פסק-דין בתיק א 24773/05

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי תביעה לתשלום שכ"ט עו"ד לפי הסכם שנכרת בין הצדדים [ת/8].

2.       התובע טוען כי הוא זכאי לשכ"ט בשיעור 1% משווי הנכס בסך השווה ל-500,000$, לפי סעיף 2(א) בהסכם.

3.       עוד טוען התובע כי הוא זכאי לשכ"ט בסך השווה ל-1,500$, לפי סעיף 2(ג) בהסכם, בגין 10 שעות עבודה, בתעריף של 150$ לשעה, שנדרשו למגעיו עם הבנק הנושה, לרבות מכתבים והערכת שווי.

4.       התובע מתבסס גם על סעיף 3(ב) בהסכם, שלפיו יהיה זכאי למלוא שכ"ט כאמור אפילו לא יטפל בפועל במכירת הנכס, עקב העברת הטיפול לעו"ד אחר על ידי הנתבע - כפי שאירע בענייננו.

5.       הנתבע טוען כי התובע התחייב למצוא קונה לנכס, אך הפר את התחייבותו זו בחוסר-מעש. לפיכך ביטל הנתבע את ההסכם כדין, ופנה לעו"ד אחר אשר טיפל במכירה. בנסיבות אלה, משהתובע לא טיפל במכירת הנכס, אין הוא זכאי לשכ"ט בשיעור אחוז משוויו. נראה מסיכומי הנתבע כי הנתבע אינו חולק על זכאותו של התובע לשכר בגין המגעים עם הבנק, כאמור בפסקה ‏3לעיל.

דיון והכרעה

6.       תורף טענתו של הנתבע היא כי התובע חדל מלמלא את חיובו החוזי לקדם את מכירתו החופשית של הנכס על ידי איתורו של קונה. יש לומר כי מחדל כאמור עולה הן כדי הפרת ההסכם, והן כדי עוולה של התרשלות מקצועית. בגין מחדל כאמור קמה לנתבע הן זכות לביטול ההסכם ולהפטר מן החיוב הכספי המקביל; והן זכות לפיצוי בגין הנזק שנגרם עקב המחדל, קרי: מכירתו בהפסד של הנכס בסכום הנמוך ב-90,000$ משוויו, תחת לחץ הכינוס מטעם הבנק הנושה.

7.       חרף הערותיי המפורשות, הנתבע נמנע מלהגיש תביעה-שכנגד בגין הנזק הנטען. בנסיבות אלה, מתקבל הרושם שהנתבע עצמו אינו מזדהה עם הגרסה שלפיה קמה לו לכאורה גם עילת הביטול וההפטר משכ"ט.

8.       הגרסה שלפיה התובע התחייב למצוא קונה לנכס היא גרסה מוקשה, מכמה בחינות שיפורטו להלן.

9.       ראשית, הגרסה האמורה אינה מעוגנת בהסכם. הוכח כי ההסכם לא נחתם כלאחר-יד, אלא לאחר שהועבר לעיונו של הנתבע, לאחר שהות של מספר ימים, ולאחר שהנתבע ביצע בו שינוי מסוים בכתב-ידו. לפיכך מדובר בגרסה הנוגדת מסמך בכתב.

10.   שנית, הגרסה היא גרסה כבושה. הנתבע לא טען כי פנה לתובע, בעקבות ההפרה הנטענת, והוכיח אותו על כך, תוך מתן ארכה לקיום החיוב [כמצוות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), בסעיף 7(ב)]. אפילו נאמר שהמדובר בהפרה יסודית, שאינה טעונה מתן ארכה - הנתבע לא הוכיח מתן הודעת ביטול. עדותו בעניין זה הייתה עדות יחידה של בעל דין. לא סביר שהודעה כאמור, המתייחסת לחוזה בכתב, לא תיעשה גם היא בכתב. עצם העובדה שהתובע לא פעל במועד מוקדם יותר מן המועד שבו נודע לו על מכירת הנכס שלא באמצעותו מעידה כי לא קיבל, בשום שלב מוקדם יותר, הודעת ביטול. התובע העיד כי הנתבע פשוט "נעלם" לו, עד שיום בהיר אחד שמע שהנכס נמכר שלא באמצעותו כמובטח. הנתבע לא העמיד גרסה נגדית, ולא מסר שום פרטים על קורות הטיפול בנכס מאז שניתק מגע מן התובע. עליי לקבוע, אפוא, כי גרסתו האמורה של הנתבע הועלתה לראשונה בעקבות תביעת התובע לשכ"ט עו"ד.

11.   שלישית, הצהרתו של הנתבע בתצהירו, בסעיף 7, כי הסתמך על התובע במכירת הנכס - נוגדת את הדברים שמסר בחקירתו [פרוטוקול, עמ' 9-10], שלפיהם ניסה להסתייע בכל אדם שהיה עשוי להכיר קונה פוטנציאלי, ובין היתר בתובע. על רקע עדותו של הנתבע כאמור, נראה שציפייתו לכך שהתובע יאתר עבורו קונה נשענה על תקווה, אך לא על התחייבות חוזית. הבדל זה בין ההתייחסויות פוגם באמינותו של הנתבע גם באופן כללי.

12.   רביעית, איתור קונה הוא מטבעו משימת-השתדלות ולא משימת-תוצאה. ניתן להתחייב לחפש קונה, אבל לא ניתן להתחייב למצוא קונה. ניתן, כמובן, להתנות שכ"ט במציאת קונה, אבל זהו הסכם אחר שאין לו כל שמץ אחיזה בהסכם הנדון. לפיכך, אפילו היה ניסיון לאתר קונה חלק מהתחייבויות התובע בהסכם - התובע היה יכול לטעון להגנתו כי ניסה ולא הצליח, ועל כן לא הפר את החוזה. התובע לא טען כזאת, אלא הודה בפה מלא כי כלל לא ניסה לאתר קונה, משום שדבר זה לא היה במסגרת התחייבותו. בכך עומדת לתובע חזקת המהימנות התלמודית 'מיגו', שלפיה יש יתרון מהימנות לגרסה שלו היה בעליה רוצה לשקר - הייתה נמצאת לו גרסה עדיפה הימנה. גם מטעם זה, אפוא, עדיפה בעיניי גרסת התובע על זו של הנתבע בשאלת ההתחייבות לאתר קונה, שהופרה-כביכול.

13.   לערעור אמינותו של הנתבע תורם גם הפער בין האמור בתצהירו, בסעיף 9, בדבר חוסר תשומת לבו לנוסח ההסכם - לבין המציאות בדבר תשומת לב הקונקרטית, שבה הודה בחקירתו [פרוטוקול, עמ' 8].

14.    לאור המקובץ אני דוחה את גרסת הנתבע שלפיה התובע התחייב כלפיו לאתר עבורו קונה לנכס, והפר בחוסר-מעש את התחייבותו זו.

15.   אולם, איני מקבל את השקפת התובע שלפיה הוא זכאי לשכ"ט בשיעור אחוז משווי הנכס, לפי סעיף 2(א) בחוזה. התובע הודה שהנכס נמכר תחת אילוץ הכינוס, במחיר מופחת [פרוטוקול, עמ' 11]. כך עולה גם מן ההקשר הכרונולוגי של המכירה, נוכח התראות הבנק [ת/10, ת/12 ו-ת/14]. ניתוח תכליתי של התניה שלפיה ישולם חצי אחוז בלבד במקרים המנויים בסעיף 3(א) בהסכם מעלה כי הנסיבות האמורות התגשמו בחלקן. אמנם הנכס נמכר על ידי הנתבע ולא על ידי הכונס; אבל המכירה נעשתה בשיהוי רב, זמן קצר לפני חלוף השנה האמורה בסעיף הנזכר, בצל הכינוס, ובמחיר מופחת. בנסיבות כאלה לא ניתן לומר שהוגשמה כוונת הצדדים בדבר מכירתו החופשית של הנכס, אשר תזכה את התובע באחוז משוויו. בנסיבות אלה, המצויות בין ההקשר הנדון בסעיף 2(א) לבין ההקשר הנדון בסעיף 3(א), ובשים לב לכלל הפרשנות נגד המנסח, אני קובע שהתובע זכאי לשיעור "מותאם" (אם לשאול את המינוח המקובל בקביעת דרגות ביניים של נכות לפי המבחנים המקובלים), שאותו אני מעמיד על השיעור החציוני של ¾ אחוז משווי הנכס.

16.   ניתוח תכליתי של סעיף 3(ב) בחוזה, הדן בהקשר של העברת הטיפול לעו"ד אחר, מעלה כי הכוונה הייתה להגן על אינטרס הצפיות של התובע. לא נובע ממנו שהתובע אמור למצוא עצמו, במקרה כזה, במצב טוב יותר מאשר אילולא כן. התובע לא טען, ואין צריך לומר שלא הוכיח, שעקב העברת הטיפול לעו"ד אחר נמנעה ממנו ההזדמנות לגרום למכירה חופשית של הנכס במחיר שוק. אדרבא, התובע לא טיפל בנכס כלל באותה תקופה, אלא המתין לדיווח של הנתבע על קונה פוטנציאלי. לפיכך, חרף העברת הטיפול לעו"ד אחר בענייננו, התובע אינו קונה את הזכאות למלוא השיעור שהיה עשוי לזכות בו בנסיבות כלשהן, אלא רק את הזכאות לשיעור המופחת האמור לעיל, שבו היה זוכה גם לו טיפל בעצמו במכירת הנכס. כלומר, התובע אינו זכאי אלא לשיעור המתאים לפי הנסיבות שבהם נמכר הנכס בפועל, כאמור לעיל.

17.   התוצאה היא שעל הנתבע לשלם לתובע סך השווה ל-1,500$ בגין הפעולות מול הבנק, ועוד סך השווה ל-%¾ מן השווי המוסכם של 500,000$ [פרוטוקול, עמ' 6], קרי: סך השווה ל-3,750$, בגין מכירת הנכס.

18.   ההסכם, בסעיף 2(א), קובע כי החיוב ישתכלל במועד מכירת הנכס. לפיכך יש לכפול את הסכומים הדולריים הנזכרים בשער של 4.51 ש"ח לדולר, לפי השער ביום המכירה (2.9.04), כמוצהר מכללא בחישוב שעשה התובע בתצהירו, בסעיף 22, שלא נסתר. כך מתבקש גם מן השיקול שלא לתת לנתבע להרוויח מירידת שער הדולר בתקופה שבה חדל מלפרוע את חיובו. על הסכומים האמורים יש להוסיף מע"מ, כדין וכאמור בהסכם.

19.   הסכום המתקבל מן האמור לעיל הוא סך 6,765 ש"ח בגין הפעולות מול הבנק, ועוד סך 16,913 ש"ח בגין מכירת הנכס (סה"כ 23,678 ש"ח), נכון ליום 2.9.04. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.9.04 עד למועד פסק הדין עולה הסכום ל-27,154 ש"ח, ובצירוף מע"מ עולה הסכום ל-31,363 ש"ח.

סיכום