בשם הנתבעת בחוזי ההזמנות, ולאשר את קבלתן; ואמנם, על רקע הודאתו בסדרה ארוכה של מעשי-מעילה בכספי הנתבעת - לא ברור כלל כי הסחורה הנדונה התקבלה בפועל אצל הנתבעת.

3.        למעשה, מתפצלת טענת הנתבעת לשתיים: ראשית - הסחורה לא התקבלה על ידי הנתבעת, משום שאלי פעל לעצמו; ושנית - כי הנתבעת אינה מחויבת בתוצאות מעשיו של אלי, מדין 'הרשאה חיצונית/נחזית', משום שהתובעת לא הייתה תמת-לב; הן בכך שהיא נהגה לתת לאלי טובות-הנאה, בדמותם של תלושי-קנייה לחגים בסך 200-300 ש"ח בכל פעם, והן בכך שידעה כי לפי נהלי הנתבעת רק מנהלה, פנחס פרשט (להלן: 'פיני'), הוא המוסמך לחתום בשמה על הזמנות ועל תעודות משלוח המאשרות קבלתה של סחורה במחירים הנקובים בהן, והתחייבות לשלם תמורתה.

4.        התובעת מכחישה את כל הטענות הנ"ל. לטענתה, הסחורה התקבלה גם התקבלה על ידי הנתבעת, שאף מכרה אותה ללקוחותיה. עוד טוענת התובעת כי בפועל היה אלי המוציא והמביא בשם הנתבעת, בתקופה שבה היה פיני טרוד בבעיות רפואיות-משפחתיות, וכי לא היה ידוע לה נוהל מנוגד לכך. בעניין תלושי השי טוענת התובעת כי כך נהוג בענף, כי התובעת העניקה תלושים כאלה לעובדים רבים של לקוחותיה, וכי מכל מקום אין לכך, ולמעילותיו הנטענות של אלי, כל קשר לעובדה שאלי הזמין סחורה עבור הנתבעת, הנתבעת קיבלה אותה, ומנהליה כיבדו בפועל את הזמנותיו ואישוריו על קבלת הסחורה ושילמו לתובעת בהתאם. לפיכך יש לומר שאלי פעל בהרשאה, למצער הרשאה חיצונית/נחזית, ועל כן הנתבעת חבה בגין הסחורה שהזמין וקיבל בשמה.

5.        עקב שינוי בסידור העבודה של בית המשפט, נוצר אצלי עומס עבודה חריג שגרר עיכוב בכתיבת פסק הדין. התנצלותי המערכתית לפני הצדדים.

דיון והכרעה

6.        מקובלת עליי טענת התובעת, בסעיפים 7-11 בסיכומיה, שלפיהם הנתבעת לא הוכיחה כי הסחורה שהזמין עבורה אלי לא התקבלה בפועל אצלה. טענת ה'שמא' של פיני, שלפיה אינו יכול לאשר קבלת הסחורה משלא הוא חתם על תעודות המשלוח, אינה יכולה לסתור את חזקת התמורה השטרית שממנה נהנית התובעת. משמנהלה החדש של הנתבעת, ד"ר גדעון שחר, אישר כי לא נמצא כל חוסר במלאי, חרף העובדה כי הנתבעת ניהלה ספרים כדין ועל כן חוסר כזה, לו היה, היה אמור להשתקף בספרים - נסתם בכך הגולל על טענת כישלון התמורה של הנתבעת.

7.        עיקר תלונתו של ד"ר שחר הייתה על המחירים. אולם, גם טענה זו אינה עשויה לכונן הגנה שטרית, משום שאינה טענה מפורטת וקצובה. אפילו לא נמסרו המחירונים החדשים של התובעת לנתבעת, כגרסת הנתבעת - עדיין לא היה בכך אלא לגרום לנתבעת לשלם סכום שחריגתו מסכומים שלהם הייתה הנתבעת צפויה להסכים אינה מפורטת ואינה קצובה. לו היה המחירון הנדון מובא לידיעת הנתבעת, הייתה מן הסתם נושאת-ונותנת עם התובעת בעניין זה, ואין לדעת אילו שינויים, אם בכלל, היו מתבצעים בהזמנות עקב כך.

8.        בפועל, הוכחה הרשאתו החיצונית/הנחזית של אלי להזמין סחורה בשם הנתבעת ולאשר בשמה את קבלת המשלוחים ואת מחיריהם. פיני הודה כבר בחקירתו בדיון בהתנגדות לביצוע השיק כי אלי היה אחראי על הקופה ועל החנות, וכי הזמין וקיבל סחורה [פרוטוקול מיום 19.3.07, עמ' 2]. פיני הוסיף בעדותו ביום 13.1.08 כי מחמת טרדותיו האישיות - הניח לאלי לעסוק בעניינים האמורים, וגם כשנכח במקום לפרקי זמן קצרים - לא עסק בכך [פרוטוקול מיום 13.1.08 (להלן: ללא ציון התאריך), עמ' 5] עוד הודה פיני כי ד"ר שחר כיבד חשבוניות שפיני לא היה חתום על תעודות המשלוח הרלבנטיות להן, וזאת לאו-דווקא כאירוע חד-פעמי - אלא כדפוס של יחסי אמון [שם, עמ' 6]. בכך יצרו מנהלי הנתבעת מצג כלפי התובעת כי התובעת רשאית לסמוך על הזמנותיו ואישוריו של אלי.

9.        פיני הודה כי עניין הנוהל שלפיו היה דווקא פיני אמור לחתום על תעודות המשלוח - כאמור בתצהירו של פיני ובנספח ב' לו - היה להלכה אך לא למעשה, למצער בתקופה שבה פיני נאלץ, עקב טרדות אישיות, להקטין את מעורבותו הפעילה בעסק [שם, עמ' 7]. כמו כן, ד"ר שחר עצמו העיד כי לא הכיר את הנוהל האמור עד אוקטובר 2006 [שם, 8-9]. יוזכר כי העסקה הנדונה, שביסוד השיק הנדון, נעשתה כבר בחודשים מאי-יוני 2006 [ראו מש/2, שצורף גם כנספח לתצהירי התובעת]. עוד יוזכר כי פיני הודה [פרוטוקול, עמ' 4] שלא מסר לתובעת אודות הנוהל האמור בעצמו, אלא באמצעות עובד אחר, שטרית, שלא הובא להעיד, ובאמצעות ד"ר שחר, שכאמור העיד כי לא הכיר את הנוהל במועד הרלבנטי. הנתבעת לא הציגה עותק של הנוהל חתום בידי מי מטעם התובעת [ראו הנוסח הלא-חתום בנספח ב' לתצהיר פיני].

10.    בנסיבות אלה, גרסת פיני כי התובעת הכירה את הנהלים האמורים, על-כל-פנים בתקופה הרלבנטית, נדחית מפני גרסתה ההפוכה של התובעת, שעליה העידו כל עדיה, ועדותם לא נסתרה. לא הוכח עצם קיומו של הנוהל במועד הרלבנטי [התאריך של חתימת אלי על הנוהל בנספח ב' לתצהיר פיני אינו ברור, ובמקום המתאים בתצהיר פיני עצמו אין טענה מפורשת כי מדובר בנוהל שנחתם כבר באוקטובר 2001, להבדיל מאשר באוקטובר 2006, כמו מסמכים אחרים שעליהם הוחתם אלי באותו זמן, ושצורפו כנספח ב']. למצער, לא הוכח כי הנוהל האמור הודע לתובעת. מכל מקום, כבר ראינו כי אפילו היה נוהל כזה, ואפילו הובא לידיעת התובעת - נוכחה התובעת כי הנתבעת לא פועלת לפיו למעשה, עקב היעדרותו התכופה של פיני, ועל כן לא ניתן לבוא עמה בטרוניה על שגם היא לא ראתה עצמה כפופה לו.

11.    סיכומו של דבר: משהנתבעת משכה שיקים לזכות התובעת בגין משלוחים שבפועל לא אושרו על ידי פיני, אלא על ידי אלי או אחר מטעם הנתבעת - יצרה בכך מצג כי המשלוחים אושרו כדין וכי הנתבעת מחויבת לשלם תמורתם.

12.    נותר לדון במשמעותם של התשרים שהעניקה התובעת לאלי. ד"ר שחר הודה כי בביטוי "שוחד" התכוון לתלושי השי לחגים, כפי שתוארו על ידי התובעת. אולם דב גרמן, ממנהלי התובעת (להלן: 'דב'), הודה כי תשר זה נועד כדי לזכות ביחס מועדף מצד אלי, למצער ברמת השירות [פרוטוקול, עמ' 17], וכי תשר כאמור לא ניתן לכל אחד, כי "עם אחרים לא הייתה כימיה" [שם, 18]. לא נסתרה עדותם של דב ושל שי עפרי (להלן: 'שי'), מנהלי התובעת, כי מדובר בנוהג בענף [שם, עמ' 17 ו-20, בהתאמה].

13.    בשים לב לסכומים הנדונים, 200-300 ש"ח פעמיים בשנה בחגים; לעובדה כי לא נתגלו חוסרים בסחורה במחסני הנתבעת, דבר המעיד כי אלי לא נטל סחורה לעצמו; ולהודאתו של אלי בגניבה מן הקופה שעליה היה ממונה, להבדיל ממעשי מרמה בקשר עם הזמנות וקבלה של סחורות - אני מתרשם כי יש להבחין בין מעילתו של אלי בכספי הנתבעת לבין תפקודו מול התובעת כנציג של הנתבעת, וכי לא הוכח, במידת הראיה המוגברת המתחייבת בהקשר של טענת תרמית, כי חתימתו של אלי על תעודות המשלוח אינן משקפות עסקאות לגיטימיות בין הנתבעת, באמצעות נציגה המורשה או הנחזה אלי, לבין התובעת.

14.    אפילו נטה אלי חסד לתובעת, הרבה להזמין מסחורתה ולא דקדק במחיריה, ועל ידי כך גרם לנתבעת הפסד כלשהו ביחס לניהול עסקי אופטימאלי יותר שפיני היה מעניק לנתבעת לו היה פנוי לכך - ויודגש כי הפסד כאמור לא הוכח - יש לומר כי אלי לא פגם בכך בתמורה שקיבלה הנתבעת בגין השיק הנדון פגם מפורט וקצוב המכונן הגנה שטרית של הנתבעת כלפי התובעת.

15.    יחד עם זאת, איני יכול להתעלם מן הפגם בהתנהלותה של התובעת, אשר הרשתה לעצמה להעניק תשרים לאיש-מפתח בנתבעת, ועל ידי כך להעמידו במידה מסוימת בניגוד-עניינים. נראה שדבר זה לא גולה לנתבעת [כעולה ממה שלא נאמר בעדויות מנהלי התובעת, פרוטוקול עמ' 17-18 ו-20], וכך לא ניתנה לה אפשרות להסתייג מנוהג זה. גם בהנחה שאמנם, כגרסת התובעת, מדובר בפרקטיקה מקובלת - אין בכך כדי להכשירה כפרקטיקה נורמטיבית.

16.    לפגם זה יש, מלבד משמעות נורמטיבית כללית, גם משמעות לעניין ההליך: התשר הזה, יחד עם מעשי המעילה כלפי הנתבעת, גרם לנתבעת לחשוד בתובעת כי ההתנהלות מושא התובענה הייתה בלתי תקינה גם מבחינת התמורה לשיק הנדון. במובן מסוים, התובעת נושאת, עקב כך, באשם תורם להתרחשות ההליך ולהוצאותיו. לפיכך אביא בחשבון את הפגם הזה לעניין ההוצאות.

17.    לאור המקובץ יש לקבל את תובענתה השטרית של התובעת, אך לזכותה בהוצאות חלקיות בלבד.