פסק-דין בתיק א 24633/06

תביעה לפיצוי על נזקי גוף. הצדדים חלוקים על החבות ועל הנזק.

רקע ועובדות שאינן עוד במחלוקת

1. התובע עבד בעת הרלוונטית אצל הנתבעת כעובד תברואה ותחזוקה, על בסיס יומי.

2. ביום 27.9.04, במהלך העבודה נפגע התובע מחוט תיל מתוח שהשתחרר ואשר חדר דרך תעלת האוזן השמאלית החיצונית שלו, ניקב את עור התוף, ניתק את עצמות השמע ופגע במערכת שיווי המשקל והשמיעה שלו [להלן - " התאונה"]. הנתבעת אישרה דברים אלה בעיקרם בחתימתה על טופס הודעה על פגיעה בעבודה שהוגש למוסד לביטוח לאומי  [מוצג 37 לתיק מוצגיה]. התובע אושפז ל - 9 ימים וטופל תרופתית, שמרנית.

3. מומחה א.א.ג. מטעם התובע, ד"ר הורוביץ, מצא  כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע הנכויות הבאות והכל לפי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] התשט"ז - 1956: 5% בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף 72 [1] א' ו - 10% בגין טינטון לפי סעיף 72 [4] [ד] 3. [ ת/4]. הנתבעת מסכימה לקביעותיו של ד"ר הורוביץ. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת אם כך על 14.5%.

4. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה  וקביעותיו הרפואיות זהות לקביעות ד"ר הורוביץ. המוסד שילם לנתבעת, כמעבידת התובע, את דמי הפגיעה החלים וזו שילמה את משכורתו של התובע לתקופה הרלוונטית. המוסד אף שילם לתובע מענק נכות בסך 22,489 ש"ח ביום 2.10.06.

המחלוקות

5. לשאלת החבות: תחילה מחלוקת עובדתית בשאלת הנסיבות בהן התרחשה התאונה. אפרט אותה בהמשך בשלב קביעת הממצאים.

6. בנוסף, קיימת מחלוקת עובדתית - משפטית.

אמנם הנתבעת מסכימה  כי היא חבה, כמעבידה,  בחובת זהירות מושגית כלפי התובע. ואמנם הנתבעת מסכימה כי במסגרת חובה זו, חלות עליה חובות קונקרטיות, לספק לתובע סביבת עבודה בטוחה, נגישות אליה, עזרים ואביזרי בטיחות, שיטות עבודה בטוחות והדרכה לגבי כל אלה.  המחלוקת נעוצה בשאלה, האם בנסיבותיה הקוטנקרטיות של  התאונה, הפרה הנתבעת חובות אלה, האם ניתן וצריך היה לצפות את התרחשות התאונה כפי שאירעה והאם ניתן היה למנוע אותה בנקיטת אמצעי זה או אחר.

התובע טוען כי ניתן וצריך היה לצפות את התאונה, כי לא הונהגו שיטות עבודה בטוחות, כי לא הודרך הדרכה ספציפית לגבי שיטת עבודה בטוחה עם חוטי תיל וכי הוא עצמו פעל בדיוק כפי שהודרך, מה שלא מנע את התאונה.  הנתבעת טוענת לעומתו כי פעלה בהתאם לחובותיה, כי לא ניתן ולא צריך היה לצפות את התרחשות התאונה כפי שאירעה, כי מדובר בתאונה "כהרף עין"  ומכל מקום, לתובע אשם תורם מכריע.

7. הצדדים חלוקים אף על שיעור הנזק.

דיון

שאלת החבות - ראיות וממצאים עובדתיים

8. מטעם התובע הצהירו והעידו הוא עצמו, מנהל תחנת התברואה אצל הנתבעת, מר שלומי דבורה [להלן - " שלומי"] ואמו של התובע [ ת/1 - ת/3].

9. הנתבעת לא העידה עדים מטעמה אלא הגישה תיק מוצגים לגבי הנזק [ נ/1].

10. התובע העיד ואף הדגים באולם בית המשפט את אופן התרחשות התאונה וכמו כן  הגיש צילומים של חוט התיל [ נספחי א' לתצהירו]. ואלו עיקרי דברי התובע:

התובע התבקש על ידי מנהל יחידת האחזקה להכין חוט תיל לצורך קשירת גדר. אותה עת עבד התובע במחסן הנתבעת. חוט התיל היה מלופף ["מגולגל" בלשונו] בסליל על גבי גליל. הגליל היה מונח מעל גליל אחר, כאשר שני הגלילים היו מונחים על בלוקים [שהונחו על הרצפה, נספח א' לעיל]. גובה הגלילים הגיע עד כמטר מעל הרצפה [עמ' 10 - 11].

התובע חבש על ידיו כפפות עבודה וניגש לחתוך את החתיכה הדרושה לו מהסליל. הוא תפס את קצה החוט המלופף בידו הימנית ומשך אותו מעל גבי הסליל. את ה"אורך שנפתח" אחז בידו השמאלית. אזי שיחרר את החוט מידו הימנית, אחז בה "קאטר" [מכשיר חיתוך], [והדגים באולם בית המשפט] קירב את שיני ה"קאטר" אל תוך כף ידו השמאלית האוחזת בחוט וחתך באמצעותן את החוט, כאשר בעקבות החיתוך, נותרה ידו השמאלית, הנתונה בכפפה, אוחזת הן בפיסת החוט שנחתכה [לפי הדגמתו, לפחות באמצעות האגודל והאצבע המורה] והן ביתרת החוט המחוברת עדיין לסליל [לפי הדגמתו, לפחות באמצעות אחת מהאצבעות, קמיצה או זרת]. [עמ' 11].