פסק-דין בתיק א 24729/06

רקע ועובדות

התובעת הנה חברה העוסקת, בין היתר, באספקה ומתן שירותים של מערכת וידאו קונפרנס לבדיקת נזקים ודגימת תמונות מרחוק על ידי שמאים ומוסכי רכב ועיסוקה של הנתבעת הינו מוסך לתיקון רכבים. ביום 6.2.02 נחתמו בין הצדדים הזמנה והסכם התקשרות לקבלת תמיכה, אחריות ושירות לערכת וידאו אשר ברשות הנתבעת. (להלן: "ההסכם").

סעיף 10.2 להסכם בין הצדדים קובע כי : "כל הודעה שתישלח על ידי צד למשנהו על פי הכתובות הנ"ל תיחשב כאילו הגיעה ליעדה עם הנחתה בכתובת הנ"ל באמצעות שליח או מתום 96 שעות מעת המסירה לבית הדואר בישראל למשלוח בדואר רשום".

הנתבעת הודיעה לנתבעת על הפסקת ההתקשרות בהודעת פקסימיליה והתובעת השיבה לה כי ההסכם יבוא לסיומו ביום 31.3.06 ועד למועד זה, התובעת תמשיך להעניק לנתבעת תמיכה ושירות.

בתיק זה לא התנהל הליך הוכחות ועל פי הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים הוחלט, שהצדדים יגישו סיכומיהם ובית המשפט יפסוק על סמך החומר המצוי בתיק.

טענות התובעת

התובעת הנה בעלת זכויות היוצרים של מערכת Video Expert, המיועדת לשימוש שמאי רכב ומוסכים, הכוללת תוכנה ייעודית (להלן: " התוכנה"). בשילוב חומרה מיוחדת המותקנת על פלטפורמת מחשב פי. סי. (להלן: "הערכה", " ערכת הוידאו") השימוש בערכה, מאפשר למוסך להראות לשמאי רכב, (להלן: " השמאי") המצויד באותה ערכה במשרדו, בזמן אמת ובאמצעות שיחת ועידה, נזקים אשר אירעו לרכבים הנמצאים במוסך.

הצפייה בנזקים על ידי השמאי במשרדו, מתאפשרת על ידי ערכת וידאו וקול ניידת, הנישאת על ידי המוסך ומראה לשמאי  את הנזקים בזמן אמת. השמאי דוגם ובוחן ממשרדו את תמונות הנזק המועברות להערכתו על ידי המוסך, תוך ניהול שיחה עם המוסך. באופן זה, יכול השמאי לצרף את התמונות מיידית לדו"ח השמאות. השימוש בערכה מבטל את הצורך בביקור השמאי במוסך ומאפשר התחלת תיקון הרכב במוסך באופן מיידי.

ביום 06.02.02 נחתם הסכם לפיו רכשה הנתבעת ערכה מחברת סי.פי.טי מערכות בטחון בע"מ. ביום 27.1.02 הודיעה, בכתב, חברת סי.פי.טי לנתבעת, כי ההסכם ביניהן יבוא לידי סיום ביום 31.3.02 וכי נושא השירות והתמיכה הועבר לתובעת. חברת סי.פי.טי המחתה לתובעת את הזכות ליתן ללקוחותיה שירות ותמיכה במערכת. בהתאם, נחתם ההסכם בין התובעת לבין הנתבעת אשר נכנס לתוקפו ביום 01.04.02.

בסעיף 3 להסכם (נספח א' 1 לכתב התביעה) וסעיף 6 לחבילת השירות (נספח א' 4 לכתב התביעה), התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 42$ בתוספת מע"מ לחודש, עבור דמי שימוש ותמיכה וכן סך של 50$ בתוספת מע"מ לחודש עבור אחריות לציוד, ובסה"כ סך של 92$ בתוספת מע"מ לחודש, כאשר התשלום יהיה בכל 1 לחודש באמצעות הוראת קבע החתומה על ידי הנתבעת.

ביום 09.05.05 הנתבעת שלחה לתובעת באמצעות פקסימיליה, מכתב הנושא תאריך 06.03.05 ובו הודיעה על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים. לטענת התובעת, סעיף 2 להסכם, קובע כי הזמנת השירות היא למשך 12 חודשים והחוזה יוארך אוטומטית מדי פעם, ב- 12 חודשים נוספים, אלא אם הודיע אחד הצדדים על סירובו לכך לפחות 60 יום לפני תום מועד ההסכם, או הארכת התקופה באותה עת. סעיף 10.2 לתנאים הכללים להסכם (נספח א' 2 לכתב התביעה), קובע כי כל הודעה לפי ההסכם, תשלח בדואר רשום או על ידי שליח.

לטענת התובעת, הנתבעת שלחה את הודעת הביטול בפקס ולא בדואר רשום או על ידי שליח רק ביום 09.05.05.

לטענת התובעת, ההסכם נכנס לתוקפו רק ביום 01.4.05 והוארך אוטומטית כל שנה. משכך, הודעת הביטול של הנתבעת, הגיעה בתחילת תקופת ההסכם. ולא 60 יום לפני סיומו, כנדרש בהסכם. משחודש ההסכם אוטומטית ביום 01.04.05, מועד סיומו הנו ביום 31.03.06.

ביום 11.05.05, היא השיבה לפניית הנתבעת, כי בהתאם להוראות ההסכם, וסיומו ביום 31.03.06 ולכן התובעת תמשיך להעניק לנתבעת תמיכה ושירות עד למועד סיום ההסכם. כן נתבקשה הנתבעת לשלם לתובעת את חובה המצטבר, עד למועד כתיבת המכתב ואת התשלומים השוטפים עד למועד סיום ההסכם.

חרף האמור בהסכם, ובניגוד להתחייבויותיה המפורשות של הנתבעת בהסכם, היא לא שילמה הנתבעת לתובעת דמי שימוש, תמיכה ואחריות עבור החודשים אפריל 2004 ועד סוף מרץ 2006.

בנוסף, ביום 12.01.04, הזמינה הנתבעת מהתובעת קריאת שירות לתיקון מערכת הוידאו. התובעת נענתה לקריאת השירות ביום המחרת וביום 27.01.04, הנפיקה התובעת לנתבעת חשבונית מס בגין קריאת השירות האמורה בסך של 413 ש"ח (כולל מע"מ). הנתבעת לא שילמה סך זה עד למועד הגשת כתב תביעה זה.

טענות הנתבעת

הנתבעת הודיעה לתובעת על רצונה להפסיק את ההתקשרות עוד בחודש מרץ 2005. סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם לתובעת בגין השימוש בלבד, סכום השווה ל- 42$ בתוספת מע"מ.  זאת גם בהתאם להסכם הקובע כי הנתבעת התחייבה לשלם בגין דמי השימוש ולא עבור האחריות.

לטענתה, התובעת אף המציאה לנתבעת חשבונית מס, אותה לא הציגה בפני בית המשפט, לפיה נדרשה הנתבעת לשלם רק דמי השימוש ולא בגין האחריות. בחשבונית זו נפלה טעות אריתמטית ובמקום הסכום של 1,859 ש"ח (199.5 X 8 + מע"מ), הופיע הסכום של 2,092 ש"ח.

(נספח א' וב' לכתב ההגנה).

לטענת הנתבעת, יש לקזז מסכום החוב הנדרש של דמי השימוש סכום של 484 ש"ח אשר שולם לתובעת ביתר, מאחר שבחודש מרץ 2004 גבתה התובעת שני תשלומים: האחד בסך 482.77 ש"ח ביום 01.03.04 והשני בסך 484.05 ש"ח ביום 23.03.04. התובעת סירבה למסור לנתבעת את כרטסת הנהלת החשבונות וחשבוניות המס על מנת להסדיר על ההתחשבות הסופית, לכן הנתבעת צרפה את תדפיסי חשבון הבנק שלה. אין לתובעת אלא להלין על עצמה, לאור התחמקותה מלברר את שיעור החוב המדויק. היא הנפיקה חשבונית שגויה ולא הסכימה לקזז את הסכומים שגבתה ביתר.

לטענת הנתבעת, היא שלחה את המכתב במועד הנקוב בו, קרי ביום 06.03.05. יתרה מכך, לטענתה, סעיף 2 להסכם הנ"ל מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, שכן בין היתר, המדובר בתנאי המחייב את הלקוח באופן בלתי סביר להיזקק לספק ומגביל את חופש הלקוח, להתקשר עם ספק אחר. מדובר בתנאי שיש בו דרישה בלתי סבירה מצד הספק.