פסק-דין בתיק א 24572/05

בפני תביעה כספית בסך 27,134 ש"ח.

טענות התובע

התובע שהוא נגר במקצועו, שכר נכס ברחוב פרישמן 54 תל אביב בתקופה הרלוונטית.

התובע חויב באגרת מים בסכום של למעלה מ-14,000 ש"ח ושילם אותה כדי להימנע מהמשך הפעלת הליכי הוצאה לפועל נגדו וזאת למרות שהתשלום נגבה ממנו בגין מים אשר לא נצרכו על ידו ותוך כדי שהופעל עליו לחץ בלתי הוגן. בנוסף, נגרמו לתובע נזקים שאינם ממוניים לרבות, נזקים נפשיים, לחץ וחרדה לו ולמשפחתו ובגין נזקים אלה נתבע סך נוסף של 10,000 ש"ח.

טענות הנתבעת

התובע חויב בגין מים שנצרכו בפועל בנכס. מדידת צריכת המים של התובע הייתה תקינה וזאת לאור ההתאמה בין כמויות המים שנמדדו במד המים המשני של הנכס לבין כמויות המים שנמדדו במד המים הראשי של הבניין בו היה ממוקם הנכס.

נזקיו הלא ממוניים של התובע מוכחשים ובכל מקרה התובע הוא שנושא באחריות מלאה לכל נזק שנגרם בשל הנקיטה בהליכי ההוצאה לפועל מאחר והליכים אלה ננקטו בגין מחדלו של התובע בתשלום חובו לנתבעת בגין צריכת המים בנכס בשנת 2002 ועד לחודש יוני 2003 שלא שולמו על ידו במועד.

דיון

ביום 4.1.06 התקיימה ישיבת ההוכחות.

בפרשת התביעה העיד התובע ובנוסף הוגשו בהסכמה שני תצהירים של עדי תביעה נוספים גב' מרגונינסקי ומר אורי רוטהולץ שהנתבעת מסכימה לאמור בהם ומוותרת על החקירה. בפרשת ההגנה העידו מר סרור סגן מנהל מחלקת  צרכנות מים של הנתבעת והגב' הופמן (חוות דעת מומחה).

אין מחלוקת, כי התובע שילם לנתבעת את הסכום הנתבע על ידו. בנוסף, אין מחלוקת כי מדובר בנכס ששימש כחנות למכירת רהיטי ילדים.

גדר המחלוקת בין הצדדים הוא בנקודות הבאות:

א.                  תקינות מדי המים של הנכס ושל הבניין כולו.

ב.                  האם המים סופקו לנכס או האם הייתה נזילת מים או בוצע חיבור בלתי חוקי לצנרת על ידי צד שלישי שצרך את המים.

ג.                    רשלנות מי מהצדדים תרמה להיווצרות החוב והמחלוקת.

הנתבעת ויתרה על חקירת העדים מטעם התובע. גב' מרגונינסקי העידה בתצהירה, כי עבדה בנכס בתור מוכרת מתחילת חודש אוגוסט 2002 ועד אמצע חודש אוקטובר 2002 וכי בכל תקופה זו לא היו מים זורמים בנכס ולא הייתה צריכה של מים בנכס. בנוסף, העידה כי מתקני צריכת המים בנכס היו ברז להדחת אסלה השירותים וברז לשטיפת ידיים בלבד.  מר אורי רוטהולץ העיד בתצהירו כי כבר החל מחודש יוני 2002 ועד 1.11.02 לא היו מים זורמים בנכס. עדותם של שניים אלה לא נסתרה והנתבעת הסכימה לאמור בתצהיריהם ולפיכך, אני מקבל את טענת התובע, כי החל מחודש יוני 2002 ולפחות עד 1.11.02 לא היו מים זורמים בנכס ולא הייתה צריכת מים בנכס. בהקשר זה, ההשערות שהעלתה הנתבעת בדבר האפשרות של נזילת מים בברז ו/או באסלה שהיו בנכס אינן אלא השערות ותו לא.

אני מקבל את טענת התובע באשר לפעילות שנעשתה בנכס ולסוג הברזים שהיו בנכס. מטבע הדברים, ברור שבפעילות של מכירת רהיטים אין צריכת מים משמעותית מעבר לאספקת צרכי העובדים בחנות. מראיות התביעה שלא נסתרו עולה, כי בנכס עבד עובד אחד באופן קבוע לכל היותר כשלרשות אותו עובד ולקוחות החנות עמד מתקן מים מינרלים לשתייה.

מן הראיות עולה, שכמויות הצריכה של המים בנכס בתקופות השונות בשנים 2000, 2001 ועד לאמצע שנת 2002 היו כמויות זניחות בהיקפים של עשרות שקלים בכל תקופה (ר' סעיף 7 לתצהיר התובע).  לפי סעיף 9 לתצהיר התובע, הצריכה הנטענת של הנכס בתקופה הראשונה של שנת 2002 עמדה על חמישה קוב מים, בתקופה השנייה של שנת 2002 שני קוב מים ובתקופה השלישית לא הייתה צריכת מים כלל.  לעומת זאת, בתקופות הרביעית והחמישית של שנת 2002 היקף הצריכה  עלה בצורה משמעותית ביותר לסך של 618 קוב ו-897 קוב בהתאמה.

אין ספק, שמדובר בעלייה משמעותית של צריכת המים וכפי שפורט קודם לכן, הוכח על ידי התובע שמים אלה לא נצרכו בנכס.

מצד שני, אני מקבל את טענת הנתבעת שנתמכה בעדות המומחה מטעמה גב' הופמן, כי מדי המים היו תקינים.  עדותה של גב' הופמן לא נסתרה והתובע לא הגיש חוות דעת נגדית.

למעשה, שני הצדדים לא נתנו הסבר של ממש להיכן זרמה כמות המים האדירה שנרשמה במד המשני של הנכס בתקופות הרביעית והחמישית של שנת 2002. עדי הנתבעת העלו השערות לגבי אפשרויות של נזילה ו/או גניבת מים על ידי חיבור פיראטי לצנרת המחברת ממד המים המשני לנכס או למד המים המשני עצמו.