פסק-דין בתיק א 2426/02

1.       רקע:

זו תביעה בגין ליקויי בניה נטענים בבניין שמכרה הנתבעת לתובעים בקוטג' 206 במעלה אדומים, לפי הסכם מיום 1.2.99. על פי החלטתי מונה המהנדס רונן שטרנברג כמומחה מוסכם לבדיקת הליקויים ונתן חוות דעתו. הצדדים הסכימו למתן פסק דין על פי סיכומים שיוגשו תוך ויתור על שמיעת עדויות וצירוף מסמכים וראיות לסיכומיהם. הנתבעת טענה לראשונה בסיכומיה כנגד יפוי הכוח של שלמה בן אברהם, וזו הרחבת חזית בלתי מוסכמת, ועל כן אתעלם מטענה זו, מה עוד שדניאל בן אברהם חתם על יפוי הכוח לעורך הדין. 

2.       איחור במסירה

על פי ההסכם, מועד המסירה של הבנין נקבע ליום 31.10.99. לטענת התובע, ביום 18.1.00 נשלח אליו מכתב רשום לפיו הבנין מוכן, אך התובע ביקר במקום ומצא שהבנין אינו מוכן. הוא שוחח עם נציגת הנתבעת שאשרה שהקוטג' אינו מוכן למסירה, ואמרה שתקבע פגישה עם המהנדסת לזרז סיום הבניה. ביום 26.3.00 נשלח לתובע מכתב רצוף אי דיוקים אשר בעקבותיו פנה התובע שוב והתחנן לזרז מסירת הקוטג'. כך גם במכתב שנשלח ביום 6.4.00. נציגי הנתבעת התחמקו מלמסור את הקוטג', עד אשר מסרוהו לבסוף ביום 17.4.00.  על כן תובע התובע 2,000 דולר ארה"ב בגין איחור במסירה.

הנתבעת טוענת כי הדירה היתה מוכנה לאיכלוס ביום 17.1.00 שעה שנשלח לתובע מכתב המזמינו להשלים את הטעון השלמה לפני מסירת הדירה. התובע לא עשה את הדרוש, אף שאינה מוכחשת פגישה ביום 1.2.00 בה נדרש התובע להשלים את חיוביו. לטענת הנתבעת, במרץ 2000 פרץ התובע לדירה דרך התריס החשמלי וגרם לו נזק ונדרש להמנע ממעשיו. איני מקבל טענה זו כאמינה, שהרי בחשבון הסופי לא חוייב התובע בשל נזק לתריס כנטען. מבין שתי הגירסאות, שאף אחת לא הוכחה בתצהיר, אין בידי להעדיף גירסה כלשהיא ולכן התובע לא הרים את נטל ההוכחה.     

בכל מקרה, נקבע בהסכם כי איחור של עד שלושה חודשים במועד מסירת החזקה לא יחשב כאיחור. ע"פ ע"א 10944/02 שיכון ופיתוח בע"מ נ' אוחנה (לא פורסם), אין תקופת החסד נחשבת במנין הימים לצורך פיצוי. מכאן, שהנתבעת היתה רשאית למסור הדירה עד 31.1.00 ללא חיוב בפיצוי. 

לפיכך, אני דוחה את התביעה בגין איחור במסירה.

3.       התייחסות לחוות דעת המומחה

בע"א 1240,558/96 שיכון עובדים נ' רוזנטל ואח', פ"ד נב(4) 565, סוקר השופט גולדברג את עמדת הפסיקה בשאלת שיקול דעתו והסתמכותו של בית המשפט על חוות דעת של מומחה שנתמנה בהסכמת הצדדים על ידי בית המשפט :

על שאלה זו השיב בית משפט זה כי: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...קביעותיו של בית משפט קמא הן בעיקר קביעות של עובדה שבית משפט זה איננו ממהר להתערב בהן, בעיקר כשמדובר בקביעות המתבססות על חוות-דעת של מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת בעלי הדין" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן נ' רבי ואח', (לא פורסם)).

בענייננו הוכנה, כזכור, חוות-הדעת על בסיס הסכמת הצדדים. הסכמה זו כמו מלמדת מעצמה, כי הצדדים נימנו וגמרו ביניהם שחוות-הדעת תהווה תשקיף נאמן של המציאות הנדונה, כלפי בית המשפט, עד שזה האחרון יוכל לראותה כמשקפת נאמנה את מסכת העובדות המוגמרות והמוסכמות על הצדדים. מכל מקום הסמכות האחרונה להכריע אם לקבל את חוות-הדעת או לדחותה נתונה לשופט היושב בדין:

משמונה מומחה מטעם בית המשפט, הרי בית המשפט הוא המחליט, אילו מסקנות יש להסיק מחוות-דעתו של המומחה, ובעלי הדין אינם יכולים לדרוש, כי בית המשפט יצמצם עצמו רק לעיון וללימוד של חלקים מחוות-דעתו של השמאי שמונה על ידיו. בית המשפט הוא הממנה מומחה מטעמו כדי לקבל תמונה מדויקת ומלאה, ואם חוות-הדעת של המומחה שמינה מקובלת עליו, רשאי בית המשפט להסתמך על כל חלק אשר כלול בה" (ע"א 402/85 מרקוביץ ואח' נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139). 

לפיכך, בעיקרו של דבר אתבסס על חוות דעתו של המומחה המוסכם לגבי ממצאים שמצא, בכפוף לביקורת לפי טענות הצדדים במקרה מתאים. אני דוחה את טענתו של התובע כי מאחר שמומחה מוסכם קבע סכומים נמוכים יותר מאשר מומחה הנתבעת, הרי יש להעדיף את קביעות מומחה הנתבעת. המומחה המוסכם מחליף את מומחי הצדדים, הן כאשר חוות דעתו נמוכה מהם והן כאשר היא גבוהה מהם. על כן, הבסיס לדיון הוא קביעות המומחה המוסכם.

4.       ליקויי הבניה

התובע לא סתר את חוות דעת המומחה המוסכם. הנתבעת חולקת על מספר סעיפים בחוות הדעת:

4.1 סעיף 1.8 לחוות הדעת - ביטול מדרגה - לטענת הנתבעת, התובע אחראי לביטול המדרגה כתוצאה מריצוף הרחבה על ידו. המומחה קבע כי הנתבעת ביצעה מדרגה בדירת שכנים, והנתבעת מצד אחד טוענת שהדבר לא הוכח ומצד שני שאם נעשה נעשה תמורת תשלום ו/או יחסים בין השכנים לבין הנתבעת. מכאן, שאין בפי הנתבעת הכחשה ברורה ואף ניתן להסיק שהיא מודה שביצעה את המדרגה, ואם קיבלה תשלום בודאי הראיות בידה. אני מאמץ את מסקנת המומחה במלואה.  

4.2 סעיפים 3.7-3.8 לחוות הדעת - לטענת הנתבעת מדובר בליקויים גלויים שניתן וחובה לגלותם בעת המסירה ומשלא נכללו בפרוטוקול המסירה הם לא היו אז. אני דוחה טענה זו. מדובר במנגנון הדחת מים שנמצא בלתי תקין וסוללת מים של הבידה שאינה מתפקדת. אלה אינם ליקויים גלויים ואפשר גם שהתפתחו או התגלו לאחר המסירה.   

4.3 סעיף 6 לחוות הדעת - ירידת ערך עקב פלישת ארון חשמל לגינה ב- 0.5 מ"ר. טוענת הנתבעת שבהסכם הוסכם שתהא זכות להצבת מתקנים ואלה הוצבו במסגרת דרישות הרשויות. העובדה שיש זכות להצבת מתקנים אינה אומרת שאין צורך לפצות על ירידת ערך, ואילו היתה הנתבעת נדרשת להציב חדר טרנספורמציה לא היתה יכולה לקחת אחד מחדריו של הקוטג' ללא תשלום. ואולם, התובע לא הוכיח את ירידת הערך, ואין בידי כל כלים להעריכה לפי אומדנא, ועל כן לא תכלל ירידת הערך במסגרת הפיצוי.

הנתבעת טענה בסיכומיה לרשלנות תורמת ואי הקטנת הנזק, ולא פירטה איזה פעולות היה צריך התובע לבצע ומה הנזק שהיה  נחסך. אני דוחה טענה זו.