פסק-דין בתיק א 24112/97

כללי

1.         התובע, יליד 1947, נפגע לטענתו בתאונה אשר אירעה ביום 6.11.94  עת עבד כמסגר בשירות הנתבעת 1 (להלן: חברת שרף). חברת שרף הפכה לחדלת פרעון, מונה לה מפרק וההליכים נגדה עוכבו. הנתבעת 2 היתה במועד הרלוונטי לתובענה מבטחת של חברת שרף בביטוח אחריות מעבידים (להלן: המבטחת). בעקבות עיכוב ההליכים נגד חברת שרף נמשך ההליך נגדה בלבד.

המבטחת מודה כי היה ביטוח בר-תוקף אולם עקב הפרת תנאי הפוליסה אינה חבה על פיה. חברת שרף לא דיווחה לה, לטענתה, על קרות מקרה ביטוח וגם לא שיתפה עמה פעולה לאחר הגשת התובענה.

            המחלוקת בין בעלי הדין נעוצה אפוא במישור הנזיקי ובמישור הביטוחי.

העובדות הצריכות במישור הנזיקי ביחס לנסיבות קרות התאונה

2.         התובע מסגר במקצועו. במועד הרלוונטי עסק בהרכבת צנרת המזינה את המערכת לכיבוי אש בתקרת מבנה שגובהה כ-4.5 מטר מפני הקרקע. לפי שיטת העבודה שהיתה נהוגה בחברת שרף שני עובדים אשר עבדו יחדיו בהתקנת הצינורות נשאו על כתפיהם, פעם אחר פעם, צינור באורך כ-6 מטר ובמשקל כ- 84 ק"ג. מתחת למקום המיועד להתקנת הצינור היו מונחים שני סולמות במרחק תואם לאורך הצינור עליהם טפסו העובים במקביל. בהגיעם לגובה המתאים היה עליהם להניח את הצינור במקומו ולבצע את ההתקנה. ביום המקרה עבדו בשיטה זו התובע ועובד אחר בשם דוד מלכה (להלן: מלכה).

3.         ביום 6.11.94 בשעות הבוקר החל התובע בטיפוס על הסולם כשהצינור על כתפו. מולו ביצע מלכה פעולה זהה. לפתע חש התובע כאב עז בגב התחתון, אשר מנע ממנו את המשך העבודה. משהבחינו במצבו עובדים אחרים ששהו באתר, ניגשו לסייע לו ובעזרתם הצליח לרדת מהסולם.

4.         התובע הפסיק את העבודה ולאחר שדווח על המקרה למנהל חברת שרף הביאו זה לביתו בפרדס חנה.

העובדות הרלוונטיות במישור הביטוחי

5.         המבטחת וחברת שרף התקשרו בחוזה ביטוח אחריות מעבידים. לגרסת המבטחת, שלא נסתרה, לא הודיעה לה חברת שרף על קרות התאונה, לא בסמוך להתרחשותה וגם לא בהמשך, וממילא לא שיתפה פעולה עמה, גם לא לאחר הגשת התובענה.

6.         ביום 6.3.96 הודיע התובע לסוכן הביטוח אשר באמצעותו נכרת חוזה הביטוח בין חברת שרף למבטחת על קרות התאונה ועל דרישתו לפיצוי. בתשובה לקונית הודיעה המבטחת כי אינה מטפלת בתביעה היות שחברת שרף לא דיווחה לה על קרות התאונה.

קיומו של כיסוי ביטוחי

7.         המבטחת סבורה כי נוכח התנהגות חברת שרף בגינה נבצר ממנה לבדוק את נסיבות התאונה פטורה היא מלשלם תגמולי ביטוח. התובע טוען, לעומת זאת, כי המבטחת עושה שימוש בזכות לפטור מתשלום תגמולים שלא בדרך המקובלת ובחוסר תום לב וכי יש לחייבה בתשלום הפיצויים שחבה לו חברת שרף.

8.         באת כח התובע מסתמכת על פסק דין בת"א 765/80 (חי) קאסם מוחמד נגד האחים בולוס ואח' מה(3), 429 (להלן: עניין קאסם). פסק הדין בעניין קאסם ניתן טרם חקיקתו של חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח) המסדיר כיום את מערכת היחסים בין מבטח-מבוטח, ועל כן אינו בעל נפקות לענייננו.

9.         המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית מצויה בסעיפים 22-24 לחוק חוזה הביטוח. סעיף 22 קובע את חובת המבוטח או המוטב להודיע למבטח " מיד" לאחר שנודע למי מהם על קרות מקרה ביטוח (" קרה מקרה הביטוח, על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו, ועל המוטב להודיע למבטח, מיד לאחר שנודע לו, על קרות המקרה ועל זכותו לתגמולי הביטוח; מתן הודעה מאת אחד מאלה משחרר את השני מחובתו").

10.        סעיף 23(א) לחוק חוזה הביטוח קובע את חובת המבטח לעשות את הדרוש לבירור חבותו " מיד" לאחר קבלת הודעה ותביעה בכתב לתשלום תגמולי ביטוח (" משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו"). בהמשך בסעיף 23(ב) נקבעת חובת המבוטח או המוטב לשתף פעולה עם המבטח על מנת לאפשר לו את בירור חבותו (" על המבוטח או על המוטב, לפי העניין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם").

11.        סעיף 24 קובע את תוצאות אי-קיום חבותם על ידי המבוטח או המוטב. סעיף 24(א), הרלוונטי לענייננו, קובע את זכות המבטח להפחית מגובה תגמולי הביטוח, עד שלילתם לחלוטין, עקב אי-קיום חיובי המבוטח או המוטב לפי סעיפים 22 ו-23 (" קוימה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) במועדה, וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קוימה החובה; ...").

12.        מבחינת חוק חוזה הביטוח מעמד הניזוק כלפי מבטח של המזיק בביטוח אחריות הנו של צד שלישי ואינו המוטב (ראה גם סעיף 11 לחוק חוזה הביטוח). מערכת היחסים בין מבטח-מבוטח-צד שלישי מוסדרת בסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח הקובע לאמור:

" בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי".

            בניגוד למה שנקבע בסעיף 22 בנוגע למוטב לא נקבע בחוק חוזה הביטוח דבר בקשר לזכות הצד השלישי למסור הודעה על קרות מקרה ביטוח וממילא אין הוראה לפיה הודעתו מחייבת את המבטח לנקוט פעולות לבירור חבותו.

על אף זאת, ניתן להחיל על דרך של היקש את הוראת סעיף 22  גם על מערכת היחסים בין מבטח לצד שלישי כך שהודעתו תחשב כהודעת המבוטח או המוטב באופן המטיל על הראשון חובה לברר "מיד" את חבותו, לרבות נסיבות האירוע התאונתי. תכלית הוראת סעיפים 22 ו-23 הנה להביא לידיעת המבטח, מוקדם ככל האפשר, את עובדת קרות מקרה ביטוח ולאפשר לו לברר בזמן אמת את נסיבות האירוע ואת חבותו. התוצאה מושגת בין אם מוסר ההודעה הוא המבוטח ובין אם ההודעה נמסרת על ידי הצד השלישי, הזכאי בסופו של יום לתשלום תגמולי ביטוח ישירות על ידי המבטח.

13.        במקרה דנן שיגרה באת כח התובע מכתב לסוכן הביטוח (שלוח המבטחת) והודיעה על קרות מקרה הביטוח ועל תביעת התובע לפיצוי (דהיינו על זכות המבוטח לתשלום תגמולי ביטוח). חרף הודעה זו בחרה המבטחת להחזיר את המכתב לשולחת ולהמנע מבירור חבותה.