פסק-דין בתיק א 24411/05

בפני תביעה כספית בסך 11,749 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מקוצר ע"י התובע , בנק למשכנתאות והותרה הרשות להתגונן.

רקע והמחלוקת בין הצדדים.

התובע הלווה למנוחה הגברת נאסר מונירה (להלן "המנוחה" ), אשר נפטרה ביום 29.5.03, ביחד עם הנתבע, סך של 108,000 ש"ח כהלוואת זכאות מטעם משרד השיכון ובהתאם לאמור בהסכם ההלוואה, אשר נחתם ביום 20.7.00. ((להלן "ההלוואה").

מיום פטירת המנוחה, הפסיקו הלווים את תשלום החזר ההלוואה ונכון ליום 25.2.05 עמד סכום חובם של הלווים בגין אי תשלום החזרי ההלוואה החודשיים,  על סך 11,749 ש"ח.

לטענת התובע, על הנתבע כלווה ביחד עם המנוחה, להמשיך בתשלום יתרת ההלוואה.

לגרסת הנתבע, הוא הוזמן ע"י המנוחה לסניף התובע לחתום כערב להלוואה שנטלה,  הוא חתם  כערב להלוואת המנוחה ולא כלווה נוסף.

לגרסתו, הואיל ולמנוחה היה ביטוח חיים, על חברת הביטוח "כלל", אשר ביטחה את המנוחה, לשלם לתובע את יתרת סכום ההלוואה לאחר מות המנוחה, כיוון שמחלת המנוחה, ממנה נפטרה, התגלתה שנתיים לאחר חתימתה על הסכם ההלוואה והנתבע הוא אחד המבוטחים בפוליסה שהונפקה על ידי חברת "כלל למנוחה.

חברת הביטוח "כלל" דחתה את התביעה להפעלת הכיסוי הביטוחי של המנוחה לצרכי המשכנתא, בטענה שהמנוחה לא גילתה עובדות מהותיות במצבה הרפואי האמיתי ושהיא סבלה  מסכרת ולב , כאשר הצטרפה לביטוח. (מכתב חברת כלל מיום 20.1.05).

התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבע, אשר חתום על מסמכי ההלוואה, כלווה נוסף.

כב' השופט סטולר התיר ביום 15.6.05, הגשת הודעת צד ג' נגד חברת הביטוח כלל, אשר הוגשה ביום 20.6.05 וביום 27.3.06 נדחתה הודעה זו, בהסכמת הצדדים וללא כל הסתייגות שלהם, על ידי כב' השופט שטרק ללא צו להוצאות.

דיון

1.           הצדדים חלוקים בשאלה האם הנתבע  הינו לווה ביחד עם המנוחה כטענת התובע, או כגרסת הנתבע  נאמר לו שחתימתו הינה כערב ולא כלווה.

באמרת אגב אציין, שנכונה טענת ב"כ התובע בסיכומיו, לפיה, כל טענה שמבקש הנתבע להעלות לעניין ביטוח החיים שהיה למנוחה, מקומה בהתדיינות בינו לבין חברת הביטוח ולא מול התובעת דנן.

ההחלטה למחיקת הודעת צד ג' על ידיכב' השופט שטרק ניתנה לאור בקשת ב"כ הנתבע ומודיע הודעת צד ג', מיום 13.3.06 והסכמת צד ג' מיום 27.3.06.

לאור זאת, אין כל בסיס לטענות ב"כ הנתבע בסעיף 6 לסיכומיו, לפיהן הודעת צד ג' נמחקה בהתבסס על הטענה שפקידת הבנק, היא שליחת צד ג' לעניין פוליסת הביטוח והתובע אחראי באחריות שילוחית למעשיה. משכך  אין להתייחס לטענת הנתבע שפקידת הבנק התרשלה  בהחתימה את המנוחה על הבקשה ונילוויה, כאשר ידעה את מצבה הרפואי של המנוחה.

לעניין זה, היה על הנתבע להזמין לעדות את פקידת הבנק, שלטענתו התרשלה ו/או מי מטעם חברת הביטוח, כדי שיעידו בפני מי חתמה המנוחה על מסמכי חברת הביטוח והאם ידעו את מצבה. תמוה בעיני, שב"כ הנתבע מסיק מסקנות להתרשלות פקידת הבנק ללא חקירת מי מטעם הצדדים ו/או עדיהם ו/או פקידת הבנק, לעניין זה.

וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "... אבכן, ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ראה: ע"א 641/87) קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.

ע"א  465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח'. פד"י מה (4), 651, 654) ודי לי בדברים אלה.

2.          מר אלגרבלי בצלאל, אשר שימש כעובד במחלקת המשכנתאות של התובע בסניפו ברעננה, הצהיר כי הוא היה אחד מאלה שטיפלו בהלוואה נשוא תביעה זו. על פי מסמכי ורישומי הבנק, הנתבע ביחד עם המנוחה, נטלו מהתובע את ההלוואה,כדי שזו תשמש להם לבנייה וחתמו על הסכם ההלוואה. הלווה העיקרית הייתה המנוחה, אך על פי הרישום במסמכים, התובע הסכים לשחרר לה את ההלוואה, בתנאי שיצורף לווה נוסף להלוואה וערב, שאם לא כן המנוחה לא הייתה מקבלת ההלוואה. מי שערב להלוואה, כערב יחיד, היה נאסר סעיד.

לגרסתו, הוא אישית הסביר לנתבע טרם שחתם על מסמכי ההלוואה, שהוא חותם כלווה נוסף וגם המסמך עצמו נושא כותרת "הלוואה". הנתבע הבין את משמעות חתימתו.