פסק-דין בתיק א 24789/98

עניינה של התביעה, שהוגשה בסדר דין מקוצר, בחוב כספי שנותר בחשבונה של הנתבעת 1 (להלן: "החברה"). הנתבעים 2-5 ערבו לחיוביה של החברה כלפי התובע.

התביעה הועברה לבירור בפני בחודש ספטמבר 2004, לאחר שהתנהלו בה הליכי קדם משפט בפני שופטים אחרים. עדויות הצדדים נשמעו במהלך ישיבה אחת, שהתקיימה בתאריך 2.11.04, בין התובע לבין נתבעת 4 בלבד (להלן: "הנתבעת"), מאחר שהנתבעים האחרים לא קיבלו רשות להתגונן  וניתן נגדם פסק דין.

הנתבעת קיבלה רשות להתגונן בהתייחס לטענה אחת בלבד, לפיה הובטח לה ע"י פקידה בבנק, כי ערבותה לחובות החברה נגזרת מהיותה בעלת מניות בה, ומשתחדל להחזיק במניה - תשוחרר מערבותה, כאמור בהחלטתה של כב' השופטת רונן.

גרסת התובע

1.      התובע טוען, כי החברה קיבלה שירותים בנקאיים, על סמך הסכם התחייבות שנחתם על ידה (נספח א' לתצהירה של ע/ת אורלי בוקובסקי). עוד נאמר, כי נותרה בחשבונה של החברה יתרת חובה בסך 342,159 ש"ח, שלא שולמה - למרות דרישותיו של התובע.

2.      הנתבעת חתמה בתאריך 22.1.88 על ערבות בלתי מוגבלת בסכום, להבטחת כל חוב של החברה כלפי התובע (נספח ד' לתצהיר). בסיכומיו טוען ב"כ התובע, כי הנתבעת לא התמודדה כלל עם החוב הנטען, סכומו ודרך היווצרותו, ולכן יש לראותה כמודה בו. ב"כ הנתבעת נענה לאתגר, ובסיכומיו התייחס באריכות לסכום החוב ואופן חישובו.

3.      מאחר שהנתבעת לא קיבלה רשות להתגונן בנוגע לסכום החוב, התייחסות ב"כ הצדדים אליו בסיכומים לא היתה במקומה, שכן לא הובאו בפני עדויות כלשהן בנידון. לפיכך, לא אתייחס לענין זה עתה, ואסתפק באמירה, כי הגבלת הרשות להתגונן לטענה אחת בלבד מדברת בעד עצמה.  

4.      בהתייחס להבטחה הנטענת, לגבי שחרורה של הנתבעת מערבותה, נשמעה עדותה של הפקידה הרלבנטית, גב' אורלי בורקובסקי, מטעם התובע. העדה טענה, כי לא היו דברים מעולם ואף ציינה, כי ערבותה של הנתבעת לא נקשרה או הותנתה באחזקתה במניות החברה (סעיף 8 לתצהיר).

5.      במהלך חקירתה הנגדית שבה העדה והכחישה, כי אמרה לנתבעת שתשוחרר מערבותה, כאשר לא תהיה עוד בעלת מניות בחברה (עמ' 4 ש' 9). העדה אף ציינה, כי אין זה מעניינו של הבנק, אם בעל מניות מעביר אותן לאדם אחר וטענה, כי אין הבנק מוותר על ערבותו של בעל מניות בנסיבות אלה (שם). 

גרסת הנתבעת

6.      הנתבעת העידה, כי במועד חתימתה על כתב הערבות היתה בת 19, ואחזקותיה הסתכמו במניה אחת בלבד בחברה. לדבריה, נאמר לה ע"י פקידת הבנק, גב' אורלי בורוקובסקי, כי החתימה על ערבות לטובת החברה מתייחסת לתקופה בה תהא בעלת מניות בחברה (סעיף 10 לתצהיר). 

7.      עוד נאמר ע"י הנתבעת, כי בתאריך 30.6.92 העבירה את המניה הבודדת  לאחיה, יוסף עצמון, ובפגישה עם פקידת הבנק, בה נכח גם אביה, נמסרה הודעה על כך לפקידה. הכוונה היא להודעה על העברת מניות, בהתאם לסעיף 52 לפקודת החברות (נספח א' לתצהיר הנתבעת).

8.      במהלך חקירתה הנגדית חזרה הנתבעת על גרסתה. כאשר נשאלה, מדוע  לא ציינה בתצהירה הראשון (בבר"ל), כי התקיימה פגישה עם פקידה הבנק בשנת 92 אשר במהלכה נמסר לידיה נספח א' הנ"ל, השיבה כי לא דקדקה בפרטים אלה (עמ' 11 ש' 4). יחד עם זאת, חזרה על טענתה, כי הודעה בדבר העברת המניה לאחיה נמסרה על ידה באותה פגישה.

9.      אביה של הנתבעת, הלא הוא נתבע 2 ד"ר יעקב עצמון, נשאל אף הוא במהלך חקירתו הנגדית, על הפגישה עם פקידת הבנק בשנת 1992. לדבריו, פקידת הבנק הבטיחה לשלוח בדואר אישור על הפטר הנתבעת מערבותה, אך לא שלחה דבר (עמ' 17 ש' 19).

10.  ב"כ הנתבעת מציין, כי בעת חתימתה על כתב הערבות, היתה הנתבעת בחורה צעירה, ולדבריה "לא הבינה הרבה דברים" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 3.6.02). לטענתו, יש לקבל את הסברו של ד"ר עצמון, כי הוקצתה לנתבעת מניה אחת, לאור הוראות פקודת החברות, לפיהן נדרשו שני בעלי מניות לפחות בחברה. בנסיבות אלה, טוען ב"כ הנתבעת, כי חתימתה של הנתבעת על כתב הערבות היתה פורמלית בלבד, ונעשתה על פי הנוהל שהיה קיים בבנק באותה עת.

11.  ב"כ הנתבעת מוסיף וטוען, כי יש לקבל גרסתה של הנתבעת, לפיה הובטח לה כי תופטר מערבותה עם העברת המניה לאחר.

הנתבעת כערבה

12.  הנתבעת חתמה כערבה לחיוביה של חברה משפחתית, כאשר בעלי המניות האחרים בה היו אביה, אמה ואחיה. הנתבעת אמנם היתה בחורה צעירה בעת שחתמה על כתב הערבות בשנת 1988, אך בשנת 1995 החלה לעבוד בחברה (עמ' 12 ש' 13).

13.  כאשר התבקשה פקידת הבנק להסביר, מדוע הוחתמה הנתבעת על כתב ערבות השיבה, כי נהלי הבנק מחייבים להחתים את כל בעלי המניות, ללא יוצא מהכלל (עמ' 3 ש' 6).  פקידת הבנק אף הסבירה, כי לו היתה הנתבעת מבקשת להשתחרר מערבותה, היה התובע דורש להחתים כערב את בעל המניות החדש (עמ' 4).