פסק-דין בתיק א 2443/01

1. ענייננו בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין ליקויי בניה ואי-התאמות בבית שרכשו התובעים מהנתבע, וכן פיצוי בגין ירידת ערכו ובגין נזק כללי, כפי שיפורט להלן.

2.   העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

ביום 23/07/96 התקשרו בני הזוג התובעים עם הנתבע, שהינו קבלן העוסק בבניית בתים, בהסכם לרכישת בית בן 5 חדרים המצוי ברחוב יתיר 101 במיתר (להלן: הבית), תמורת הסך של 243,000$. זאת, לטענת התובעים, בהמשך למודעה שפורסמה בעיתון באפריל 1996, ובהתאם למפרט אשר צורף להסכם המכר האמור, ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

כ-3 חודשים לאחר כניסתם לבית המגורים, ולמעשה, עד אשר הם נואשו מכך, פנו התובעים חדשות לבקרים לנתבע, למען יואיל ויעמוד בהתחייבויות אשר נתן להם, לגישתם, וזאת בשלושה מישורים שונים. האחד, ביצוע עבודות בבית בהתאם למוסכם במפרט, השני, הזזת תחנת אוטובוס אשר מוקמה בחזית הבית, והשלישי, תיקון ליקויים אשר נתגלו בבית ובעבודות שבוצעו ע"י הנתבע בשטח, ואשר עיקרם בעיות רטיבות ואיטום, שקיעת שבילים ואבנים משתלבות בחצר הבית וכו'.     

ביום 1/09/97, לאחר שפניות התובעים לנתבע, בין באופן ישיר ובין באמצעות עו"ד, העלו חרס, ולשם סילוק הטענות ההדדיות של הצדדים (לצד הנתבע - טענות כספיות) ובמטרה להעביר, ככלות הכל, את הזכויות בקרקע על שמם של התובעים, חתמו הצדדים על "זכרון דברים", אשר במהותו, התיימר להיות בבחינת הסכם פשרה בין התובעים לבין הנתבע, לתשלום יתרת חובם, בסך 14,250$ לנתבע וויתורם על אחריותו לליקויים בבית, כנגד ובתמורה להעברת הזכויות בנכס על שמם של התובעים, וביצוע התחייבויות שונות על ידי הנתבע, וביניהן תיקון אקרשטיין מסביב לבית, טיפול בקרמיקה, החלפת ארגז העץ של מחלק המים, העברת תחנת האוטובוס בתאום עם המועצה המקומית מיתר ותיקוני צבע מעל לפנלים (נספח ח' לכתב התביעה).

ביום 31/12/00 ביטלו התובעים את זכרון הדברים הנ"ל באופן חד-צדדי, באמצעות הודעה לנתבע, וזאת לאחר מתן התראה וארכה מיום 13/12/00, לתיקון הליקויים ולקיום ההתחייבויות.

ביום 18/02/01 הגישו התובעים כתב תביעתם, במסגרתו דרשו הם פיצויים בגין הליקויים והמחדלים שהוזכרו לעיל. בהחלטה מיום 6/06/02 (בבש"א 2697/02) התיר בית המשפט תיקונו של כתב התביעה, כפי שאכן הוגש, והתביעה הועמדה על סכום כולל של 479,780 ש"ח (כולל מע"מ). 

במסגרת ניהול המשפט, הגישו הצדדים חוות דעת מומחים, הן בשאלת ליקויי הבניה והן בשאלת ירידת הערך. מטעם התובעים ערכו חוות דעת אינג' אורי קידר, מר גרש טובי ואינג' ניסים לוי. מטעם הנתבע ערכו חוות דעת מר זהר שבתאי ומר יורם ברק. אולם, לנוכח הפערים והמחלוקות שביניהם, ובהתאם להסכמתם, מונה מומחה מטעם בית המשפט, אינג' אהרון סוקולוב, שהתייחס בחוות דעתו, ובשאלות ההבהרה שהופנו אליו, לקיום הליקויים הנטענים, עלות תיקונם, ושאלות נלוות נוספות, כגון עלות הביצוע ע"י קבלן מזדמן להבדיל מהקבלן הנתבע, משך זמן התיקון, הצורך במגורים חלופיים, ועוד (לבד מהסוגיה השמאית של ירידת ערך).

3.         טענות הצדדים:

לטענת התובעים אין עסקינן בהסכם מכר בלבד, כי אם בהסכם מכר ובנייה, של בית אשר היה במצב של שלד בזמן חתימת החוזה, ולבנייתו בהתאם למפרט אשר צורף להסכם המכר, ואשר נערך, לטענתם, ע"י נציג מטעמם, מר בני גולדשטיין ומהווה חלק בלתי נפרד מהסכם המכר, כפי שאף צויין בגוף ההסכם.

לשיטתם, בניית הבית ע"י הנתבע, נעשתה באופן רשלני ובחוסר מקצועיות, ברמת גימור ירודה ובניגוד להתחייבויותיו עפ"י ההסכם והמפרט המצורף לו. כמו- כן, טוענים התובעים כי ניסיונות הנתבע לתיקון הליקויים ולביצוע התחייבויות שהן עפ"י ההסכם והמפרט, נתגלו ככושלים, שכן הללו בוצעו בצורה חובבנית ובלתי מקצועית. משכך, ולאחר שפניות רבות שלהם אף לא נענו על ידיו, פנו התובעים לבעלי מקצוע מטעמם לביצוע התיקונים הדרושים, ושעה שביקשו לקזז העלויות מיתרת התשלום אשר הגיע מהם לנתבע, נתקלו בסירובו. אגב התביעה, העלו התובעים גם טענות ביחס לאיחור במסירת הבית לחזקתם, מועד שנקבע בהסכם ליום 15/08/96, ובפועל התעכב.

טענה נוספת בפי התובעים, ועניינה התחייבות הנתבע להעתיק את תחנת האוטובוס מחזית ביתם למקום אחר, הבטחה אשר לא קוימה ופוגעת, תדיר, בהנאתם מהבית.

התובעים טוענים, כי מאחר והנתבע לא עמד בהתחייבויותיו כנקוב בהסכם המכר, במפרט ולימים - גם בהסכם הפשרה (למעט ארגז שאומנם הותקן, אולם, לטענתם, התפרק בשל עבודה חובבנית), הרי שביטולו ובטלותו של זה האחרון התבקש, ולפיכך, בדין ביטלו התובעים את זכרון הדברים האמור.

מנגד, טוען הנתבע טענות מספר.

האחת, עניינה אופי העסקה. ולפיה מאחר ועסקת המכר המדוברת היתה במסגרת בניה ומכירה פרטית ולא קבלנית, הרי שלא ניתן להעלות טענות בדבר פגמים שנפלו בה ובכל מקרה, אין אפשרות להטיל עליו אחריות כלשהי, בשל ליקויים שכביכול נמצאו בה, גם לאור ההצהרה שבהסכם המכר ולפיה בדקו ומצאו את הממכר תקין וראוי לצרכיהם.

טענתו השניה, עניינה סילוק התובענה בהעדר עילה, לנוכח הויתור, ההשתק והמניעות שקמו כנגד התובעים בחתימתם על הסכם הפשרה הקרוי "זכרון דברים", ביום 1/09/97, אשר למעשה, לגישתו, סתם את הגולל על טענותיהם האפשריות.

השלישית, עניינה מצב הבית בעת המכירה, אשר לטענת הנתבע לא היה שלד, כי אם בית מוכן לכל דבר ועניין, ולרבות קיום טופס 4, אשר התקבל, לשיטתו, עוד טרם כריתת הסכם המכר נשוא המחלוקת עם התובעים.

הרביעית, מתרכזת במפרט הטכני, עליו נסבה, בין היתר תביעת התובעים, ואשר לטענת הנתבע, אינו זוכר שהתחייב לאמור בו, ומאחר ואינו חתום עליו, הוא אינו מחוייב לאמור בו, לגישתו.

החמישית, עניינה פניית התובעים לנתבע רק כעבור 3 חודשים ממסירת הבית וכן שעפ"י גרסתו, ביצע תיקונים רבים בהתאם לדרישות התובעים, וברמת עבודה משביעת רצון, אולם מאחר ופניות אלה לא נתמעטו ו/או נסתיימו כעבור זמן, וכאשר קצה נפשו מתלונות בלתי פוסקות מצד התובעים, החליט להפסיק להיענות להם.