פסק-דין בתיק א 2433/02

פתח דבר

1.         עסקינן בתביעה כספית על סך 2,632,000ש"ח שהגישו התובעים, רחל גייר ובנה יאיר גייר (להלן: " רחל" ו- " יאיר" בהתאמה; יחדיו יכונו להלן: " התובעים") נגד הנתבעים, יחזקאל אייזיק ואביו ריימונד אייזיק (להלן: " יחזקאל" ו- " ריימונד" בהתאמה; יחדיו יכונו להלן: " הנתבעים"). בתביעה זו עותרים התובעים להשבת התמורה ששילמו לטענתם יאיר ביחד עם יעקב גייר ז"ל - בעלה של רחל ואביו של יאיר (להלן: " גייר האב") לריימונד, במסגרת הסכם למכירת מקרקעין ברחוב ספיר 5 בראשון לציון הידועים כחלק 2500/6169 מחלקה 28 בגוש 5032 שהיו בבעלותה של מלכה אייזיק ז"ל - אמו של יחזקאל ורעייתו של ריימונד (להלן: " המוכרת" ו- " הנכס"; נסח מקרקעין מיום 3/1/99 צורף כנספח ב לתצהיר יאיר). הנתבעים מצידם מכחישים כי ריימונד או המוכרת קיבלו תמורה כלשהי מידי יאיר או גייר האב, במסגרת הסכם למכירת הנכס או בכלל. התובענה הוגשה גם על ידי רחל, בהיותה היורשת על פי צוואה של גייר האב שנפטר ביום 23/1/97 (הצוואה וצו קיום הצוואה צורפו כנספח א לתצהיר יאיר). המוכרת נפטרה בשנת 1998 ויחזקאל נתבע כבנה וכמי שהנכס נרשם על שמו ביום 3/4/01 בהיותו יורש שלה (נסח המקרקעין מיום 13/12/01 צורף כנספח ד לתצהיר יאיר).

            יש להקדים ולומר כי אין בידי התובעים ראיה ישירה להוכחת טענתם שלפיה יאיר וגייר האב שילמו לידי ריימונד תמורה כלשהי עבור הנכס, וכי הם מבקשים לבסס את עילת התביעה על עובדות שונות הקשורות על פי הנטען בתשלום התמורה - עובדות אשר לגרסתם מהוות ראיות נסיבתיות המובילות למסקנה אחת אפשרית, שלפיה תמורה כאמור אכן שולמה לידיו של ריימונד. הנתבעים מצידם מכחישים בעיקרה את המסכת העובדתית המוצגת על ידי התובעים וכן את המסקנות שהתובעים טוענים להן גם ביחס לאותן עובדות שאינן שנויות במחלוקת. 

            אפתח אפוא בהבאת גרסאותיהם העובדתיות של הצדדים.

גרסת התובעים

2.         התובעים טוענים כי במהלך סוף שנת 1995 וראשית שנת 1996 באו יאיר וגייר האב בדין ודברים עם הבעלים של חברת דולפין מוסכים בע"מ (להלן: " דולפין") לרכישת חלק ממניותיה והעברתן לבעלותו של יאיר. באותו מועד היו ג'קי כהן ובנימין שבתאי (להלן: " כהן" ו- " שבתאי") הבעלים במשותף בדולפין, ועיסוקה של דולפין היה בניהול מוסך לחשמלאות רכב ומיזוג אוויר בנכס - שאותו שכרו החל משנת 1989 מן המוכרת. לגרסתם של התובעים, יאיר וגייר האב היו מעוניינים ברכישת מניות דולפין אך ורק על רקע המידע שנמסר להם על ידי כהן ושבתאי שלפיו קיימת אפשרות כי דולפין תקבל מחברת סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ - יבואנית מכוניות פיאט, לנציה ואלפא רומיאו - זיכיון להקמת סוכנות למכירת המכוניות הללו בנכס, ואף להקמת מוסך מורשה לטיפול בהן (פנייה של דולפין לבנק משכן מיום 3/1/96 ופרוטוקול אסיפה כללית של דולפין מיום 2/5/96 שדנו בנושא סומנו ת/2-ת/3; מכתב בנדון מיום 6/5/96 הממוען לדולפין מאת סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ סומן     ת/4). התובעים מדגישים כי אלמלא הזדמנות עסקית זו, לא היו יאיר וגייר האב נכנסים לדולפין, שכן זו היתה שקועה בחובות והבנק סירב להמשיך ולהעמיד לרשותה אשראי אלא אם כן יצטרף משקיע נוסף (ראו סעיף 10א לתצהיר יאיר). ואמנם, יאיר וגייר האב רכשו שליש ממניות דולפין, וכך הפכו כהן, שבתאי ויאיר לבעלים בחברה בחלקים שווים (תדפיס רשם החברות צורף כנספח א לתצהיר שבתאי).

במקביל לכך, החל משנת 1995 ניהלו כהן ושבתאי משא ומתן לרכישת הנכס עם בא כוחה של המוכרת, אשר היתה כאמור הבעלים בנכס, עו"ד טוביה נבנצל (להלן: " עו"ד נבנצל"; יפוי כוח כללי מיום 13/3/88 שניתן על ידי המוכרת לעו"ד נבנצל לפעול בשמה צורף כנספח ו לתצהיר יאיר); וכאשר החלו המגעים לרכישת מניות דולפין, גם יאיר והאב גייר הצטרפו למשא ומתן זה. לטענתם של התובעים, כוונת הצדדים במהלך המשא ומתן היתה כי לאחר הרכישה הבעלות בנכס תועבר לכל אחד מהבעלים בדולפין בחלקים שווים (ראו סעיף 10ג לתצהיר יאיר), הגם שבפועל הסכם המכר כהגדרתו להלן נחתם עם חברת דולפין.

לצורך בחינת אפשרות למימון רכישת הנכס על ידי בנק הפועלים בע"מ ישירות או באמצעות משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: " הבנק"), ביקש כהן באמצעות הבנק משמאי המקרקעין גרשון גורן (להלן: " השמאי גורן") לערוך שומה לנכס - ובשומה מיום 15/1/95 העריך השמאי גורן את שוויו של הנכס בסך 1,637,000$, ואת שוויו כבטוחה בנקאית למימוש מהיר בסך 1,228,000$ (השומה צורפה כנספח ה לתצהיר יאיר).  

3.         בחודש דצמבר 1995 ניסחו הצדדים טיוטא להסכם למכירת הנכס, שבה נקבע כי תמורת הנכס תהא 1,000,000$; ושמות הרוכשים שצוינו בטיוטא היו בתחילה כהן, שבתאי ויאיר - אך שמו של יאיר נמחק בקו ותחתיו נרשם בכתב יד גייר האב כרוכש השלישי של הנכס (להלן: " טיוטת הסכם המכר"; צורפה כנספח ח לתצהיר יאיר). לגרסתם של התובעים, בניגוד לאמור בטיוטת הסכם המכר תמורת הנכס שעליה הסכימו הצדדים היתה 2,200,000$ - כאשר כל אחד מן הרוכשים היה אמור לשלם למוכרת סך של 400,000$ במזומן במעמד חתימת ההסכם, בנוסף לסכום הנקוב בטיוטת הסכם המכר(להלן: " התשלום הנוסף"; ראו סעיף 11ב לתצהיר יאיר).

            התובעים טוענים כי לצורך מימון התשלום במזומן בסך 400,000$ נטלו יאיר וגייר האב שתי הלוואות בנקאיות - האחת על סך 540,000ש"ח (לוח סילוקין וכתב התחייבות להחזרת ההלוואה מיום 14/12/95 צורפו כנספחים ח1- ח2 לתצהיר יאיר), השנייה על סך 400,000ש"ח (חוזה הלוואה מיום 31/12/95 צורף כנספח ח4 לתצהיר יאיר); ואת יתרת התשלום מימנו באמצעות חסכונות שונים, מכירת מטבעות זהב שהיו ברשות גייר האב ופדיון פוליסת ביטוח המנהלים של יאיר (ראו סעיפים 11ד- 11ו לתצהיר יאיר).

עוד מוסיפים התובעים כי במהלך חודש דצמבר 1995 ערכו הצדדים פגישה שמטרתה היתה לקדם את מכירת הנכס, ונכחו בה ריימונד ועו"ד נבנצל מטעם המוכרת מצד אחד וכהן, שבתאי, יאיר, גייר האב ובא כוחם של הארבעה עו"ד יצחק אילוביץ' (להלן: " עו"ד אילוביץ'") מצד שני. בעדותו בבית המשפט טען יאיר כי במהלכה של פגישה זו (להלן: " הפגישה") חתמו הצדדים על הסכם למכירת הנכס לדולפין תמורת 970,000$ (להלן: " הסכם המכר"; צורף כנספח לז לתצהיר יאיר); ויאיר וגייר האב שילמו לידי ריימונד את חלקם בתשלום הנוסף, שלא צוין בהסכם המכר, בסך 400,000$ (ראו סעיף 11ג לתצהיר יאיר וכן עמ' 14 לפרוטוקול ש' 17-22). ואולם, לגרסתם של התובעים רק בדיעבד התברר ליאיר כי כהן ושבתאי לא שילמו לריימונד את חלקם בתשלום הנוסף, וכי מסיבה זו מועד החתימה לא צוין על גבי הסכם המכר וזו גם הסיבה שהצדדים לא קיבלו לידיהם עותקים מהסכם זה - אלא שהסכם המכר הופקד בידי עו"ד נבנצל ועו"ד אילוביץ' בנאמנות עד להסדרתו של התשלום הנוסף במלואו על ידי כהן ושבתאי, שאז היו אמורים הצדדים לציין על גביו תאריך ולדווח על עריכתו לרשויות המס (ראו סעיפים 11ז-11ח ו- 20א-20ג לתצהיר יאיר).  

4.         בחודש יוני 1996 אישר הבנק לדולפין קבלת הלוואה בסך 970,000$ לצורך מימון רכישת הנכס - כנגד רישום משכנתאות לטובת הבנק על הנכס, על חנות שהיתה בבעלותם של רחל וגייר האב, ועל דירה שהיתה בבעלותם של שבתאי ורעייתו (טופסי אישור ההלוואה על ידי הבנק צורפו כנספחים ט-טז, יט-כב לתצהיר יאיר). במסגרת ההליכים לקבלת ההלוואה, השמאי גורן ערך ביום 27/6/96 שמאות מעודכנת לנכס - שאז העריך את שוויו בסך 2,345,700$, ואת שוויו כבטוחה בנקאית למימוש מהיר בסך 1,450,000$ (ראו סעיף 5 לתצהיר השמאי; השומה צורפה כנספח יח לתצהיר יאיר).

            בחודש ספטמבר 1996 שילמה דולפין חוב של המוכרת לעיריית ראשון לציון בגין ארנונה, מים ופינוי פסולת מוצקה בסך 140,000ש"ח (קבלות מאת עיריית ראשון לציון מיום 17/9/96 צורפו כנספח כה לתצהיר יאיר); כאשר לטענת התובעים הוסכם בין הצדדים כי תשלום זה יבוצע על חשבון תמורת הנכס (ראו סעיפים 13א-13ג לתצהיר יאיר).

            ביום 13/2/97 ערך השמאי גורן עדכון נוסף לשומת הנכס, שאז העריך את שוויו בסך 1,820,700$ ואת שוויו כבטוחה בנקאית למימוש מהיר בסך 1,365,000$ (ראו סעיף 6 לתצהיר השמאי גורן; השומה צורפה כנספח כט לתצהיר יאיר).

5.         בראשית שנת 1997 נפטר גייר האב כתוצאה מתאונת דרכים קטלנית; רחל היא כאמור היורשת על פי צוואה של כל רכושו. בשלב זה, אף על פי שהעסקה לרכישת הנכס על ידי דולפין טרם הושלמה, יאיר החליט כי ברצונו למכור את חלקו במניות דולפין - ובינו לבין כהן ושבתאי נתגלעו חילוקי דעות בנוגע לתנאים שבהם תבוצע מכירה זו. משכך, הצדדים מינו את עו"ד אילוביץ' כבורר בסוגיית פרישתו של יאיר מדולפין, ובפסק בוררות מיום  25/3/97 קבע הלה:

"3.1.לאחר ששמעתי את טענות כל הצדדים, ולאחר ששקלתי בענין שיקול מעמיק ויסודי הנני מחליט כדלקמן:

            ...

ב.         בני (שבתאי- ע.ב.) וז'ק (כהן- ע.ב.) ביחד, ישלמו ליאיר סך של ש"ח השווים ל- 30,000$ ארה"ב, זאת כהחזר השקעות שהשקיע יאיר, כאשר תשלום זה יהיה אך ורק עם מימוש הזכויות בחלקה 28 בגוש 5032 בראשון לציון (הנכס- ע.ב.).

            ...

ו.          על מנת לאפשר לצדדים לסיים ענין רכישת חלק מחלקה 28 בגוש 5032, תעוכב העברת המניות לפרק זמן של 21 יום מהיום, כאשר בפרק זמן זה, או שתבוצע הרכישה על ידי החברה (דולפין- ע.ב.), על כל המשתמע מכך, לרבות לקיחת משכנתא מבנק למשכנתאות, תשלום ההוצאות הנובעות מרכישה כאמור וחתימה על כל המסמכים הנדרשים לצורך כך כאשר חלקו של כל אחד מהצדדים הינו - 1/3, או לחילופין, למצוא רוכש אחר שיכנס בנעלי הצדדים.

..." (להלן: " פסק הבוררות"; צורף כנספח לח לתצהיר יאיר).