פסק-דין בתיק א 24347/06

1.         התובעת היא מעבידתן של גב' שחם דליה (להלן-"דליה") ושל גב' מוסיוב פרידה (להלן-"פרידה"). דליה ופרידה נפגעו בתאונות דרכים שהוכרו אף כתאונות עבודה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן-"חוק הביטוח הלאומי"). בעקבות התאונות נעדרו דליה ופרידה מן העבודה מספר שבועות. בכל תקופות ההיעדרויות שילם התובע לדליה ולפרידה את מלוא שכרן, כולל הטבות למיניהן, וזאת בהתאם להסכם הקיבוצי והנהוג אצלו. לנוכח כל אלו הוגשה תובענת השיבוב שבפניי כנגד הנתבעת, היא הנושאת באחריות כלפי דליה ופרידה בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן- "חוק הפלת"ד"). התובע שילם לדליה שכר משוערך בסכום של 17,732 ש"ח ולפרידה שכר משוערך בסכום של 19,158 ש"ח. לנוכח זאת הונחה התובענה שבפניי לתשלום סך של 36,890 ש"ח, הן בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי, הן בהתאם להוראות חוק הפלת"ד והן בהתאם להוראות החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד - 1964 (להלן-"חוק ההטבה").

2.         הנתבעת התגוננה בפני התביעה. היא טענה כי תביעת התובע היא תביעת סוברוגציה במקום תביעת העובד, ועל כן כל טענת הגנה שיש לנתבעת כלפי העובד-הנפגע, כוחה יפה אף בתביעה של  התובעת שבפניי.

            ב"כ הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות אליהם ניתן יהיה לצרף מסמכים. בעקבות הגשת סיכום הטענות, ובהסכמה, הונחה תגובת ב"כ התובע לסיכומי ב"כ הנתבעת.

3.         אין חולקין על אופיה הסוברוגטיבי של התביעה שבפניי, באופן שהתובע עומד בנעליהן של העובדות-הניזוקות. אין חולקין כי לאלו עמדה עילת תביעה כנגד הנתבעת-המזיקה, ככל שעסקינן בתשלומים שנתקבלו בגין היעדרותן של העובדות מן העבודה. משמע, כל טענת הגנה שהייתה עומדת לנתבעת-המזיקה, לו הייתה נתבעת על ידי העובדות-הניזוקות, עומדת לה אף בתביעת הסוברוגציה של התובע-המעביד, שבפניי, שלכל הדעות הוא המיטיב בהתאם להוראות חוק ההטבה.

4.         הנתבעת טוענת כי התובע לא השכיל להוכיח את תקופת אי הכושר הנטענת שהרי הוא נסמך אך על אישורי המל"ל מבלי שהוא מספק כל תיעוד רפואי. הנתבעת נסמכת לעניין זה על פסק דינו של כב' השופט פרידמן ב-ת.א. 19608/06 ריבוע כחול נ' אישי ישיר. לטעמו, גם כשעסקינן בתביעת הטבה חייב התובע להגיש את התיעוד הרפואי, כלשונו, "בבחינת מינימום הנדרש".

השקפתי, בכל הכבוד, שונה. פשיטא, מקום שהמל"ל מאשר תשלום דמי פגיעה, הוא עושה כן אך על יסוד טעמים רפואיים המשכנעים אותו, בין השאר, הן בהעדר כושרו של הנפגע לעבוד, והן בכך שהעדר כושר זה גם נובע מתאונת עבודה, וגם נובע מסיבה רפואית וקשר סיבתי שלה לפגיעה. אכן, לא נעלם ממני כי אילו היו התובעות מגישות את התביעה כנגד הנתבעת, סביר להניח שהן היו נדרשות להמציא את התיעוד הרפואי גופו. לטעמי הדבר נובע ראש לכל מן הדרישה, בתביעת נזיקין, לאמוד פיצויי נזק המגיעים לניזוקים, אם ככל שעסקינן בנזק לא ממוני, אם ככל שעסקינן בעזרת צד ג' וכל כיו"ב. ככל שעסקינן בתביעת שיבוב של המיטיב, וחרף אופיה הסוברוגטיבי, ניתן בעניין זה להתיר את הרצועה. לצורך הוכחת תשלום השכר בהקשר לתקופת אי כושר המזכה בדמי פגיעה, די לסמוך על אישורי המל"ל. בנסיבות אלה על הנתבעת לבקש לסתור אישורים אלו, ככל שבידה טענה מבוררת בעניין זה.

הנה כי כן, דרך עיקרון, זכאית התובעת להיפרע בגין התשלומים ששילמה לדליה ולפרידה ועליי להידרש לסוגיות מסוימות, ככל שעסקינן בגובה התשלומים ששולמו בפועל.

5.         התובע עורך חישוביו על בסיס יחסי הנגזר מ-25 ימי עבודה. מקובלת עליי עמדת הנתבעת כי החישוב האמור שגוי ויש לערוך את החישוב היחסי על בסיס 30 ימי עבודה. כך, גם לנוכח העובדה שימי ההיעדרות כוללים, למשל, ימי שישי ושבת שבהם ממילא העובדות-הניזוקות לא היו עובדות.

6.         ככל שעסקינן בדליה נטען כי יש לנכות משכרה דמי נופש ודמי תמריץ, ככל שעסקינן בחודש אפריל 2000. ככל שעסקינן בחודש מאי 2000, נטען כי יש לנכות דמי השתתפות בלימודים, וכן דמי נסיעה והחזקת רכב.

            מקובלת עליי השקפת כב' השופטת לפין-הראל, בפסק דינה ב-ת.א. 20997/05 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' הפניקס הישראלי ביטוח בע"מ, על פיו אין להפחית מבסיס השכר הוצאות נסיעה והחזקת רכב, שהרי הם חלק אינטגרלי מהשכר והעובד זכאי לקבלם כחלק מתנאי שכרו בין הוא עובד ובין אם לאו. ככל שעסקינן בניכוי דמי נופש ודמי תמריץ, אף ככל שעסקינן בהשתתפות בלימודים, נראה לי ראוי לנכות את החלק היחסי, דהיינו כדי 1/12.

7.         ככל שעסקינן בפרידה נטען כי אין להתחשב בדמי הבראה, דמי נסיעה והחזקת רכב. הנני דוחה את הטענה לעניין דמי נסיעה והחזקת רכב, כאמור מעלה, וככל שעסקינן בדמי הבראה נראה לי ראוי לנכות את החלק היחסי דהיינו 1/12.

8.         הנתבעת טוענת כי יש להוסיף לשכר תנאים סוציאליים. מקובלת עליי עמדת ב"כ הנתבעת, הנתמכת בפסק דינה הנ"ל של השופטת לפין-הראל, כי אין מקום לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה בהעדר ראיה מפורשת על כך שנגרמו לניזוק הפסד של תנאים סוציאליים וזאת כמבואר בספרו של דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף, עמ' 321 - 325.

9.         לטעמי, איפוא, יש לחשב התשלומים עבור דליה כדלקמן:

            בגין חודש אפריל 2000, עבור-6 ימי היעדרות. משכר הברוטו על סך 37,034 ש"ח יש לנכות 1/12 מדמי נופש ותמריץ לשנת 99, דהיינו סך של 2,153 ש"ח, באופן שמתקבל סך של 34,881 ש"ח. לאחר ניכוי 25% מס הכנסה מתקבל הסך של 26,161 ש"ח. חלוקת הסכום האמור ל - 30 והכפלתו ב-6 ימי היעדרות מביא לסך של 5,232 ש"ח.

בגין חודש מאי 2000, עבור 18 ימי היעדרות. משכר הברוטו על סך 15,025 ש"ח יש לנכות 1/12 מדמי השתתפות בלימודים, דהיינו סך של 177 ש"ח, באופן שמתקבל סך של 14,848 ש"ח. לאחר ניכוי 25% מס הכנסה מתקבל הסך של 11,136 ש"ח. חלוקת הסכום האמור ל - 30 והכפלתו ב-18 ימי היעדרות מביא לסך של 6,682 ש"ח.

10.        לטעמי, איפוא, יש לחשב התשלומים עבור פרידה כדלקמן:

            בגין חודש אוגוסט 1997, עבור 2 ימי היעדרות. משכר הברוטו על סך 7,801 ש"ח יש לנכות 1/12 מדמי הבראה דהיינו 57 ש"ח, באופן שמתקבל סך של 7,744 ש"ח. לאחר ניכוי 25% מס הכנסה מתקבל הסך של 5,808 ש"ח. חלוקת הסכום האמור ל- 30 והכפלתו ב-2 ימי היעדרות מביא סך של 387 ש"ח.

בגין חודש  ספטמבר 97, עבור 22 ימי היעדרות. משכר הברוטו על סך 7,384 ש"ח אין לנכות דבר. לאחר ניכוי 25% מס הכנסה מתקבל הסך של 5,538 ש"ח. חלוקת הסכום האמור ל-30 והכפלתו ב-22 ימי היעדרות מביא לסך של 4,061 ש"ח.

11.        סך כל הסכומים האמורים מצטברים לכדי סך של 16,362 ש"ח.