פסק-דין בתיק א 24396/00

מבוא וטיב המחלוקת

1. התובעת העוסקת בין השאר ביבוא והפצת פטישים הידראולים (להלן-"הפטישים") ואיזמלים לפטישים, התקשרה עם הנתבעים בהסכם קונסיגנציה לפיו היה על הנתבעים או מי מהם למכור עבור התובעת פטישים ואיזמלים ולהעביר את תמורת המכר לתובעת לאחר ניכוי עמלה, מאחר והנתבעים עוסקים גם בתיקון פטישים ואיזמלים סיפקו הנתבעים לתובעת שרותי תיקון כנגד תמורה שהיתה צריכה לשלם להם התובעת.

2. לימים בשנת 2000 הגישה התובעת תביעה כספית כנגד הנתבעים בטענה כי בגין העסקאות השונות שנעשו בין הצדדים בשנים 1993-1995 נותר חוב לזכותה בשיעור של 1,494,341 ש"ח, "לצורכי אגרה" הועמד סכום התביעה על 1,000,000 ש"ח.

3. למען הסדר יצוין כי תחילת ההתקשרות היתה בשנת 2003 עם הנתבע מס' 2 (להלן "הנתבע") משהוקמה הנתבעת מס' 1 ביום 3.8.93 (להלן-"הנתבעת") המשיכו  הנתבעת והתובעת את ההתקשרות על בסיס ההסכם המקורי, (בתביעה לא עושה התובעת אבחנה בין הנתבעים והיא מבקשת לחייבם במלוא סכום התביעה ביחד ולחוד).
4. הנתבעים לא כפרו למעשה בקיומו של הסכם ההתקשרות אך מקו הגנתם עולה כי בדיקת החשבונות כולם תראה כי לטענתם התובעת לא זכאית לתשלום מהנתבעים וזאת בשל תשלומים ששולמו לה או שמגיעים לנתבעים ואשר לא נלקחו בחשבון. הנתבעים הבהירו כי בכל מקרה יש לאבחן בין הנתבעים ולבחון חבותו של הנתבע רק עד למועד הקמת הנתבעת.

5. מכתבי הטענות עולות מחלוקות נוספות כגון מה היה אחוז העמלה, למי היתה שליטה לגבי הפטישים והאיזמלים בתקופת אחסונם עד למכירה או עד להחזרתם לתובעת, לצד מחלוקות משפטיות בשאלת נטל ההוכחה והרחבת חזית (טענות שהועלו ע"י שני הצדדים).

6. תיק זה הינו תיק חשבונאי מובהק וכל שיש לעשות הוא לבדוק האם  נותרה יתרת חובה מצד מי מהנתבעים כלפי התובעת. אך טבעי הוא כי בנסיבות אלו, השקיעו הצדדים אנרגיות רבות בשלב גילוי המסמכים החשבונאים השונים. בסופו של יום קיבלה התובעת את כל המסמכים שביקשה (ר' הודעת בא כוחה, בעמ' 18). לעומתה טוענים הנתבעים כי מסמכים מהותיים הנמצאים בחזקתה ובשליטתה של התובעת לא הוצגו במשפט והכוונה לכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת המרכזת את הפעילות החשבונאית הקשורה בנתבעים ודו"חות המע"מ של התובעת. הנתבעת רואה בהסתרת מסמכים אלו כסיבה מרכזית המצדיקה דחיית התביעה והם מוסיפים וטוענים כי אי הצגת המסמכים ביחד עם הגשת תביעה בשנת 2000 בגין אירועים משנת 1993-1995 גרמה להם נזק  ראייתי.

7. מטעם התובעת העידו מנהל התובעת מר עמיחי קרביץ ומר פהים נג'אר, מטעם הנתבעים העידו הנתבע מר מאיר ביטון, מנהלת החשבונות הגב' ריימונד ביטון ושני עובדי הנתבעת מר שעבאן יחיא ומר מרואן עבוד, לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב.

8. במאמר מוסגר אציין כי שיק, מוצג ת/3 נמסר לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת על מנת לצלמו ולהחזירו אחר כך לתיק בית המשפט, (ר' עמ' 34 לפרוטוקול). עד למועד זה לא קוימה התחייבותו של עו"ד אלון והנני מצפה כי היא תקוים לאלתר, אצא מתוך הנחה כי המתואר מפי מנהל התובעת באשר למוצג נכון ולא אעכב את כתיבת פסק הדין בשל כך.

דיון

9. בפניי תביעה כספית שמצריכה בירור התחשבנויות ולכאורה פתרון כל המחלוקות צריך היה להיעשות מתוך ניתוח המסמכים השונים. אלא שלאחר ניתוח טענות הצדדים מסתבר כי התובעת מנסה לבנות תביעה כספית בטענה לקיומו של חוב ללא מסמכים מהותיים מצד אחד ותוך התעלמות ממסמכים אחרים מצד שני וכל זאת בדרך של הוספת עדויות בע"פ בניגוד למסמכים או ללא מסמכים. בנסיבות אלו הופכות העדויות, לגורם בעל משקל חשוב במשפט. אזכיר מושגי יסוד בנושא נטל ההוכחה ואפנה בענין זה לפסק דינה של כב' הש'  ברלינר בע"א  1184/04 קרויזר נ' שוורץ (פסק דין מיום 15.4.07) בו נקבע "...הכלל הוא שנטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט. פרופסור א הרנון אומר בהקשר זה בספרו דיני הראיות (הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל) 200: "העקרון הוא, כי כל בעל-דין, הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה. דיני הראיות הולכים אחר המשפט המהותי. הותנה פעלו של דין מהותי בקיומה של עובדה כלשהי, הרי המבקש את עזרת בית המשפט בהסתמך על אותו דין, חייב לשכנע כי עובדה זו אמנם קיימת". ראה גם י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשנ"א) 854-855; וכן ,r. Cross on evidence (1990.th ed., by c. Tapper 7' London) 120-123. כך גם קבע השופט זוסמן בע"א 642/61 טפר נ' מרלה [11], בעמ' 1004-1005: "תובע המביא דברו לפני בית המשפט מבקש לזכות ביתרון או בהנאה שנקבעו ­לטובתו - בהלכה פלונית מהלכות המשפט המהותי. תוצאה זו, הזכות שהתובע טוען לה, מותנית בכך שנתקיימו העובדות המולידות את הזכות האמורה (עילת התביעה). כיוצא בזה הנתבע המבקש לנקות את עצמו... דיני הראיות קובעים את נטל השכנוע במשפט אזרחי בדרך כלל על יסוד העקרון, כי על בעל-דין לשכנע את בית-המשפט בקיום אותן העובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה".

10. זה השלב להבהיר כי נטל ההוכחה לאורך כל הדרך מוטל על "המוציא מחברו" במקרה זה התובעת ובניגוד לטענת התובעת שנטענה לראשונה בסיכומיה אין זה מקרה של הודאה והדחה, הנתבעים כפרו בכל טענה מטענות התביעה, כפי שפורט בכתב הגנתם ובאשר לניתוח העדויות אבהיר כי שלושה עדים הובאו להעיד בנושאים שוליים שאינם רלבנטיים. חברו של מנהל התובעת מר פהים נג'אר לא ידע דבר לעניין תשלום חוב זה או אחר, כמתואר בעמ' 9:

"ש.       האם אתה יודע מה מהות הויכוח. על מה הסתכסכו.

  ת.       אני יודע אבל אני לא יודע מספרים. לא נכנסתי לעסק הזה. אני יודע שהם הסתכסכו".

11. גם שני עובדי הנתבעת מר שעבאן יחיא ומר מרואן עבוד לא תרמו מאומה לבירור השאלות שבמחלוקת, שאלות באשר להתחשבנויות שבין הצדדים.

12. ניתוח העדויות שהושמעו במשפט יראה כי התובעת מבססת תביעתה בשאלת ההתחשבנויות על עדות יחידה, עדותו  של מנהלה מר עמיחי קרביץ שהינו בעל ענין ואינטרס בתוצאות התביעה. העמדת עדותו של מר קרביץ אל מול עדותה של מנהלת החשבונות של הנתבעים הגב' ריימונד ביטון מצביעה על פער משמעותי בולט לטובת אמינותה ומהימנותה של הגב' ביטון.

13. למעשה בתום פרשת התביעה הסתבר כי לא ניתן לבסס מימצא כלשהו על הגרסה של מנהל התובעת מר קרביץ, משהתייצבה לעדות הגב' ריימונד התבהרה התמונה והסתבר כי התביעה נותרה ללא בסיס, עם תהיות באשר לתום ליבה של התובעת המסתירה מסמכים ומתכחשת למסמכים אחרים ששוכנעתי כי נכתבו ע"י מנהלה או הופקו עבורה. מר קרביץ  בצורה תמוהה בחר בעדותו שלא לזכור פרטים מהותיים כגון ממתי הוא מנהל התובעת, במשך כמה זמן וממתי הפסיקה התובעת את פעילותה וקשה להאמין כי עובדות אלו נשתכחו ממנו.

14. לכך אוסיף כי לפי חומר הראיות שהוצג בפניי, העד מר קרביץ העיד במספר משפטים שונים, בכל משפט גרסתו העובדתית היתה שונה והיא הותאמה לנסיבות. לעיתים התשובות שמסר סתרו זו את זו והתקבל הרושם כי העד מתאים את תוכן התשובה לפי מה שסבר העד כי יועיל באותו הרגע לקידום האינטרס שלו ואפילו אם נאלץ בשל כך להתכחש למסמכים ולעיתים תוך מגמה של הסתרת מסמכים. עד כמה  הגיע העד מר קרביץ לדוכן העדים "נעול" עם גרסה בלי קשר לעובדות ניתן ללמוד מהמתואר מפיו בעמ' 18:

"ש.       מה מספרי החשבוניות שלא קיבלת?