פסק-דין בתיק א 24521/01

1.         התובעהמנהל את מקרקעי רשות הפיתוח,הגיש תביעה זו כנגד הנתבעים לסילוק יד, צו עשה ותביעה כספית בגין הפרת חוזה שכירות מיום 24.2.99 (נספח א' לכתב התביעה  המתוקן שהוגש ביום 4.2.04), שנחתם בין התובע, מצד אחד, הסוכנות היהודית מצד שני והנתבעת 3 (להלן: "האגודה") מצד שלישי. הנתבעת 3 הינה נתבעת פורמלית בתביעה זו.

2.         הנתבעים 1 ו-2 (להלן:"הנתבעים"), הם ברי רשות מכוח חוזה השכירות בנחלה הידועה גם כחלקות 9 ו - 12 בגוש 10994 ו-17711 הידועה כנחלה 9  (להלן: "הנחלה"). במקרקעין הנ"ל, כפרו בטענות התובעת ובעובדות כי הפרו את חוזה השכירות או כי יש לחייבם בדמי שימוש ראויים כלשהם.

3.         בישיבה מיום 8.3.06 נרשם מפי הצדדים כי אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות:

א.      התביעה מתייחסת לשנים 2001-2002.

ב.      אין מחלוקת כי בשנת 2001 נעשה שימוש בסככה בלבד, לאחסנה של קופסאות שימורים של חברת יונה וכי בלול היה ארכיב.

ג.        לגבי שנת 2002 - אין מחלוקת כי הנתבע הודיע לתובע- במכתב מיום 11.4.02 כי בתאריך 31.3.02  כי הוא פינה את הסככה וכי בביקור נציג התובע ביום 5.5.02 אומתו העובדות הנ"ל.

ד.      לגבי הלול קיימת מחלוקת בשאלה האם הארכיב שהיה בו הוא של הנתבעים או של צד שלישי כלשהו.

4.         מכיוון שאין מחלוקת כי הנתבעים עשו שימוש בשנת 2001 בסככה לאחסנה של קופסאות שימורים וכי ביום 1.4.02 הם הודיעו לתובע כי פסקו מהשימוש הנ"ל השאלה תהיה אפוא האם השימוש הנ"ל הוא שימוש בניגוד לחוזה השכירות, מה הן הסעדים שזכאי להם התובע ואם מגיע לו 'דמי שימוש ראויים' עבור התקופה ובאיזה שיעור?

באשר ללול, קימת מחלוקת לגבי סוג השימוש בארכיב, האם מדובר בארכיב של הנתבעים או בארכיב שהנתבעים השכירו לצד שלישי.

בטרם אכריע בשאלות אציג בתמצית את טענות הצדדים.

טענות התובע:

5.         התובע טוען כי על יסוד העובדות הנ"ל ועל פי חומר הראיות,  הפרו הנתבעים את חוזה השכירות בכך שעשו שימוש לא חקלאי בניגוד לחוזה השכירות במבנים שהקימו בנחלה, ללא קבלת אישור וללא הסכמתו. לפיכך זכאי התובע בדמי שימוש ראוים בסכומים הנתבעים.

טענות הנתבעים:

6.         הנתבעים כפרו בטענות התובע וטענו כי הם חוכרים את הנחלה כבר 20 שנה. לטענתם קיימת חוסר יריבות בינם לבין התובע בהיותם חברי האגודה וסעיפי חוזה השכירות  לרבות, סעיף 3 בו,  אינו מתייחס לחברי האגודה אלא לאגודה עצמה.

באשר לסככה לטענת הנתבעים מדובר בסככה שהוקמה כדין ויש בידם היתרים חתומים ע"י התובע. עוד לטענתם, כל הזמן הסככה שימשה לצורך חקלאי בהתאם לייעודה המקורי על פי התרי בניה והוא: אחסנה משטחי בננות וציוד חקלאי של הנתבעים.

באשר לעובדות הנטענות לגבי ההשכרה לצד שלישי של הסככה, בשנת 2001, כפי שהוסכם ע"י הצדדים, טוענים הנתבעים כי נאלצו להשכיר את הסככה למטרה האחרת בשל המשבר הכלכלי הגדול בחקלאות שפקד גם אותם והם טעו כי הסבו את ייעוד הסככה לאחסנת דגים לשנה בלבד.

לגבי הלול טענו הנתבעים כי הלול שימש למטרתו המקורית מתחילת עיבוד הנחלה על ידי הנתבעים, משנות השמונים ועד 1998. דא עקה, כאשר משרד החקלאות קיבל החלטה להגביל את מכסת העופות, גרם בכך לענף להפוך ללא ריווחי. לפיכך החל משנת 2000 משמש הלול כארכיב לצרכיהם האישיים של הנתבעים. לטענתם שימוש זה אינו סותר את מטרת החוזה ואת תכליתו. לפיכך לטענתם יש לדחות את התביעה.

דיון:

7.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד.

ראשית לעניין חוסר היריבות, יש לדחות טענה זו.