פסק-דין בתיק א 24785/04

מבוא

1.           התובעת, הינה תאגיד שהוקם בהתאם לסעיפים 10 ו - 11 ל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: " החוק").

2.             תביעת התובעת הינה תביעה להשבת תשלומים ששילמה למר נעים אבו דואום (להלן: " הנפגע"), בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק, שארעה ביום 27.4.01 (להלן: " התאונה"), ובגין הוצאות נוספות שנשאה בהן התובעת.

3.             אין מחלוקת כי היה על התובעת לפצות את הנפגע בגין נזקיו. כן אין מחלוקת, כי התובעת פיצתה את הנפגע ביום 23.1.03 בסכום של 40,000 ש"ח, וכן כי הוציאה הוצאות רפואיות ואחרות בגין התאונה בסך נומינלי של 26,033 ש"ח, וכי סך כל הוצאותיה נכון למועד הגשת התביעה ביום 26.2.04 מסתכם ב - 68,137 ש"ח.

4.             אין מחלוקת כי הנתבע 1 (להלן: " הנהג"), נהג במועד התאונה במלגזה (להלן: " המלגזה"), וכי לנהג לא היה רישיון נהיגה בר תוקף לנהיגת המלגזה. בהעדר כתב הגנה, ניתן כנגד הנהג פס"ד בהעדר הגנה.

5.             אין מחלוקת כי הנתבעת 2, חברה פרטית, (להלן: " הנתבעת"), הייתה במועד התאונה הבעלים של המלגזה.

6.             אין מחלוקת כי הנתבע 3, (להלן: " המנהל"), היה במועד התאונהמנהל הנתבעת.

7.             אין מחלוקת כי הנתבע 4 (להלן: " הנתבע") הינו אחיו של המנהל. (הנתבעת, המנהל והנתבע יקראו להלן יחדיו " הנתבעים").

8.             לטענת התובעת, הנהג הועסק ע"י הנתבעת דרך קבע ומשך זמן רב כמלגזן, ובכך נתנה לו למעשה רשות ראשונית לעשות שימוש במלגזה. מוסיפה וטוענת התובעת, כי הנתבע היה, עובר למועדים הנוגעים לתביעה, המחזיק במלגזה ו/או מתיר השימוש בה.

9.             לחילופין טוענת התובעת כי הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם לשלילת החזקה כי הנהג השתמש במלגזה ברשותם.

10.          לטענת הנתבעים, הנהג לא הועסק ע"י הנתבעת, הנהג לא קיבל רשות, בין במפורש ובין מכללא, לעשות שימוש במלגזה, ועל כן, דין התביעה להדחות.

11.         פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי בישיבת יום 12.9.06 את עדויותיהם של עדי התובעת: אחד מהחוקרים מטעמה - מר ואנונו רונן, פקידת תביעות אצל התובעת - הגב' סיהאם אבוקאעוד, הנפגע והנתבע. כן שמעתי את עדי הנתבעים: המנהל והנתבע.

כמו כן עיינתי במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, לרבות תמלילי חקירות שהוקלטו ע"י מר ואנונו והחוקר מירון רובין (להלן: " החוקר").

בתום ישיבת יום 12.9.06 שמעתי את סיכומיהם של ב"כ בעלי הדין.

דיון

האם הנהג נטל את המלגזה ברשות הנתבעים או מי מהם?

12.         הנהג, יליד 1979, תושב ארעי בישראל מתגורר בה מזה שנים רבות. הנהג יתום, גודל ע"י משפחת הנתבעים ונישא בשלב כלשהו לאזרחית מדינת ישראל - בת דודתו של הנפגע, ומתגורר עימה בישוב תל-שבע. ביום התאונה בשעות אחה"צ התקיימה "חאפלה" בבית הורי המנהל והנתבע, במהלכה שחטו הנתבע והנהג שתי כבשים. בתום השחיטה ביקש הנהג לפנות מהחצר את הפסולת שנותרה לאחר שחיטת הכבשים. הנהג נטל את המלגזה שהייתה בחצר, נסע אל מחוץ לשער למקום בו הונחה אותה פסולת. הנפגע שנכח במקום סייע בידי הנהג להעלות את הפסולת אל המלגזה.

תוך כדי נסיעה מהמקום נתפסה אחת מרגליו של הנתבע בגלגל המלגזה, כתוצאה מכך ארעה התאונה.

13.         בתצהיר עדותו הראשית מיום 13.8.06 ובחקירתו הנגדית בביהמ"ש, טען הנהג כי הנתבע הוא זה שמסר לו את מפתחות המלגזה. (סעיף 4 לתצהיר, וכן שורות 1 - 7 בעמ' 20 לפרוטוקול).

14.         כשבועיים ימים לאחר התאונה מסר הנהג הודעה במשטרה ( נ/2). בהודעתו הודה הנהג כי אינו מחזיק ברישיון לנהיגת המלגזה, כי נהג במלגזה, וכי היה מעורב בתאונה. כן הוסיף ומסר הנהג, כי לאחר התאונה הוא הודיע "... על כך לבעל בית שלי (הכוונה למנהל -י.ה ) אבל הוא לא היה כי הוא נמצא בירדן... המלגזה שייכת לחדר שייך, מתל שבע, ויש לו מפעל ברזל בתל שבע... היינו עושים מסיבה עם כבשים ואוכל - ואחרי זה המלגזה הייתה שם ליד הבית - ואז לקחתי אותה כדי לנקות את הזבל. ולא היה ממי לבקש - כי חדר לא היה, ואז נסעתי בה, והמשפחה שלו הייתה בחאפלה - והם הסכימו...".

15.         מעיון בתמלילי החקירות שבוצעו מטעם התובעת עולה, לכאורה, כי הנהג אישר בחקירתו כי הנתבע מסר לו את מפתח המלגזה, וכי הנתבע אף אמר לו לנהוג במלגזה. ברם, מסקנתי הינה כי החוקר ובאסם - אחיו של הנפגע (איש משטרת התנועה) (להלן: " באסם"), אשר השתתף בחלק מהחקירות, הפעילו לחץ על הנהג למסור גרסא, לפיה הנתבע התניע את המלגזה בעבורו ועל כן ספק בעיני באם הנתבע אכן נתן בידיו את מפתח המלגזה. אפרט להלן מה הביאני למסקנה זו.

16.          ביום 29.7.01 נפגש החוקר עם הנהג ובאסם. (להלן: "החקירה הראשונה") בתחילה, טען הנהג כי בנו הקטין של הנתבע הוא זה שמסר לו את מפתחות המלגזה (עמ' 5 - 6 לתמליל החקירה מיום 29.7.01). מסתבר כי עסקינן בקטין שהיה באותה עת כבן שלוש- ארבע שנים ועל כן, גם החוקר ובאסם מיאנו לאמץ את גרסתו זו של הנהג.