פסק-דין בתיק א 24264/04

התביעה  וטענות הצדדים :

1.         הנתבעת התקשרה עם התובעת בהסכם לביצוע עבודות אלומיניום (להלן: "ההסכם" ) בפרויקט המגורים "וילאן 2000" (להלן: הפרויקט"), בו נשכרה הנתבעת כקבלן ראשי על ידי חברת "סלע שולדר" (להלן: "המזמין").

2.         במהלך העבודה, הגישה התובעת חשבונות חלקיים לנתבעת ובוצעו תשלומים על חשבון העבודה. ביום 31.12.00 הגישה התובעת חשבון סופי, על פיו על הנתבעת לשלם לתובעת סך נוסף של 520,467 ש"ח (נספח ב'2 לכתב התביעה).

3.         התובעת טוענת כי התחייבויותיה כלפי הנתבעת בוצעו במלואן, אך הנתבעת לא שילמה את השכר המגיע עבור העבודות. התובעת צרפה לכתב התביעה את כרטיס הנהלת החשבונות (נספח ג'), ממנו עולה שביום 20.6.02 בוצע "תיקון רישום" ויתרת החוב הועמדה על סך של 200,000 ש"ח.

 בנוסף, ביקשה התובעת להטיל את תשלום החוב במקביל אף על הנתבע, שכן לטענתה הוא שניהל את הקשר עם התובעת; יצר מצגים והעלה טענות חסרות תום לב במהלך ולאחר ההתקשרות; והתחייב אישית לפרוע את החוב. בשל כך, ביקשה התובעת לחייב את הנתבע מכוח דיני הערבות, אחריותו של נושא משרה ו/או לפי דיני הרמת המסך.

4.         הנתבעים הגישו כתב הגנה וכפרו בחוב : ראשית טענו הנתבעים, ההסכם אשר נכרת עם התובעת הינו הסכם מסוג " Back To Back ", דהיינו, התשלום לתובעת מותנה באישור החשבון הסופי על ידי המזמין וקבלת תשלום מהמזמין. במקרה הנדון, החשבון הסופי טרם אושר על ידי המזמין, ובנושא זה התנהלה ועדיין מתנהלת בוררות בין המזמין לבין הנתבעת. מכיוון שכך, טרם בשלו התנאים לתשלום על פי ההסכם.

5.         יתרה מזו, טענו הנתבעים שביום 25.6.01 או בסמוך לכך התקיימה פגישה בין הצדדים בה סוכם שיתרת החוב כלפי התובעת תועמד על סך של 290,000 ש"ח אשר ישולמו בשלושה תשלומים : סך ראשון של 100,000 ש"ח, לאחר שהתובעת תמציא לנתבעת אישור מאת כל הדיירים שבוצעו תיקוני עבודות האלומיניום בדירות ; סך של 90,000 ש"ח לאחר אישור החשבון על ידי הבורר ; וסך של 100,000 ש"ח נוספים ישולם בהתאם להחלטת בורר לגבי טענות איחורים ועיכובים בלוחות הזמנים.

6.         הנתבעים טוענים שהצדדים פעלו על פי הסיכום הנ"ל והנתבעת שילמה לתובעת את התשלום הראשון בסך של 100,000 ש"ח, למרות שטרם הוצגו בפניהם כל האישורים.

            אולם מכיוון שהתובעת ביצעה עבודה לקויה, לא עמדה בלוחות זמניים, לא המציאה אישורי דיירים כמוסכם וטרם התקבלה החלטת הבורר הנוגעת בין השאר לעניינים אלו, לא קמה זכאותה לקבלת יתרת הכספים.

7.         לעניין התביעה האישית כנגד הנתבע 2 (להלן :" הנתבע") - זה האחרון טען שהיה בזמנים הרלוונטיים לתביעה מנכ"ל משותף בנתבעת, ביחד עם מר משה פריזינסקי. מר פריזינסקי היה בעל השליטה בנתבעת (51%) באמצעות חברה שבשליטתו ואילו הנתבע החזיק ב- 49% ממניות הנתבעת, באמצעות חברה שבשליטתו.

8.         לטענת הנתבע, כל נושא ההתקשרויות עם קבלני משנה וספקים היו בסמכויות מנהלי פרוייקטים ולא נוהלו ישירות על ידו (ראה סעיף 1 לנ/1, תצהיר הנתבע). עוד טען הנתבע שלא חתם על ההסכם עם התובעת, לא הציג בפניה כל מצג שווא, לא בעת ההתקשרות ולא לאחריה. הנתבע טוען שהנתבעת הוקמה כשלוש שנים לפני חתימת ההסכם עם התובעת ולא היו כל קשיים כלכליים בעת ההתקשרות. הנתבע מוסיף וטוען שעל פי ההסכם ועל פי הסיכום שהושג בין הצדדים (הנזכר בסעיף 5 לעיל), טרם התקיימו התנאים לביצוע תשלומים נוספים לתובעת.

הדיונים :

9.         לאחר שהוגשו כתבי הטענות, התברר שהנתבעת נקלעה להליכי פירוק, והתובעת הסכימה לעיכוב ההליכים כנגדה (ראה פרוטוקול מיום 13.7.05, עמ' 4 ; פרוטוקול מיום 3.9.06, עמ' 6 שו' 4).

            מכיוון שעיכוב הליכים כנגד חברה בפירוק הינו אוטומטי (סעיף 267 ל פקודת החברות, התשמ"ג-1983), לא ניתן לדון בתביעה כנגד הנתבעת וכל שנותר לדיון הינו שאלת חבותו האישית של הנתבע בחובות הנתבעת - אם וככל שיקבע שקיימים חובות שכאלה.

10.       בתיק זה נערך בפני דיון הוכחות ביום 3.9.06, במהלכו נשמעה עדותו של מר אבי סומך מטעם התובעת (להלן: "סומך"), ולאחריה עדותו של הנתבע. עם תום שמיעת העדויות ניתן צו לסיכומים, ומשאלה הוגשו יש ליתן פסק דין על סמך החומר שבפני.

השאלות שבמחלוקת :

11.       כפי שציינתי לעיל, כל שנותר לדיון הינו שאלת חבותו האישית של הנתבע. עם זאת, כדי לדון בשאלה זו יש לקבוע תחילה האם קיים חוב שהנתבעת חבה בו.

12.       לפיכך, עלי להכריע בשאלת פרשנות ההסכם ; הסיכום שגובש (או לא גובש) עם התובעת ; ובשלב השני, ורק אם אקבע כי קיים חוב כלפי התובעת - אדון בשאלת החבות האישית של הנתבע.

13.       בסוגיה זו אציין כי בכתב התביעה בחרה התובעת לכלול עילות "אישיות" לרוב - התחייבות אישית ; מצגי שווא ; אחריות מנהל ; הרמת מסך.