פסק-דין בתיק א 24376/03

מבוא

1.         לפני, תביעת התובע, יליד 22.11.58, כנגד הנתבעים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה שארעה ביום 21.2.2000 (להלן: "התאונה").

2.         במועד הנ"ל, חצה התובע את הכביש, כאשר  לפתע הגיח רכב מספר רישוי 41-967-00 (להלן: "הרכב") נהוג על ידי מר לוי דוד - הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") ופגע בתובע.

3.         הנתבעת קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית") הינה קרן סטטוטורית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים שהוקמה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

4.         על פי הנטען, הצד השלישי מס' 2 היתה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, הבעלים ו/או המחזיק ו/או מתירת השימוש ברכב.

5.         על פי הנטען, הנתבע נהג ברכב, וזאת מבלי שיהא בידיו ביטוח בר תוקף לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל - 1970 ו/או לא היה ביטוח אשר יכסה את נהיגתו וצד שלישי מס' 2 התיר השימוש ברכב, מתוך ידיעה כי אין לרכב ביטוח בר תוקף ו/או ביטוח אשר יכסה את נהיגתו.

6.         קרנית הגישה כתב הגנה, בו לא כפרה בחבותה לפצות את התובע בגין נזקיו וכן הגישה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע והצד השלישי מס' 2, ובה טענה את הטענות המפורטות בסעיפים 4 ו- 5 לעיל.

7.         קרנית המציאה את ההודעה לידי הצד השלישי 2, אשר לא הגיש כתב הגנה להודעה לצד שלישי, ואף לא התייצבה לדיון. על כן, ביום 14.7.04 ניתן על ידי כב' השופטת אגי פסק דין המחייב את הצד השלישי 2 לשפות את הנתבעת בגין כל סכום שתחויב בתשלומו כלפי התובע, לרבות אגרת בית משפט, והוצאות משפט.

8.         ההודעה לצד שלישי וההזמנה לדיון נמסרו ביום 28/12/04 לאביו של הנתבע, אולם הוא לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון.

9.         התובע הינו אזרח סיירה לאון. כפי שיפורט להלן, בסיירה לאון פרצה בשנת 1991 מלחמת אזרחים עקובה מדם, ובעקבותיה נמלט התובע, כמו רבים אחרים, אל מחוץ לגבולות המדינה. התובע הגיע לישראל בשנת 1996, במעמד של פליט אשר אשרת שהייתו בארץ, לרבות אשרת העבודה, מוארכות מידי ששה חודשים.

            המחלוקת שבין הצדדים הינה בעיקרה בשאלת שיעור נכותו של התובע, מגבלותיו, מתי אמור התובע לשוב לסיירה לאון, ועל פי איזה בסיס שכר יש לחשב את שכרו ממועד שובו לסיירה לאון.

10.       פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של התובע, חקירתו הנגדית של חברו דמבלה דמבה (להלן: "דמבה"), עדותה של אחת ממעסיקותיו של התובע, עובר לתאונה - הגב' שושנה קול (להלן: "הגב' קול") וחקירתו הנגדית של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט ד"ר צ'צ'יק. כן עיינתי בחוות דעת ד"ר צ'צ'יק ובתצהירי עדויותיהם הראשיות של התובע ודמבה.

            כן העידו בפני עדי קרנית: ד"ר גליה צבר - ראש מגמת אפריקה, בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת ת"א (להלן: "המומחית"), אשר נחקרה על חוות דעתה מיום 1.2.05 (להלן: "חוות הדעת"). כן הוצג במהלך חקירתו הנגדית של המומחה סרט וידאו בו נצפה התובע. כמו כן העידו בפני הגב' קלרה שיפר לויתן (להלן: "הגב' שיפר"), עו"ד צבי זוהר (להלן: "עו"ד זוהר") ומתווך הדירות מר יגאל חנתב (להלן: "המתווך").

            כמו כן שמעתי את סיכומיהם בעל פה של ב"כ בעלי הדין, ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידי שני הצדדים.

11.       כל ההדגשות אינן מופיעות במקור אלא אם יצוין אחרת.

עיסוקיו של התובע בישראל

12.       כאמור, אין מחלוקת כי התובע שוהה כדין בישראל משנת 1996, וכי במסגרת הגדרתו כפליט, הוא רשאי לעבוד בעבודות שונות בישראל.

13.       לטענת התובע, מאחר ואינו דובר את השפה העברית, ומצב בריאותו הגופני והנפשי היה טוב מאוד עובר לתאונה, הוא עבד בעבודות משק בית בשני מקומות עבודה - אצל הגב' קול ואצל הגב' אלגרה הדר. לטענת התובע, "עבדתי אצל הגב' קול שושנה פעמיים בשבוע, שמונה שעות ביום, בשכר  של 30 ש"ח לשעה, וכן אצל הגב' אלגרה הדר שלוש פעמים בשבוע, שש שעות בכל פעם, בעלות של 30 ש"ח לשעה". (סעיף 5 לתצהיר התובע). מכאן כי התובע, לטענתו, השתכר מידי שבוע כ- 1,000 ש"ח ברוטו.

14.       בישיבת יום 4.1.2005 העידה בפני הגב' קול. בעדותה, אישרה הגב' קול כי התובע הועסק על ידה במשך כשנה בניקיון דירתה, פעמיים בשבוע, כשמונה שעות כל פעם, תמורת 30 ש"ח לשעה, דהיינו, 480 ש"ח לשבוע. עדותה של הגב' קול מהימנה בעיני. שוכנעתי כי התובע הועסק ע"י הגב' קול וכי כדבריה הוא חדל לעבוד אצלה בגין התאונה, כטענתו. (עמ' 5 - 6 לפרוטוקול).