פסק-דין בתיק א 2417/06

1.         בתאריך 20.2.2005 נפגעה מכוניתו של התובע בתאונת דרכים, אשר התרחשה בדרך למרחב בפרדס חנה. המכונית הנוספת אשר היתה מעורבת בתאונה היא מכוניתו של הנתבע מס' 1, המבוטחת ע"י הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת").

2.         בת"ק 1121/05 של בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, קבעה כב' השופטת נילי פלד, כי האחריות לתאונה רובצת על כתפיו של הנתבע מס' 1, ועקב כך דחתה את תביעתו בפניה. כב' השופטת פלד קבעה כי הנתבע מס' 1 יצא ממקום חניה בניגוד לכיוון התנועה, למרות שידע על כך היות והוא מתגורר במקום ובאשמתו אירעה התאונה. כב' השופטת פלד דחתה את התביעה אך לא חייבה את התובע בהוצאות.

3.         התובע כאן, מר ישראלי (להלן: "התובע") פנה לנתבעת בדרישה לפצותו על הנזק שנגרם למכוניתו (להלן: "המכונית"). עפ"י חוות דעת השמאי מר גורביץ', אשר צורפה לכתב התביעה, הוערך הנזק הישיר למכונית בסך של 16,292 ש"ח, אליו יש להוסיף מע"מ בשיעור 17% - 2,770 ש"ח, דהיינו סה"כ שומת הנזק היא 19,062 ש"ח. מר גורביץ' גם קבע כי היתה ירידת ערך לרכב והעריך אותה ב- 7,500 ש"ח. מר גורביץ' ציין כי עפ"י המחירון של יצחק-לוי, ערכו של הרכב (מסוג קאיה, משנת 2001) הוא 50,000 ש"ח ועוד ציין כי מדובר ברכב שאינו שכיח, ולכן ערכו האבסולוטי איננו גבוה, והוא בעל סחירות יחסית נמוכה.

4.         כאמור לעיל, התובע פנה לנתבעת, אשר לאחר התכתבות עמו הציעה, לפני הגשת התביעה, סכום פיצוי בסך 14,789 ש"ח. לסכום זה הגיעה הנתבעת לאחר שלא מצאה כי היתה ירידת ערך כלל, כי ערך הרכב הוא 38,000 ש"ח בלבד, ולאחר שהופחת מערך הרכב סכום של 21,000 ש"ח בגין שרידים. התובע הביא לידיעת הנתבעת כי מכר את הרכב ללא תיקון תמורת סכום של 21,000 ש"ח. התובע לא קיבל הצעתה זו של הנתבעת, אותה כינה הצעה מבישה, ועל כן הוגשה התביעה שבפניי.

5.         התובע לא מסר את רכבו לתיקון מחמת חסרון כיס. לא היה ברשותו הסכום הנדרש לתיקון. התברר במהלך המשפט כי לא היה לו ביטוח מקיף, שאלמלא כן, כלשונו, היה מפעיל את הביטוח, ולא היה נגרר ל"סגה" של ניהול תביעה זו במשך תקופה כה ארוכה. התובע גם העיד כי על מנת לקנות רכב אחר נזקק לקבל הלוואה, אותה הוא פורע בקשיים מרובים עד היום. בגין התנהגות הנתבעים כלפיו, דורש התובע לפצותו, בנוסף לנזקים הישירים, גם בגין טרחה, עגמת נפש וההתדיינות בבית המשפט לתביעות קטנות. בנוסף, בגלל התנהגות הנתבעת, יש לחייבה בתשלומי ריבית מיוחדת, עפ"י ס' 28א לחוק חוזה הביטוח.

6.         האמור לעיל מתאר את גדר המחלוקת שבין הצדדים, דהיינו מהו שיעור הפיצוי המגיע לתובע, האם יש לגזור אותו מן השווי ה"אמתיתי" של המכונית, ומהו?

מחלוקת נוספת היא האם יש לחייב את הנתבעת בתשלומי ריבית מיוחדת עפ"י סעיף 28א לחוק חוזי הביטוח אם לאו.

7.         התובע מסתמך על חוות דעתו של מר גורביץ'. מר גורביץ' העיד במשפט ונחקר על חוות דעתו. הנחת הבסיס של מר גורביץ' היא הסתמכות על מחירון יצחק לוי. הנתבעת הסתמכה על עדותו של מר אורן, השמאי מטעמה, אשר אמנם לא בדק את הרכב, אך עשה לדבריו "סקר שוק" ומצא כי ערכו של הרכב הנדון נמוך בהרבה מ- 50,000 ש"ח, וזאת בעיקר בגלל סחירותו הנמוכה.

8.         הנתבעת טוענת אף, כי מר גורביץ' התעלם מתאונה קודמת שהיתה ברכב, בגינה הופחת ערכו בשיעור של 1.5%. לדעת הנתבעת, יש להפחית משווי הרכב ניכוי שווי שוק מסחרי, כלשונה, בשיעור של 25%, דהיינו 12,500 ש"ח. לא היתה מחלוקת על גובה הנזק הישיר אשר נגרם לרכב.

9.         הנתבעת טוענת עוד כי יש לדחות את התביעה בכלל, היות והתובע לא טרח לתקן את כתב התביעה, ובעוד שלכאורה תבע את שיעור הנזקים שנגרמו לו כמפורט בכתב התביעה, דהיינו הנזק הישיר ופיצויים בגין עגמת נפש, טרדה והצורך לנהל את המשפט בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, הרי בעת הדיון "הודה", כי התביעה למעשה היא הפרש הסכום בין המחיר אותו קיבל עבור הרכב לבין הערכת השווי לפי מחירון יצחק לוי.

10.        לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים והטענות בפניי, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה בעיקרה:

א.         אין ממש בטענה כי יש לדחות את התביעה בגלל כביכול שינוי חזית ללא תיקון כתב התביעה. מדובר בסמנטיקה בלבד. לתובע נגרם נזק כתוצאה מפגיעת הנתבע במכוניתו. הנתבעים חייבים על כן בפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לו.

ב.         לא נסתרה חוות דעת השמאי, מר גורביץ', לעניין גובה התיקון בסך 16,292 ש"ח, ואילו התובע היה משאיר את הרכב ברשותו, ודאי שהיה נדרש לשלם סכום זה עבור התיקון בתוספת המע"מ. מאידך, היות ולא כך היה הדבר, אין התובע זכאי לקבל את סכום המע"מ שהיה אמור להשתלם לו היה מבצע את התיקון.

ג.          אני מעדיפה את עדותו של מר גורביץ' לעניין ירידת הערך, ואין מקום לקבל את טענת הנתבעת כי יש לנכות שווי שוק מסחרי בסך 12,500 ש"ח, וזאת על סמך עדות מר אורן כי שאל ארבעה בעלי מכוניות. לא ייתכן לקרוא למשאל כזה סקר שוק היכול להוות בסיס להסקת מסקנות כלשהן לעומת המחירון יצחק לוי הנחשב בתחום זה כמקור עליו מסתמכים בדרך כלל. בנוסף מר אורן לא בדק את המכונית עצמה, וכל הפרמטרים המשמשים לקביעה יותר מדויקת של שווי רכב לא היו בפניו. התאונה הקודמת, אם היתה, איננה משפיעה על הערכת מר גורביץ' באופן מהותי. ירידת ערך של 1.5%, גם אם היתה, איננה שקולה כנגד הפגיעה הקשה שהיתה ברכבו של התובע בתאונה נשוא הדיון.בין אם ערך הרכב
50,000 ש"ח, בין אם 38,000 ש"ח, נזק בשיעור של למעלה מ- 16,000 ש"ח הוא נזק קשה. אם נקבל את גרסת הנתבעת, הוא קרוב ל-50% מערך הרכב. אין ספק שהיתה ירידת ערך ניכרת למכונית לאחר התאונה, והסכום בו נקב מר גורביץ' הוא מינימלי.

ד.         לעניין הריבית המיוחדת, עפ"י סעיף 28א, הרי עפ"י החוק מדובר בסעיף זה על ביטוחים אישיים, אשר אינם כוללים ביטוח אחריות, ועל כן אין מקום להפעיל את סעיף 28א במקרה זה (ע"א (י-ם) 4440/03, אליהו חברה לביטוח נ. ר.ד. משקאות גורמה בע"מ, המפנה לע"א 196/88, כלל חברה לביטוח בע"מ נ. בנק הפועלים ליסינג בע"מ, פד מ"ו (1), 756, 771-772). יחד עם זאת, יש משום עינוי הדין כלפי התובע בהתנהלות הנתבעים, במיוחד כאשר הנתבע מס' 1 היה אשם בתאונה ולמרות זאת הרהיב עוז בנפשו ותבע את התובע וגרם לו בכך להוצאות ולעגמת נפש.

סיכומו של דבר

11.        הנני מקבלת את התביעה כך שהנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד סכום של  23,792 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה, דהיינו מיום 20.2.05, ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות המשפט, דהיינו האגרה אשר שולמה בסך 1,032 ש"ח אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.1.06, ובשכר טרחתו של מר גורביץ' בסך 1,486 ש"ח אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.3.05 ועד ליום התשלום בפועל.

            בנוסף ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בשכר טרחת עורך-הדין של התובע בסך
4,500 ש"ח + מע"מ.