פסק-דין בתיק א 24737/03

א. רקע כללי

בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקים אשר נגרמו לרכב מסוג איסוזו טרופר מ.ר 64-480-23 (להלן:"הרכב") בתאונה מיום 24.9.02 (להלן: "התאונה הראשונה") ובאירוע מיום 19.4.04, עת קרסה שילדת הרכב במהלך נסיעה (להלן: "התאונה השנייה").  

התובע מס' 1, בעליו הרשום של הרכב, הנו ממנהליה ובעליה של התובעת 2-חברה העוסקת בעיבוד שבבי. התובעת 2, ביטחה הרכב בפוליסה  שמספרה 5-07-34943/01 (להלן: "הפוליסה") באמצעות הנתבעת 1 (ראה נספחים ת/2-ת/3 ל-תצהיר התובע ת/3).

הרכב נרכש מהנתבעת 2- יבואנית כלי רכב- ושועבד לחברת ליסינג "ח.ל מימון ושירותים בע"מ".

עובר לתאונה הראשונה, נהג התובע 1 ברכב, כאשר במהלך נהיגתו, ובכדי להימנע מפגיעה בהולך רגל, הסיט את רכבו ועלה עם רכבו על גוש בטון, אשר שימש כמחסום למעבר רכבים. כתוצאה מן התאונה נגרם נזק לרכב ככלל ולשלדת הרכב בפרט.

לשם תיקון נזקי התאונה, ובתיאום עם הנתבעת 1, הועבר הרכב למוסך המרכזי של הנת' 2 -מוסך UMI באזור התעשייה החדש בראשל"צ (להלן: "המוסך").

בהיותו מוסך זה כזה שאינו מורשה לבצע תיקוני שלדה, הועבר הרכב לתיקון ספציפי זה לקבלן חיצוני-צד ג' בתביעה דנן.

כשנה וחצי לאחר מכן, אירעה התאונה השנייה.

ביום 2.11.05 נמכר הרכב בסך כולל של 45,000 ש"ח. 

ב. המחלוקות שבין הצדדים

הצדדים חלוקים באשר לטיב התיקון אשר בוצע ברכב ע"י הנתבעת 2 ו/או צד ג' ובאשר לאחריות בגין תיקון זה. כמו כן, חלוקים הצדדים באשר לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה השנייה לטיב התיקון אשר בוצע ברכב לאחר התאונה הראשונה. 

ג. טענות הצדדים

לאחר התאונה הראשונה, הושאר הרכב לתיקון נזקי התאונה במוסך הנתבעת 2 ובמקביל קיבל התובע 1 רכב חלופי.

חברת הביטוח הזמינה את השמאי ניצן אליקים ממשרד עמי מימון שמאים, אשר ערך חוות דעת בכל הקשור עם נזקי הרכב.  

ביום 25.11.02, הודיע המוסך לתובע 1, כי הרכב מוכן והתובע הוציאו מן המוסך. לטענת התובע 1, במהלך הנהיגה הרכב נטה שמאלה ולכן, מס' ימים לאחר מכן, הוכנס הרכב בשנית למוסך והתובע קיבל שוב רכב חלופי.

ביום 16.12.02 נקרא התובע 1 שוב על מנת לקחת את הרכב בסיום התיקון, אולם גם הפעם לטענת התובע, סטה הרכב שמאלה בזמן בלימה ובנוסף סטה גם ימינה בנסיעה בכביש ישר. כמו כן חש התובע תזוזה ורפיון של  גלגל ההגה.

התובע שב למוסך וכך לטענתו, נמשכה מסכת של הכנסת הרכב למוסך והוצאתו ממנו לסירוגין עד לחודש פברואר 2003, משך כחמישה חודשים, כשבסופו של יום לא תוקן הרכב כראוי.

ביום 19.4.04 ולאחר הגשת כתב התביעה, קרסה שילדת הרכב במהלך נסיעה (התאונה השנייה). באותה עת, היה הרכב מבוטח בביטוח מקיף בחברת "כלל". מאחר ובאותה עת כבר הוגשה התובענה לביהמ"ש אפשרתי לתובעים לתקן התובענה ואמנם התובעים תיקנו את כתב תביעתם וכללו בו את התאונה השנייה. התובעים טענו, כי התאונה השנייה נגרמה בעטיו של התיקון הרשלני שבוצע ברכב לאחר התאונה הראשונה ולכן לא צורפה "כלל" כנתבעת נוספת.

לטענת התובעים, חבותה של הנתבעת 1 נובעת מן הפוליסה בהיות אירוע הנזק לרכב נכלל בהגדרת מקרה ביטוח. לטענתם, הפרה הנתבעת 1 חבות זו בכך שבאמצעות נציגה, הוא השמאי אליקים ניצן, לא אישרה את התיקונים אשר ידעה כי היו דרושים על מנת לתקן את הרכב ובכללם החלפת שילדה ולפיכך, לא השיבה את מצב הרכב לקדמותו.