פסק-דין בתיק א 24304/07

רקע

1.      מונחת בפני תביעה כספית בסך 11,650 ש"ח.

2.      מ.ש שיווק (בבעלות גב' מירי שילר) (להלן: "התובעת") הינו עסק המשווק ומספק מוצרים שהנמכרים באתרי אינטרנט שונים. לטענתה, חברת שמים וארץ אלקטרוניקה בע"מ (להלן: "הנתבעת") ביקשה ממנה כי תשווק ותפרסם מוצר המיובא על ידה מסוג אוזניה אלחוטית למכשירי טלפון ניידים (להלן: "המוצר").

3.      טענה התובעת כי הוסכם כי עלות הפרסום תעמוד על 2,000 $ ארה"ב בתוספת מע"מ עבור פרסום המוצר באתר האינטרנט "וואלה". התובעת פעלה לפרסום המוצר על פי בקשתה של התובעת ובחודש יוני לשנת 2006 עלה הפרסום לאוויר. עם זאת, הנתבעת לא שילמה לה את שכרה בטענות שווא. לאחר שכל ניסיונותיה של התובעת לגבות את החוב עלו בתוהו, נאלצה היא להגיש תביעה זו.

4.      מנגד הכחישה הנתבעת את חובה לתובעת מכל וכל. טענות ההגנה לעניין זה היו מרובות: ראשית: התובעת הינה משווקת ואיננה חברת פרסום. משכך, כל שהצדדים שוחחו ביניהם היה לעניין שיווק המוצר ותו לאו. שנית, המוצר כלל לא היה זמין ואם לא ניתן לשווקו בוודאי ובוודאי שלא ניתן לפרסמו או להעיז ולדרוש תשלום עבור כך, כפי שמנסה לעשות התובעת. שלישית, אין כל התחייבות של הנתבעת לשלם את הסך הנתבע, קרי, 2,000 $. רביעית, איש הקשר של הנתבעת ששוחח עם התובעת כלל לא היה מורשה חתימה בחברה והתובעת ידעה זאת ועצמה עינייה. חמישית, בניגוד לנטען על ידי התובעת, הפרסום כלל לא עלה לאוויר והמוצר מעולם לא פורסם באמצעות התובעת. שישית, הנתבעת מעולם לא אישרה את הפרסום ועניין זה אף נכתב במפורש באחת מההתכתבויות באמצעות דואר אלקטרוני שהציגה התובעת כאחד מנספחיה.

5.      לשיטתה של הנתבעת, התובעת העלתה את המוצר לאוויר רק ליום אחד בשלהי חודש אוקטובר בכדי שתוכל לבוא לבית המשפט ולטעון כי בוצע הפרסום, ומשכך יש לדחות את התביעה על אתר.

6.      תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר' ומשכך פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

7.      לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והנספחים המצורפים לכתבי הטענות ולתצהירים, מצאתי לנכון לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

8.      אין אלא מלהביע את תמיהתי לעניין הגנתה של הנתבעת בתיק זה. טענותיה, המרובות ככל שיהיו, רובן ריקות מכל תוכן. הטענה המרכזית כפי שהועלתה בכתב ההגנה וכן בתצהירי העדויות מטעם הנתבעת הינו כי התובעת איננה "חברת פרסום". לשיטתה של הנתבעת, תפקידה של התובעת הינו שיווק המוצר ברשת האינטרנט בלבד. סבורני כי דין טענה זו להדחות מכל וכל. התובעת הציגה עוד בכתב התביעה התכתבויות דואר אלקטרוני בינה לבין נציג התובעת, מר אבי כלב (להלן: "כלב"). הכותרת העיקרית של התכתבויות אלו (ה - "SUBJECT") הינו כדלקמן -

"הצעת פרסום 2000$"

9.      הנתבעת ניסתה להציג את התובעת כמשווקת ומספקת מוצרים בלבד ומשכך איננה זכאית לשכר, הרי שטענה זו איננה במקומה ולמעשה חסרת כל בסיס מהותי. גם אם התובעת הינה אכן משווקת בעיקרה הרי שניתן ללמוד מהנספחים דנן כי הנתבעת הסמיכה את התובעת לפעול עבורה כמפרסמת.

10.  לעניין העובדה כי המוצר כלל לא היה זמין, הרי שגם אם טענה זו נכונה, אין הדבר מונע את פרסום המוצר. גב' שילר נשאלה בעת דיון ההוכחות בפני בתאריך ה - 09/07/07 לעניין ידיעתה על כך שהמוצר איננו בנמצא  -

"ש. האם את יודעת שלא היה מוצר באותו שלב?

 ת. לא."

11.  הנה כי כן, כיצד על המשווקת / מפרסמת אמורה לדעת האם המוצר נמצא במלאי ואם לאו? במיוחד כאשר המייבאת של המוצר, קרי, הנתבעת, לא מעדכנת אותה לעניין זה. לשיטתי היה על הנתבעת לדווח על הנושא כפי שעשתה קודם לכן. ואין לראות את התובעת שכמי שפעלה שלא כדין. נטען ולא הוכחש כי תחילת הפרסום נועד למעשה לחודשים פברואר - מרץ אולם הפרסום נדחה לבקשת הנתבעת לחודש יוני. מדוע לא יצרה עם התובעת קשר באותו חודש בכדי לדווח על המחסור במלאי? ולנתבעת הפתרונים.

12.  טענה הנתבעת כי היא איננה חתומה על כל התחייבות לשלם את הסכום הנדרש. לעניין זה הצדק עם הנתבעת. יחד עם זאת, הרי שעסקאות ניתן לקשור בחוזים שאינם בכתב. ראה חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג -1973:

"23.      חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת,"

13.  נספח א' לכתב התביעה, הוא המלמד על ההתכתבויות הענפות בין התובעת לנתבעת לעניין הפרסום מלמד מספיק כי הנתבעת ידעה על הפרסום, ידעה את מחירו ורק בשל העובדה כי המוצר לא הגיע ארצה) גרם לנתבעת לנסות ולהתנער מחובותיה.

14.  ודוק: התובעת צירפה לכתב התביעה נספח נוסף, התכתבות מאוקטובר לעניין הפרסום ממר עמוס. שם, בשורה האחרונה נכתב כך -

"לסיכום, המוצר לא פורסם במועד שהסכמנו עליו ולכן איני מכיר בחוב זה"