פסק-דין בתיק א 24541/06

1.                   התובעת והנתבעים מתגוררים ברח' הרב שך 45 בבני ברק. דירת הנתבעים שוכנת מעל לדירת התובעת.

2.                   הנתבעים החלו לשפץ את דירתם, במהלך וכתוצאה מהשיפוץ נגרם נזק לדירת התובעת שהתבטא, בין היתר בחדירת מים, עד כי לא היתה הדירה ראויה  למגורים.

3.                   התובעת נטשה את דירתה למשך מספר חודשים, לאחר מכן החלה לשפצה, בכוחות עצמה. במהלך אותן עבודות ביקשו הנתבעים להמשיך את התיקונים באמצעות קבלן מטעמם, וכך אכן נעשה.

4.                   התובעת הגישה תביעתה לצו עשה, עוד קודם שתוקנה הדירה. משתוקנה, ונתייתר הצורך בצו, הגישו הצדדים סיכומיהם לפסק דין של פשרה, על פי ס' 79 א' לחוק בתי המשפט תשמ"ד-1984.

5.                   התובעת, שתביעתה הכספית הועמדה ע"ס 50,000 ש"ח טוענת בסיכומיה כי יש לחייב הנתבעים במלוא הוצאותיה, לרבות שכר דירה למשך שנה, והובלה, בסך 26,993 ש"ח,

תשלום ארנונה לתקופה שבה עמדה הדירה ריקה בסך 2,526 ש"ח , תשלומים ששילמה לקבלן מטעמה 11,663 ש"ח, נזק לתכולת הדירה בסך 5,000 ש"ח, עוגמת נפש, שהוערכה  על ידה ב- 50,000 ש"ח, הוצאות משפט בסך 5,534 ש"ח (כולל חוו"ד 2 מומחים), ושכ"ט עורך דין בסך 24,543 ש"ח.

6.                   הנתבעים לא חלקו  על אחריותם לתיקון, כמו גם למצב הדירה, שנבדקה בתחילה ע"י מומחה מטעם התובעת ומספר חודשים לאחר מכן ע"י מומחה מטעם בית המשפט. בכתב הגנתם סיפרו כי התקשרו עם צד ג', קבלן, שלא ביצע את העבודה שלשמה נשכרו שירותיו. עם זאת טוענים הם כי התובעת לא עשתה דבר להקטנת נזקיה, וכי היה עליה להתחיל את התיקונים חודשים רבים קודם לכן, ובכך היתה חוסכת דמי שכירות, ארנונה ועוגמת נפש.

לשיטתם, ניתן היה להסתפק, עפ"י חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט ב-14 ימים לתיקון הנזקים.

7.                   הנתבעים טוענים כי למרות שהציעו כי יבצעו את העבודה בעצמם, באמצעות קבלן ממנו קיבלו הצעת מחיר, התובעת שכרה שירותי קבלן יקר יותר. עוד נטען כי חלק מהעבודות שביצעה התובעת היו שידרוג דירתה, ולא נבעו מהנזקים ומשיפוץ הדירה שבקומה העליונה. לשיטת הנתבעים חוסר תום ליבה של התובעת התבטא גם בכך שהסתירה את העובדה כי סירבה ליתן לנתבעים הזדמנות לתקן את דירתה מיד כשארע הנזק, ובמשך תקופה ממושכת שלאחריה. 

דיון

8.                   ב-18.8.05 התקשרו הנתבעים עם צד ג', שכנגדו ניתן פסק דין בהעדר הגנה, לבצע עבודות שיפוץ בביתם. הקבלן הרס את תקרת הדירה, ולאחר מכן העלה דרישות חדשות, מעבר לכתוב בהסכם. בעקבות כך הגיעו הצדדים להסכם נוסף, לבנית השלד והתקרה בלבד. לשיטתם, אחראי צד ג' לנזקי התובעת.

9.                   הנתבעים התחייבו כלפי התובעת בתיקון והשבת מצב לקדמותו. בינואר 2006 התחייב כך בא כוחם, אשר התבקש לספק לתובעת, שהינה אלמנה שאמצעיה הכספיים דלים, גם תשלום עבור שכר דירה לתקופת השיפוץ, בסכום של 750 דולר לחודש.

10.               הצעתם של הנתבעים לתשלום של 1,000 ש"ח בגין כל תקופת דמי השכירות, איננה יכולה להתקבל כהצעה רצינית. משנכתב במפורש ע"י בא כוחם: "מרשי חוזר ואומר כי הוא יהיה מוכן להשתתף בעלות שכ"ד בעת ובזמן שתיקונים מתבצעים בפועל". יש לאמץ התחייבות זו.

11.               ב-7.2.06 פנה בא כוח התובעת לב"כ הנתבעים: "דירת מרשתי אינה ראויה למגורים. בנסיבות אלו זכאית מרשתי לדיור חלוף כבר עתה, ועד לסיום עבודות שיפוץ ביתה (שיחלו מתי?)".

12.               ב- 29.1.06 הזמינה התובעת חוו"ד הנדסית, שנשלחה לנתבעים, להצביע על היקף עבודות התיקון. בחוות הדעת תואר מצב הידרה: " 2.3 בבדיקה שערכתי בחזיתות הבנין מצאתי מים פורצים הקירות במפלס רצפת הדירה מעל וניגרים על טיח החוץ. 2.4 פריצת מים אל קופסות חיבורי חשמל ראשיים המותקנים בחדר המדרגות המשותף לפני הכניסה לדירת בן שושן.

2.5 פריצת מים גם במקום בו מתחבר לבנין כבל חשמל ראשי".

13.               באפריל 2006, עת הוגשה תביעת התובעת, טרם תיקנו הנתבעים את דירתה.

14.               במאי 2006 כבר שכרה התובעת דירה לשנה, ואולם עבודות השיפוץ החלו רק בתחילת נובמבר.

ב-31.10.06 הגישו הנתבעים בקשה לבית המשפט בה ביקשו למנוע מהתובעת כל תיקון או שיפוץ דירתה, קודם שישמעו הצדדים בקדם המשפט בינואר 2007. צו המניעה לא ניתן.

15.               לטעמי, ניתן לצמצם עלות הדיור החלופי ולהעמידן על סכום השווה למגורים במשך חודש ימים, בבית מלון.