פסק-דין בתיק א 2442/04

1.      מוריס אברהם ז"ל, יליד 1.6.76, נהרג ביום 6.6.04 בתאונת דרכים, בה היה מעורב הרכב בו נהג בעת שנסע לביתו אשר באריאל.

במותו הותיר אחריו אלמנה (התובעת 2) ועולל בן יומו שנולד מספר חודשים קודם לכן (ב-12.1.04).

בתובענה שבפני תובעים שאריו והתלויים בו את נזקיהם.

אין חולק כי מדובר בתאונת דרכים, כמשמעותו של מונח זה בחוק הפלת"ד.  המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים הן בשאלת הנזק שנגרם לתובעים ושיעור הפיצויים שיש לפסוק לזכותם. 

בעת שנהרג מלאו למנוח 28 שנים והוא סיים, או עמד לסיים, לימודיו במכללת אריאל במגמת ביוטכנולוגיה, לקראת קבלת תואר של הנדסאי ביוטכנולוגיה (התאונה ארעה בסמסטר האחרון ללימודיו).

2.      הפסדי השתכרות

המחלוקת הראשונה שהתגלעה בין הצדדים היא בשאלה האם התכוון המנוח להמשיך בלימודיו במכללה, לקראת קבלת הסמכה כמהנדס כימיה וביוטכנולוגיה, כפי שטוענים התובעים, או שמא התכוון להסתפק בתואר הנדסאי שעמד לקבל עם סיום הסמסטר בקיץ 2004, ועם תואר זה לצאת לשוק העבודה, כפי שטוענת הנתבעת.

לגירסת התובעים, כוונתו של המנוח להמשיך בלימודים להסמכה כמהנדס הוכחה ברמת ודאות גבוהה אשר די בה כדי לבסס את חישוב הפסדי ההשתכרות של התובעים על רמת השתכרותו העתידית של המנוח כמהנדס.

טענה זו של התובעים הוכחה כדבעי.

עדויותיהם של אייל קרן, חברו לספסל הלימודים של המנוח ושל ד"ר פירר, ראש המחלקה ללמודי ביוטכנולוגיה במכללה, שכנעו אותי כי המנוח אכן התעתד להמשיך בלימודיו במכללה בשנת הלימודים הבאה, לקראת קבלת תואר מהנדס. ציוניו של המנוח איפשרו לו לעשות כן. ממוצע הציונים שדרשה המכללה עמד על 80 ואילו ממוצע ציוניו של המנוח לפי גליון הציונים שהוגש כראיה (נספח י' לת/2), עמד על כ-81.4.

אייל קרן סיפר כי המנוח (יחד איתו) נטל טפסי הרשמה מהמזכירות על מנת להרשם באמצעותם ללימודים לקבלת תואר מהנדס בשנת הלימודים הבאה.

ד"ר פירר אישר כי למנוח היו הכישורים והציונים הנדרשים לשם לימודי ההנדסה. הוא הוסיף וציין כי הוא יודע, מתוקף תפקידו, כי המנוח התקבל, למעשה, ללימודים, או עמד להתקבל, לאור הנתונים והציונים שהציג. 

ניתן, איפוא, להניח ברמת ודאות גבוהה, כי לאור ציוניו הגבוהים וכישוריו עליהם העידו העדים הנ"ל, היה עולה בידי המנוח לסיים את לימודיו במכללה עם תואר של מהנדס כעבור שלוש שנים נוספות.

יש, איפוא, לחשב את הפסדי השתכרותם של התובעים שנגרמו כתוצאה ממותו של המנוח, על בסיס שכרו כמהנדס ביוטכנולוגיה, לגבי התקופה שתחילתה עם תום לימודיו במכללה.

3.      שכרו של המנוח עד קבלת התואר

במהלך לימודיו במכללה עבד המנוח כמוקדן בחברת פוינטר. עובדה זו, כמו גם רמת השתכרותו מעבודה זו, הוכחה ואינה שנויה במחלוקת בין הצדדים.

טוענים התובעים כי בנוסף לעבודתו זו וכדי לפרנס את משפחתו הצעירה, עסק התובע במכירת כריכים וסלטים במהלך חופשותיו בין סמסטר לסמסטר ובכל הזדמנות שעתותיו אפשרו לו זאת. היה לו, לטענת אלמנתו, "קו חלוקה" במתחם הבורסה ברמת גן. לדבריה היא סייעה לו בהכנת הכריכים בשעות הבוקר המוקדמות, אותם היה מוכר במהלך היום באזור הבורסה. כמו כן עבד המנוח ב"עבודות שחורות בפוליש", כדבריה. 

מקובלת עלי העובדה כי המנוח עסק בעבודות מזדמנות נוספות לשם "השלמת הכנסה". דברי התובעת בענין זה אמינים עלי.

עם זאת, ובהעדר ראיות של ממש, אין בידי לקבל את טענתה כי הכנסותיו מעבודות נוספות אלה הסתכמו בכ-.6,000 ש"ח לחודש (מעבר להשתכרותו כמוקדן). שיעור השתכרות זה מוגזם, בלתי סביר ולא הוכח כלל ועיקר.

רמת השתכרותו כמוקדן, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, עמדה על -.3,500 ש"ח לחודש.

בהתחשב בעובדה שהוכחה, לפיה למנוח היו הכנסות נוספות ממכירת כריכים, במהלך לימודיו במכללה ובעובדה כי בעבודתו עסק לסירוגין ולא באופן רצוף, אני קובע את רמת השתכרותו הממוצעת והכוללת, בתקופת לימודיו במכללה, בסכום כולל של -.5,000 ש"ח לחודש.