פסק-דין בתיק א 24601/04

כללי

1.        הגב' צסיה הרשטיין ז"ל (להלן: "המנוחה") ילידת 1920, נפגעה בתאונת דרכים ביום 16.12.00, בהיותה כבת 80. היא הגישה את תביעתה בתיק זה, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, ביום 25.2.04. בעקבות פטירתה, ביום 1.12.04, באו יורשיה תחתיה וכתב התביעה תוקן בהתאם.  

2.        אין מחלוקת בדבר חבות הנתבעים לפצות את התובעים על הנזקים שנגרמו למנוחה עקב התאונה. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק, בעיקר על רקע שאלת הקשר שבין ההידרדרות במצבה של המנוחה לבין התאונה.

השלכות הפגיעה/עזרה וסיעוד

3.        המנוחה נפגעה בהיותה הולכת רגל, כאשר רכב שנסע לאחור הפילה ארצה. מתעודת חדר המיון של בית החולים "שיבא" עולה, כי נחבלה בראשה, עם איבוד הכרה, ללא הקאות וללא בחילה, וכן בשוק רגל ימין. בבדיקתה נמצאה במצב כללי טוב עם "סקלת גלזגו" תקינה (15). בראש נצפתה המטומה גדולה באזור האוקסיפיטלי הימיני. היא שוחררה לביתה.  

4.         הואיל ובכתב התביעה נטען כי בעקבות פגיעת הראש בתאונה חל אצל הנפגעת תהליך של ירידה חדה בזיכרון והופיעו בעיות תפקוד קשות, מונה, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי, פרופ' אלדד מלמד (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את המנוחה ביום 21.9.04, ומסר את חוות דעתו ביום 17.10.04.   

5.         בחוות דעת זו מסכם המומחה כדלקמן: "הגב' הרשטיין סובלת מתסמונת של דמנציה (שטיון = ירידה קוגניטיבית) בשלב מתקדם עם ליקויים חמורים בזכרון ובהתמצאות ובתפקודי השפה. הליקוי הרוחני נגרם אצלה כתוצאה ממחלת אלצהיימר יתכן בשילוב עם מוקדי איסכמיה מוחית... מחלה זו הינה השכיחה ביותר כגורם לדמנציה בקבוצת הגיל של הגב' הרשטיין. היא נפגעה בתאונת דרכים ביום 16.12.00 בה נחבלה בראשה וסבלה כתוצאה מכך מזעזוע מוח קל ללא עדות לפגיעה נוירולוגית אורגנית אחרת. לטענת בנה ובתה מחלתה המוחית הזו נגרמה כתוצאה מחבלת ראש זו בעוד שקודם לכן היתה בריאה לחלוטין. הסימן הראשון לדבריהם היה איבוד מידי של השליטה על הסוגרים (לכך לא היה איזכור בסימוכין הרפואיים) וכחודשיים לאחר מכן החלה הירידה הרוחנית אשר הלכה והתקדמה והחמירה. מעיון במסמכים הרפואים עולה שהיא היתה במעקב מרפאת הזכרון של בית החולים שיבא מיום 3.6.01. היא אובחנה שם כסובלת ממחלת אלצהיימר יתכן בשילוב עם מחלת כלי הדם ואף טופלה בהתאם. ברישומי המרפאה שם מוזכרת הטענה שהתופעות המנטליות הופיעו לאחר התאונה. עם זאת, רופאי מרפאת הזכרון לא קשרו אטיולוגית הן את הופעת מחלת המוח והן את התקדמותה לחבלת ראש זו. לטענת בנה ובתה לא היו אצלה כל הפרעות רוחניות טרם התאונה. אולם מעיון בדוחות להערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי אשר נערכו לה לפני (1998) ולאחר הניתוח האורטופדי שעברה בתחילת שנת 2000, עולה שהיו אצלה כבר אז הפרעות בזכרון. למשל, בבדיקה מיום 21.7.98 צוין בין היתר ש'לאישה ירידה בזכרון' וש'לעתים היא מרטיבה ולא מצליחה להגיע בזמן לשרותים'. בבדיקה אז היא היתה צלולה ודיברה לענין, אך היתה ירידה בזכרון... בבדיקה חוזרת ביום 4.2.00 צוין שמאז מבולבלת יותר לאחר הניתוח, אך 'בבירור ירידה קוגניטיבית דרסטית במהלך כשנה'. צוין אז גם ש'הירידה הקוגניטיבית מתבטאת בשיכחה ושלעתים הדיבור לא הגיוני'. כלומר, מכך עולה שתסמיני מחלתה כבר החלו טרם פגיעת הראש... מחלתה זו לא נגרמה אצלה באופן ראשוני ואף לא זורזה או החמירה כתוצאה מחבלת הראש וזעזוע המוח הקל אשר אירעו בתאונה הנידונה מיום 16.12.00".

6.         בתשובות מיום 29.11.04 לשאלות הבהרה שנשלחו לו אישר המומחה כי, עקרונית, פגיעת ראש עלולה להביא להחמרה במחלה, אך הוא איננו סבור שכך קרה במקרה זה.

7.         המומחה לא נקרא לחקירה נגדית על חוות דעתו; משכך, לא נתערער גרעין הקביעה הרפואית - מקצועית הבסיסית, שלפיה מחלתה של התובעת לא נגרמה ולא הוחמרה עקב התאונה.

8.         עם זאת, לא הייתי מרחיק לכת עד כדי המסקנה שלפיה, הלכה למעשה, לא השתנה כלל מצבה של המנוחה לרעה בעטיה של התאונה, מאחר ומצבה היה בכי רע עוד קודם לכן, והיה צפוי להחמיר ממילא, ומכאן המסקנה כי ראשי הנזק, במלואם או ברובם, אינם קשורים לתאונה, אלא למהלך הרגיל של מחלתה.   

9.         אמנם, כמצוין בחוות הדעת, המפנה לדו"חות להערכת תלות, סימני המחלה הופיעו עוד לפני התאונה. המנוחה הוכרה כבר אז כמי שזקוקה להשגחה ולעזרה. גרסת התביעה, מפי הבן אילן, שלפיה אמו הייתה בריאה יחסית ועצמאית לפני התאונה, והבעיות נבעו רק מהניתוח האורטופדי שעברה ובסמוך לו, אינה יכולה לעמוד כפי שהיא. לצד זאת, לא הועסקה עזרה קבועה למנוחה למשך 24 שעות עובר לתאונה. אישור חברת כח האדם "טופ" מיום 10.4.02 מלמד על כך שעובדת זרה בשם אווה פברוס הועסקה אצל משפחת הרשטיין מחודש מרץ 2001 ואילך. בתסקיר פקידת הסעד בעירית רמת גן, מיום 17.11.03, שנערך בתיק מינוי אפוטרופוס לדין, נאמר, כי "עקב מצבה החלה הגב' הרשטיין לקבל סיוע של מטפלת בבית מחוק הסיעוד של המוסד לביטוח לאומי החל מחודש פברואר 2000 עקב ירידה קוגניטיבית. כיום עקב הדרדרות במצבה, והקושי של הבעל להתמודד אתה ולטפל גם בעצמו, מעסיקה המשפחה מטפלת צמודה ל - 24 שעות על חשבונה...". בדו"ח הערכת התלות מיום 4.2.00, הגם שהוא מצביע על קשיים רבים, בעיקר בעקבות הניתוח, עדיין נרשם כי "...בד"כ מתמצאת בזמן ובמקום...". בדו"ח הערכת התלות מיום 19.6.00 רשום אמנם כי "קיימת מטפלת עובדת זרה בבית הזקנים למשך כל שעות היממה", אך רשום גם שבעלה הוא זה שנמצא איתה בכל שעות היממה, וכי היא נשארת לבדה ללא השגחה בין חצי שעה לשעתיים בשעות הבוקר או אחר הצהריים (סע' 13ד.). הבן הצהיר, כי לאחר התאונה נזקקה אמו לעזרה מוגברת על זו בה נעזרה עובר לתאונה (סע' 5 לתצהיר). בעדותו הוסיף כי אמו נהגה להגיע לחנות האופטיקה המשפחתית, וכי ה"אופר" שהועסקה בבית במשרה מלאה טיפלה באביו, שעבר שלושה התקפי לב (עמ' 9 לפרוטוקול). לדבריו, המטפלת הייתה למעשה "רשומה" על שם אביו, טיפלה בו וליוותה אותו, ובהעדרה, בימי שבת, אמו הייתה זו שלוותה את אביו; לראיה, התאונה, שבה נפגעו שניהם, אירעה אכן בשבת בבוקר, שעה ששני הוריו צעדו יחדיו ברחוב, ללא כל ליווי של מטפלת (עמ' 10 לפרוטוקול).  

10.       ממכלול התמונה הראייתית ניתן לקבוע, כי למרות תחלואיה של המנוחה טרם התאונה, החמיר מצבה מיד לאחריה. עובדתית, אם עובר לתאונה תפקדה באופן סביר, עם עזרה חיצונית מסוימת (במשותף לה ולבעלה), אזי מיד לאחר התאונה נזקקה לסיוע מלא וצמוד. בהחלט סביר להניח, כי סיוע כזה היה נדרש בשלב כלשהו של חייה, גם אלמלא התאונה, אך התאונה החישה את הצורך בכך, והלכה למעשה, הקדימה במידה מסוימת את המאוחר. "הקדמה" זו היא בת פיצוי.

11.       בתחשיב הנזק ובתצהיר התובע נערך חישוב של 176,640 ש"ח לארבע שנים, לפי סכום חודשי של 3,680 ש"ח לחודש (סיכומי התובע מפנים לתצהיר, אך נוקבים, עקב טעות קולמוס כך דומה, בסכום של 76,640 ש"ח). גם אם סכום חודשי זה נתמך בראיות בודדות וחלקיות, עדיין מצוי הוא בגדר הידוע והמקובל, בכל הקשור בעלות העסקת עובד זר (ואפילו על הצד הנמוך) (ראו והשוו: ע"א 8083/02 כהן נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 10.8.05): "... בית המשפט המחוזי פסק למערערת סכום של 850 דולר לחודש עבור עזרה סיעודית לעתיד, מיום מתן פסק הדין ועד להגיע המערערת לגיל 72 שנה. נראה כי בנסיבות הענין, אין מנוס מלהתערב בסכום שנפסק בראש נזק זה. בפרשת אקסלרד (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 50) הותוו קווים מנחים בשאלת הפיצוי הצריך להשתלם בגין הסעוד לו זקוקים נכים קשים, הסובלים מנכות רב-מערכתית, כגון קוודרופלגיה, ואשר זקוקים לסיעוד ולעזרה במשך כל שעות היממה. באותו ענין העריך בית-המשפט את עלות הסעוד בסכום של 12,000 ש"ח בחודש, כשיעורו של סכום זה באותו מועד. סכום זה נועד לכסות את הוצאות העסקתו של עובד זר, את צרכי המחיה של אותו עובד שיתגורר בבית הנפגע, ואת שכרו של עובד מחליף, שיסעד את הניזוק בימים בהם נעדר העובד הזר מעבודתו. סכום הפיצוי נתן ביטוי גם לסיכון כי לא ימצא עובד זר בתקופות מסוימות, או שעלות העסקתו תגדל... עם זאת, כפי שהודגש בפרשת אקסלרד, נקודת המוצא לחישוב גובה הפיצוי המגיע לניזוק הינה אינדיבידואלית, לאמור בכל מקרה בוחן בית-המשפט את צרכיו של הנפגע המסוים שבפניו... פיצוי בסכום נמוך יתר, של 6,500 ש"ח, בראש הנזק של סיעוד, נפסק בעניינו של ניזוק שסבל משיתוק מלא בגפיים התחתונות, אולם נמצא שאף שהוא עצמאי בפעולות היומיומיות, הוא נזקק לסעוד חלקי (ע"א 7771/02 רינגלר נ' עיריית ירושלים (טרם פורסם))". פיסקה 8 לפסק הדין).

12.       בהתאם למסקנתי דלעיל, שלפיה יש לפסוק פיצוי מסוים רק בגין "הקדמת" הצורך בסיעוד מלא, ובהתחשב בכך שהמנוחה ממילא העסיקה עזרה בשכר גם עובר לתאונה, אם כי עבורה ועבור בעלה גם יחד (אז היה עדיין די במטפלת אחת לשניהם, שכן כל אחד מהם היה עדיין עצמאי באופן חלקי), אני רואה לנכון לפסוק סכום גלובלי, על דרך האומדן, בשיעור של 30,000 ש"ח (נכון להיום). 

כאב וסבל

13.       בהתחשב בקביעות דלעיל אני רואה לנכון להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 10,000 ש"ח (נכון להיום).

הוצאות שונות

14.       כאמור לעיל, לתאונה הייתה "תרומה" מסוימת בהחשת הצורך בעזרה מוגברת, וכפועל יוצא גם בהקדמת הוצאות מוגברות, בעיקר נסיעות, ביקורים, טיפולים, תרופות וכיוצ"ב.  על דרך האומדן, אני מעמיד את הפיצוי בגין זאת על סך של 5,000 ש"ח (נכון להיום).

לסיכום

15.       אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד, את הסך של 45,000 ש"ח, בצירוף שכ"ט עו"ד של 13% + מע"מ. אגרות - לפי התקנות (מאחר ומינוי המומחה היה ראוי והכרחי, בנסיבות המקרה, לא אחייב את התובעים בהחזר עלות חוות הדעת).