פסק-דין בתיק א 2409/04

בפני תביעה להשבת סכום אשר שולם למדינת ישראל במסגרת הסכם פשרה.

רקע כללי -

1.         סיפור המעשה אשר בבסיס התובענה הינו פרשת הונאה  וזיוף, אשר התובעים היו מנפגעיה.

2.         הפרשה נוגעת למגרש ברח' דרך הים 119 בחיפה (הידוע כחלקה 10, בגוש 10754, להלן: "המגרש"). המגרש נרכש בשנת 1935 מאת חברת הכשרת הישוב על ידי אדם בשם מאיר חוואט (ובלעז CHAWAT, אשר תורגם אף כ-"צ'ואט", להלן: " הבעלים המקורי").

3.         גורלו של הבעלים המקורי לא נודע וככל הנראה, לצערנו, הוא נספה בשואה.

4.         השחקנים הראשיים בפרשת ההונאה הינם ה"ה דב פיכמן (להלן: "פיכמן") וגל הרינג (להלן: "הרינג"). שניים אלו הצליחו לזייף תעודות אשר בהתאם להן קם לבעלים המקורי יורש בשם יוסף צ'ואט (להלן: " היורש"). בעזרת תעודות מזויפות אלו הצליחו השניים לקבל צו ירושה לגבי עזבונו של הבעלים המקורי לזכותו של היורש הפקטיבי, יוסף צ'ואט, ולאחר שהיה בידם צו ירושה כאמור, רשמו השניים את הבעלות על המגרש על שמו של "היורש".

5.         בשלב הבא של ההונאה, התקשרו פיכמן והרינג עם המנוחה חנה בן שאול ז"ל (אשר עזבונה הוא התובע מס' 3, להלן: "המנוחה"), ומכרו לה את המגרש כנגד תמורה של 550,000$.

6.         התובע מס' 1, מר יעקב בן שאול (להלן: " בן שאול"), הינו בנה של המנוחה, ובעל השליטה בתובעת מס' 2, חברת בן שאול (השקעות) בע"מ (להלן: " החברה"). החברה התקשרה עם חברת בניה לצורך בניית מס' יחידות דיור על המגרש. על מנת לבצע עסקאות מכר של יחידות הדיור כאמור, דרשו שלטונות המס כי הבעלות על הקרקע תעבור מאת המנוחה לידי החברה.

7.         בשלב זה, טרם הועברה הבעלות מהמנוחה לחברה, התגלתה התרמית בכל הנוגע למגרש, והתברר שהעברת הזכויות למנוחה הינה תולדה של מעשה המרמה שביצעו פיכמן והרינג. או אז, רשמת המקרקעין סרבה לבצע את העברת הבעלות מאת המנוחה לחברה.

8.         סירוב זה גרם לכך שהחברה לא יכלה להשלים את בנית פרוייקט הבניה אותו חפצה להקים על המגרש.

9.         במצב דברים זה, החל מו"מ בין נציגי המדינה לבין בן שאול ובאי כוחו, כמי שייצגו אף את החברה והמנוחה, שאז עדיין היתה בחיים. בסופו של המו"מ, ביום 15/7/1999, נחתם בין התובעים לבין המדינה, הסכם פשרה (להלן: " הסכם הפשרה"). בהתאם להסכם זה, הסירה המדינה את התנגדותה להעברת הזכויות על שם החברה וזאת כנגד תשלום של 200,000$ ארה"ב מאת התובעים למדינה.

10.     בהמשך פסה"ד אתייחס באופן יותר מפורט לחלק מהנתונים שאוזכרו לעיל, אך אבהיר כבר עתה כי עילת התביעה מתייחסת לדרישת התובעים להשבת הסכום של 200,000$ אשר שולמו כאמור לעיל.

תמצית ההליכים המשפטיים הקודמים -

11.     בשנת 1999, הוגש כתב אישום כנגד פיכמן והרינג. בשלב מסוים הודה הרינג בעובדות כתב האישום, הורשע בהתאם, ודינו נגזר. במסגרת זו הפך הרינג לעד מדינה ושימש ככזה במהלך משפטו של פיכמן, אשר התברר בת.פ. 180/99, בפני כב' השופט דר בביהמ"ש המחוזי בחיפה (להלן: " התיק הפלילי"). בסוף ההליך, הורשע פיכמן בכל העבירות שיוחסו לו וזאת בהכרעת הדין מיום 10/3/03 וגזר הדין מיום 24/11/03. ערעור שהוגש לביהמ"ש העליון נדחה ביום 2/5/05.

12.     בשנת 2000, אחרי הגשת כתב האישום הפלילי ולפני הכרעת הדין, הגישו התובעים תביעה אזרחית כנגד פיכמן והרינג וזאת בדרישה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם, לרבות דרישה לתשלום הסכום של 200,000 $. התביעה התבררה בת.א. 6178/00, בפני כב' השופטת פריאל בבמי"ש זה. ביום 7/8/05 ניתן פסה"ד בתיק, ובו חייב ביהמ"ש את פיכמן בתשלום 1,000,000 ש"ח לטובת התובעים ואת הרינג בתשלום 881,800 ש"ח לטובתם. אבהיר כי עיקר החיוב התייחס לסכום של 200,000$.

13.     בשנת 2004, אחרי מתן גזר הדין בתיק הפלילי ובעוד מתנהלים ההליכים במסגרת התיק האזרחי בפני כב' השופטת פריאל, הוגשה התובענה דנן.

טענות התובעים -

14.     התובעים דורשים מהמדינה תשלום של 200,000$  בשתי עילות חלופיות.

15.     עילת התביעה הראשונה הינה נזיקית, כיוון שלשיטת התובעים, המדינה (על זרועותיה השונות), נהגה ברשלנות בכל הנוגע לפרשת ההונאה המתוארת מעלה, רשלנות אשר בעטיה נגרם להם נזק בסך 200,000$ אותו שילמו במסגרת הסכם הפשרה.

16.     עילת התביעה השניה הינה חוזית, כאשר למעשה התובעים מבקשים להשיב להם את הסכום ששולם במסגרת הסדר הפשרה, כיון שלשיטתם הסדר הפשרה נחתם על ידם בנסיבות של כפיה, או עקב טעות והטעיה.

טענות המדינה -