א
בית המשפט המחוזי תל אביב
|
2474-01
11/10/2007
|
בפני השופט:
ד"ר דרורה פלפל / ס. נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
ברנדשטטר (דגן) יהודית
עו"ד ד' איתני
|
הנתבע:
1. חברת תחנת רמת אביב (מס' 1) בע"מ
2. דגן צבי
3. דגן בועז
4. דגן פנינה
עו"ד ג' שניידר
|
| פסק-דין |
א.
מהות התובענה
זו תביעה למתן צו עשה, בקשה למתן הוראות לשם הסרת קיפוח המיעוט בחברה.
הסעדים המתבקשים הם:
צו המורה לחברה להשיב לאלתר את חיים - בנה של התובעת - לעבודה בחברה בתנאים שנקבעו בפסק הבורר;
להורות לחברה להשיב את התובעת לתפקידה כמנהלת מחלקת הרחיצה.
ליתן כל סעד שייראה בעיני בית המשפט לשם הבטחת הניהול ההוגן, היעיל והתקין של החברה, לרבות שינוי מסגרת הפעלת התחנה מהפעלה עצמית להפעלה ע"י גוף חיצוני שיתפעל את התחנה.
ב.
עובדות רלבנטיות
יוסף וציפורה דגן ז"ל ייסדו בשנת 1958, ביחד עם אחרים, את החברה שהפעילה תחנת דלק בדרך נמיר 170 ת"א (להלן:
"תחנת הדלק"). לימים הם רכשו את חלקם של אותם אחרים, והפכו לבעלים של תחנת הדלק ולמנהליה עד מותם. ציפורה דגן ז"ל שנפטרה לאחר בעלה, המשיכה בניהול התחנה.
לבני הזוג דגן ארבעה ילדים: התובעת, צבי דגן, בועז דגן ומנחם דגן ז"ל, שפנינה דגן (הנתבעת מס. 4) הינה אלמנתו.
לכל אחד מארבעת הילדים (והיורשת) יש 25% מהון המניות של החברה.
כל הנתבעים: 2, 3 ו-4 מכהנים כחברי דירקטוריון ומנהלים בחברה;
אין מחלוקת בין הצדדים כי הוריהם ראו בתחנת הדלק את פרנסת המשפחה, ורצו להנחיל פרנסה זו בצורה מכובדת ושוויונית גם לילדיהם, במתכונת של ניהול חברה משפחתית, שבה יחסי האמון וההבנות היסודיות, אמורה להדריך אותם.
בשנת 1997 הגישה פנינה - הנתבעת מס. 4 - כנגד הנתבעים 1-3, התובעת, ואחרים תובענה בבית המשפט המחוזי בת"א (ה"פ 1650/97) בענין קיפוח המיעוט.
התובעת הגישה במסגרת אותם הליכים תביעה שכנגד.
פנינה עתרה באותו הליך להורות לנתבעים להשכיר את חטיבת התדלוק שבתחנה מכח הסכם שהתגבש במועצת המנהלים ולהשכיר גם את יתר החטיבות שבתחנת הדלק של החברה (צמיגים, שטיפה); להורות על מינוי מנהל חיצוני לחברה; להורות לנתבעים לאפשר לה עיון בספרי החברה ובפנקסיה; וכן להורות לחברה למנות רו"ח או חוקר חיצוני שיבדוק ויחקור את הכנסות החברה והוצאותיה בשנים 1997-1995; להורות לחברה לחלק בין בעלי המניות שלה באופן שווה את רווחיה האמיתיים; להורות על מינוי מר אמיר כהן כמנהל החברה מטעמה.
בהמלצת בית המשפט עבר הדיון לבוררות בראשות השופט בדימ. דב לוין ז"ל, שנתן פס"ד ביום 2.6.1999. תיקון לפסה"ד ניתן בתאריך 18.7.1999.
ביום 19.6.2000 נחתם בין הצדדים הסדר פישור, שם ויתרו כל הצדדים על כל תביעותיהם אחד נגד משנהו ונגד החברה בגין חובות העבר. ההסדר נעשה כדי להביא להסכם בין החברה לבין חברת "דלק", וגם אולי לפתוח דף חדש בין כל בעלי המניות של החברה, וכפי שנאמר בסעיף 9 לו
(ר' נספח "ג") הם התחייבו
"לנהוג האחד כלפי רעהו בהגינות, בתום לב וביושר ולפעול להשכנת "שלום בית" בינם לבין עצמם", דבר שכבר נאמר ברוח זו בפסה"ד של השופט לוין ז"ל.
בהקשר זה יש לציין כי השופט בדימ. דב לוין ז"ל קבע בפסק הבוררות שנתן, כי התובעת (כאן) לא הוכיחה את טענתה לענין קיפוחה בכך שאחיה לא נותנים לבן ממשיך מטעמה לעבוד בתחנה, אלא קבע, כי מה שבפועל קרה הוא שהיא לא הצליחה לשכנע את אחד הבנים שלה לעבוד בתחנה; וכי ברגע שזה יעלה בידה, יש לקבלו לעבודה, בתנאים הולמים ושווים לשאר הבנים.