פסק-דין בתיק א 24374/05

1.    תביעה זו ראשיתה בבקשה לביצוע שטר שהוגשה בינואר 2005 בגין שתי המחאות בסכום של 40,000 ש"ח כל אחת, אשר משוכות על ידי הנתבעת, חברה העוסקת במכירה קמעונית של מוצרי מזון מהמזרח הרחוק, לפקודת התובעת שעסקה בזמנו ביבוא מוצרים מסוג זה.

שתי ההמחאות שזמני פירעונן ב-20.12.04 ו-20.1.05. חוללו באי פירעון - הראשונה שבהן הוחזרה על ידי הבנק הנמשך בשל העדר יתרה מספקת בחשבון והשנייה, מאותה סיבה אך גם בשל הוראת ביטול.

בהסכמת התובעת ניתנה לנתבעת רשות להתגונן, ועיקולים שהוטלו במסגרת תיק ההוצאה לפועל הומרו בערבות בנקאית בסך של 40,000 ש"ח על מנת " שתהווה ערובה לפירעון החוב על פי פסק הדין למקרה ויינתן לחובת המבקש", היא הנתבעת כאן.

2.    על עסקת היסוד במסגרתה מסרה הנתבעת את ההמחאות נשוא התביעה לתובעת, ידועים הפרטים הבאים:

בין התובעת לנתבעת התקיימו יחסי מסחר במשך שנים ארוכות. בשנת 2004 בקשה התובעת לחסל את עסקי היבוא שלה ולעבור למתכונת של סוכנות ללא מלאים. היא העמידה אפוא למכירת חיסול את תכולת המחסן שלה במושב נוה ימין וב-1.8.2004 נעשה בין התובעת לנתבעת הסכם לפיו "הקונה לאחר שראה התרשם ובדק את תכולת המחסן בתאריך הנ"ל, הסכים לקנות את תכולתו זו  AS IS במחיר של 200,000 ש"ח". עוד נקבע בהסכם כי התמורה תשולם ב-5 תשלומים של 40,000 ש"ח כל אחד  ב-20 לכל חודש החל בחודש אוגוסט, וכן שהעובד קאסם ימשיך לעבוד במשך חודש אוגוסט במחסן; יקבל את משכורתו מהתובעת, והנתבעת תחזיר לתובעת את הסכום ברוטו של המשכורת. מתברר שהנתבעת התקשתה לקלוט את תכולת המחסן במחסניה, ומכאן ההסדר לפיו המחסן ישמש את הסחורות של הנתבעת למשך חודש לאחר המכירה, ואילו משכורתו של עובד התובעת לאותו חודש תהא על הנתבעת.

ההסכם נעשה בכתב ידו של מנהל התובעת, מר מרדכי זליש, ותנאיו סוכמו בינו לבין מנהל הנתבעת מר חינאוי טאופיק.

תחילה נכללה בהסכם גם הפסקה הבאה: " חב' מרזל יבואנים בע"מ תמשיך למכור מהמוצרים הקיימים במחסן במשך חודש אוגוסט ובהמשך תעביר אחוז מסויים מהמכירה", אולם זו נמחקה  לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה ביחס לשיעור העמלה שישולם לתובעת בגין המכירות.

חלק מהסחורה שבמחסן שונע על ידי התובעת לנתבעת במהלך חודש אוגוסט - נראה שגם המטלה הזו הייתה עליה בהתאם לסיכום שבין הצדדים - אך במקביל, וחרף מחיקת הפיסקה המתירה לתובעת להמשיך במכירות, המשיכה זו לספק מוצרים מהמחסן לקונים שונים, ואף רכשה מוצרים לשם מכירתם.

לפי אישור רואה חשבון של התובעת (סומן נ/9), המכירות של התובעת לקונים שונים במהלך חודש אוגוסט, הסתכמו ב-74,050 ש"ח  והרכישות של התובעת באותו חודש הסתכמו ב-11,172 ש"ח.

3.    משהסתיים חודש אוגוסט, העבירה התובעת את יתרת התכולה של המחסן, למחסן קטן יותר בבעלותו של מר נגרין, ממושב נוה ימין. לטענתה, הדבר נעשה לבקשת מר חינאוי שסיכם עם מר נגרין, את גובה דמי השכירות, וגם הבטיח לו לפנות את המחסן תוך זמן קצר. מר חינאוי טוען שבינו לבין מר נגרין לא סוכם דבר - כל הסיכומים בעניין המחסן החלופי נעשו בין נגרין לבין מר זליש, אך גם מר חינאוי מאשר בתצהירו שכבר בעת עשיית ההסכם לרכישת המלאי היה הוא מודע לכך שהתובעת אמורה לפנות את המחסן בסוף חודש אוגוסט, וכי יש בדעתה להעביר למחסן חלופי את יתרת הסחורה שהנתבעת לא תקלוט אצלה, עד אז.

מכל מקום, בחודש ספטמבר שלח מר חינאוי את אחיו למחסן החלופי. הלה אישר בעדותו שהוא התבקש על ידי מר חינאוי לפנות את כל המחסן, אך בפועל בוצעו רק שתי הובלות ויתרת הסחורה הושארה במקום. האח, מר אליאס חינאוי נימק זאת כך: "להעביר סחורה שהיא לא שווה לאן להעביר אותה למחסן, לבזבז עוד כסף". הוא הסתפק אפוא בדוגמאות מהמוצרים שהושארו במקום כדי לעניין בהם קונים, אך לדבריו: "הסחורה הייתה פג תוקף. לא יכולנו למכור אותה" (פרוטוקול מ-5.7.2006, עמ' 18). מר חינאוי עצמו לא ביקר במחסן במשך כל חודש אוגוסט, וגם לא -  לאחר מכן.

4.    הנתבעת טוענת שמחיקת הפיסקה המתירה לתובעת להמשיך ולמכור מוצרים מהמחסן במשך חודש אוגוסט תמורת עמלה ששיעורה נשאר פתוח בהעדר הסכמה, משמעותה הפשוטה היא שמכירות כאלה נאסרו על התובעת, והעמדה הזו מקובלת למעשה גם על מר זליש, מטעם התובעת. האחרון אמר בחקירתו: " בזמן שניהלנו את המו"מ על העסקה התבקשתי על ידי מר חינאוי להישאר חודש נוסף על מנת לשנע את הדברים שהוא קנה למחסן ושיהיה פחות סחורה לשנע ונוריד את הסכום של המלאי. לא הסכמנו לגבי העמלה ולגבי המחיר, אז הסכמנו לא למכור ונפרדנו", (פרוטוקול מ-13.9.2006 עמ' 25).

ואולם, מר זליש טוען שמכיוון שהיה ביקוש לסחורות, מכירות בכל זאת בוצעו, אך תמיד בהסכמתו ובאישורו המוקדם של מר חניאוי. "במהלך החודש הפרוצדורה הזאת חזרה על עצמה, עבור כל מכירה ומכירה ובטרם מכרתי התקשרתי לחינאוי לקבל אישורה למכירה והוא די שמח, זה עזר לשני הצדדים לו בעיקר..." ומדוע? באופן כזה, כמות הסחורה במחסן פחתה, והרי הנתבעת התקשתה ממילא לקלוט את כל הסחורה שבמחסן. מצד שני, התובעת הסכימה, לדבריה "לפנים משורת הדין" לקזז את התמורה שתתקבל מהמכירות מחובה של הנתבעת וזה " ללא כל עמלה בגין המכירה" (סעיף 9 לתצהירו).

עלי לומר, שהגרסה הזו אינה נקייה מספק. הרי בשל אי ההסכמה על גובה העמלה, וויתרו הצדדים מלכתחילה על האפשרות שהתובעת תמשיך למכור סחורה. מדוע אם כן ראתה התובעת להמשיך במכירות תוך וויתור על העמלה? וכיצד מתיישבת גרסת התובעת בעניין האישור שהתבקש מהנתבעת וניתן על ידה לפני כל מכירה ומכירה, עם טענת התובעת שהיא המשיכה למכור ואף לקנות בהתאם לביקושים, משום שהנתבעת נתנה לה יד חופשית בניהול המלאי?

כך או אחרת, במהלך חודש אוגוסט נמכרו מוצרים מהמלאי שבמחסן והתובעת הסכימה לקזז את התמורה שקבלה מהמכירות מחובה של הנתבעת עבור המלאי. מכיוון שלטענת התובעת היקף המכירות הסתכם בכ-60,000 ש"ח סוכם שהתמורה עבור התכולה תעמוד על 140,000 ש"ח שישולמו באופן הבא: 20,000 ש"ח ישולמו במזומן כנגד החזרת שני השיקים הראשונים מתוך 5 השיקים שהנתבעת מסרה לתובעת והיתרה תשולם באמצעות 3 השיקים הנותרים.

התשלום במזומן אכן בוצע בחודש אוקטובר, וגם השיק לחודש נובמבר - הראשון מתוך 3 השיקים שנותרו בידי התובעת - נפרע, ובסך הכל שולם על ידי הנתבעת סכום של 60,000 ש"ח.

5.    אלא שהצדדים חלוקים ביחס לפרטי הסיכום שהושג ביניהם.

התובעת טוענת שהסיכום לפיו מהתמורה המוסכמת עבור תכולת המחסן יקוזז סכום של 60,000 ש"ח, הושג בפגישה בין מר זליש ומר חינאוי לאחר שבפני האחרון הוצגו החשבוניות שהופקו על ידי התובעת ביחס למכירות שבצעה במהלך חודש אוגוסט; כי מדובר בסיכום סופי ומחייב שלאחריו לא נשמעה מפי הנתבעת כל טענה שהיא כל עוד לא נפתחו נגדה הליכי ההוצאה לפועל בגין שני השיקים שלא נפרעו; וכי הסיבה האמיתית לאי פרעונם נעוצה במצבה הכלכלי של הנתבעת.

הנתבעת טוענת לעומתה, שהתובעת העמידה אותה בפני עובדות מוגמרות משום שהמכירות בוצעו חרף האיסור שבהסכם, וכי הסיכום ביחס לקיזוז של 60,000 ש"ח מהתמורה המוסכמת, היה כפוף ל-2 תנאים: התובעת תציג בפני הנתבעת את כל החשבוניות והפנקסים ביחס למכירות שבוצעו במהלך חודש אוגוסט; התובעת תציג בפני הנתבעת את הספרים המתייחסים למלאי שהיה במחסן ביום ההסכם - 1.8.04.