פסק-דין בתיק א 24167/05

      מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

התובעת, לנדאו מוסיה (להלן:"התובעת"), ילידת 1921, נפגעה ביום 25.11.04, בתאונת דרכים שארעה בעת שחצתה את הכביש, כהולכת רגל.

הנתבעות מודות בחבות על פי החוק והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.

            מהות הפגיעה והנכות

    2 .         ממקום התאונה, פונתה התובעת לבי"ח איכילוב, שם אובחנה כסובלת משבר בצוואר ירך שמאל. התובעת עברה ניתוח לקיבוע השבר וביום 12.12.04, הועברה לשיקום  ב"מגדל הזהב", שם אושפזה עד ליום  16.1.05.

במכתב השחרור מ"מגדל הזהב", מצויין כי ברקע, ידוע על דכאון וכי במהלך האשפוז, חלה החמרה מבחינה דכאונית והוחל טיפול תרופתי.

ביום 30.1.05, אושפזה התובעת בשנית, לאחר שביצעה ניסיון אובדני, על ידי שתיית חומצה.

3.         פרופ' מיכאל  היים, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי, העריך את נכותה הצמיתה של התובעת, בגין השבר בירך, בשיעור  10%, החל מיום 1.9.05.

פרופ' היים, הוסיף וקבע, נכויות זמניות כדלקמן:

100% נכות זמנית, לתקופה שמיום התאונה ועד 3.2.05.

80% נכות זמנית, לתקופה שמיום 4.2.05 ועד 31.4.05, במהלכה שהתה התובעת בביתה ונזקקה לפזיותרפיה ולימוד הליכה בבית.

30% נכות זמנית, לתקופה שמיום 1.5.05 ועד 31.8.05.

פרופ' היים, לא זומן לחקירה וחוות דעתו, לא נסתרה. למעלה מן הצורך ראיתי לציין כי טענת הנתבעות על פיה הנכות האורטופדית, נקבעה תוך התייחסות לירידה במצב רוחה של התובעת, אינה יכולה לעמוד. פרופ' היים, ציין אמנם שהשינוי במצבה התפקודי של התובעת, נובע משני מקורות; השבר בירך ומצב הרוח אך הבהיר כי חוות דעתו, מתייחסת לתחום האורטופדי, וחוות דעת פסיכיאטרית, תינתן על ידי פרופ' נוי.

4.         פרופ' שלמה נוי, אשר מונה כמומחה בתחום הפסיכיאטרי, ציין בחוות דעתו כי: "מבחינת המקרה ניתן להבחין בקו שבר ברור מבחינה תפקודית כתוצאה ממצב נפשי בין תקופה שקדמה לתאונה לבין התקופה שלאחריה".

פרופ' נוי ציין כי התובעת מוכרת כסובלת מהפרעה  דיכאונית, עוד טרם התאונה וכי בנוסף לתסמינים הדכאוניים והחרדתיים שנמצאו בבדיקתו, ואשר לא היו בתקופה שעובר לתאונה, התובעת סובלת מנכות גופנית, המשפיעה על תפקודה ומהווה גורם לחץ קבוע הגורם לשינוי בהרגלי החיים. פרופ' נוי קבע כי התובעת סובלת "מהפרעת הסתגלות עם אפקט דיכאוני. כלומר מדובר בהחמרה דיכאונית הקשורה לתאונה". את הנכות הנפשית, הקשורה, בקשר ישיר, לתאונה, העריך פרופ' נוי, בשיעור של 10%, בהתאם לסעיף 34ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי").

 5.        פרופ' נוי, זומן לחקירה על חוות דעתו.

6.         ב"כ התובעת, סקר בפני פרופ' נוי את פעילותה הענפה של התובעת, בתקופה שעובר לתאונה, לרבות; פרסום מאמרים בעיתונות בשפה האידית, ביצוע פעולות הגהה, עריכה ותרגום של ספרות האידיש, במסגרת "בית לייוויק", המרכז של ארגון הסופרים והעיתונאים בשפה האידית וכן כתיבה ופרסום של סיפרה: "מיט שרייבערס, ביכער און מיט...ווילנע" ("עם סופרים, ספרים ו..ועם וילנה"), אשר יצא לאור, בשנת 2003 (הכל כמתואר בסעיף 5 לתצהיר התובעת, ת/1). ב"כ התובעת טען כי פעילותה של התובעת, בתקופה שעובר לתאונה, מצביעה על כושר תפקוד ורמה קוגנטיבית, החורגים מהרגיל לגילה של התובעת, ולפיכך, ראוי היה, לטענתו, לייחס את הירידה הקוגניטיבית שנמצאה בעת בדיקתה של התובעת, על ידי פרופ' נוי, לפגיעה תולדת התאונה.

למען שלמות התמונה יש לציין כי התובעת סבלה ובשנת 1999, ממצב דכאוני אגיטטיבי שהוביל לאשפוז פסיכיאטרי, למשך כארבעה חודשים. לאחר שחרורה, מבית החולים, עברה התובעת, להתגורר אצל בנה והמשיכה במעקב ובטיפול נפשי, משך כשלוש שנים (חוות דעת פרופ' נוי ועמ' 22 לפרוטוקול). מצבה של התובעת, השתפר ולאחר כשלוש שנים, בקיץ 2002, חזרה התובעת להתגורר בביתה ומעבר לעזרה בהיקף של כ- 10 שעות שבועיות, שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי, במסגרת גימלת סיעוד, תפקדה באופן עצמאי ואף לא נזקקה לתרופות.

פרופ' נוי, ציין בעדותו כי כנקודת מוצא, העריך שהתובעת לא סבלה מבעיה קוגניטיבית, עובר לתאונה, אך מאידך, אין לדעתו לייחס את הירידה הקוגניטיבית הקלה, שנמצאה במועד בדיקתו, לפגיעה תולדת התאונה שכן "..זה מהלך נורמטיבי ואפילו די אופייני לקבוצת גיל הזאת וזה המהלך השכיח, גם בהעדר תאונת דרכים ולכן, החלק הקוגניטיבי כאן אני לא רואה בו תרומה לתאונה. אני לא רואה ירידה קוגניטיבית, בעקבות התאונה" (עמ' 22 לפרוטוקול).