פסק-דין בתיק א 24068/05

1.         התובעת עסקה במועדים הרלבנטיים לתביעה זו במכירה ושיווק של מוצרי צבע לרכב.

            הנתבע ניהל מוסך שעסק בצביעת רכב בשם "מוסך אליאס" ביוקנעם.

            כחלק מפעילותה העסקית נהגה התובעת להשאיל ללקוחותיה מכונה לערבוב צבע וציוד נוסף הדרוש לשם כך, כנגד התחייבותו של הלקוח לרכוש את הצבעים רק ממוצרי התובעת.

            בתאריך 14.4.95 נחתם בין הצדדים הסכם השאלה לפיו השאילה התובעת לנתבע ציוד כאמור  והנתבע התחייב כי במידה ולא יהיה מעוניין להמשיך ולהשתמש בחומרים של התובעת, יחזיר לתובעת את הציוד המושאל או ישלם את שווי ערכו. 

            הקשר בין הצדדים נוצר בעקבות טיפולו של אורן שטיינר אשר היה בזמנו משווק עצמאי של צבעים במסגרת העסק של אביו, והכיר את הנתבע והיה עמו בקשרים עסקיים, לאחר מכן כאשר שטיינר ואביו החלו לעבוד כשכירים אצל התובעת, המשיך הקשר העסקי עם התובעת כאשר שטיינר הינו הסוכן המספק את הצבע ועומד בקשר ישיר מטעמה של התובעת מול הנתבע.

            אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע חתם על הסכם ההשאלה והשתמש בציוד התובעת פרק זמן של כ- 5 עד 6 שנים.

            המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בשאלה אחת ויחידה, האם החזיר הנתבע את הציוד לתובעת כפי שהוא טוען בעוד התובעת מכחישה כי הציוד הוחזר לה.

            הגנתו של הנתבע הינה הגנת "הודאה והדחה" ועל כן נשאלת השאלה האם הרים הנתבע את הנטל והוכיח, במידה הנדרשת בהליך אזרחי, את טענתו בדבר החזרת הציוד.

            יצוין  כי בהליך אזרחי תיעשה ההכרעה על בסיס הגרסה הנראית מסתברת והגיונית יותר מהגרסה האחרת, כאשר די במידת הוכחה בשיעור של 51% על מנת לקבל את הגרסה של מי שנטל הראיה מוטל עליו.

2.         מטעם התובעת העיד אחד המנהלים מר שאול אשל ואילו מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו, וכן מר אורן שטיינר אשר במועדים הרלבנטיים שימש כסוכן למכירת הצבעים של התובעת לנתבע והיה בקשרים עסקיים רצופים וממושכים עם הנתבע.

            מסתבר כי  התובעת  נכנסה להליכי כינוס נכסים  במהלך שנת  2001 ובמסגרת הליך זה נשלחו מכתבים מטעם התובעת ללקוחות אשר לטענת התובעת לא החזירו לה את הציוד, ובמסגרת זו נשלח מכתב התראה לנתבע.

            מחומר הראיות עולה כי פניה ראשונה לנתבע נעשתה כשלוש שנים לאחר שהחזיר, לטענתו, את הציוד באמצעות מכתב של עו"ד לנדאו וזו הייתה הפעם הראשונה בה ידע הנתבע כי התובעת טוענת כי לא החזיר את הציוד.

בעקבות קבלת המכתב פנה הנתבע לאורן וזה הפנה אותו למי שהיה מנהל בתובעת מר צחי גונן, אשר המציא לו אישור על כי החזיר את הציוד המושאל.

אותו צחי גונן לא הוזמן לעדות הואיל ולא אותר על ידי ב"כ הנתבע, יחד עם זאת אישר ב"כ התובעת בסיכומיו כי צחי גונן היה מנכ"ל בחברה התובעת וזאת למרות שבחקירתו של העד אשל הוא ניסה להפחית ולהמעיט מתפקידו וסמכויותיו של צחי גונן.  (ראה עמ' 10 לפרוטוקול החל משורה  13 ואילך).

הגשת התביעה באחור של 4 שנים מהמועד הנטען להפסקת הקשר העסקי, ו- 5 שנים מהמועד בו העידו העדים, אין ספק כי גרם "נזק ראייתי" לנתבע באופן שלא ניתן לדרוש מהעדים דיוק וזיכרון לפרטי הפרטים  כפי שניתן היה לדרוש לו התקיים ההליך בסמוך לאחר הפסקת הקשר העסקי בין הצדדים.

3.         העדים נחקרו בקשר לשאלה מה הייתה הסיבה להפסקת הקשר העסקי, לאור טענת הנתבע בדבר מחדלים של התובעת באספקת צבע מתאים שהוא מזמין והעד שטיינר הוסיף בעדותו בעניין זה כי הפעילות של התובעת הלכה ונחלשה החל משנת 99' ועד להחזרת הציוד בשנת 2001.

            עד התביעה מתייחס ארוכות בתצהירו לטענות האמורות (ראה סעיף 10 לתצהיר) ואולם אין חשיבות לסיבה בגינה נותק הקשר בין הצדדים, שכן  בהתאם להסכם ההשאלה רשאי הנתבע מכל סיבה שהיא שלא להמשיך בהסכם, ולהחזיר את הציוד (סעיף 12 להסכם).

            גרסתו של הנתבע הנתמכת בידי העד שטיינר הינה עקבית וקוהרנטית, ולפיה הציוד הוחזר ומכל מקום נלקח על ידי שטיינר, אשר לטענתו העביר את הציוד למחסני התובעת.

            הנתבע הסביר כי לא היה לו צורך במכונה לערבוב צבע וכי הימצאותה של המכונה במוסך רק הפריעה לו, והוא נאלץ להעבירה מחדר הצבע  למקום אחר במוסך, לכן פנה לשטיינר, עמו היה בקשר כל השנים, שידאג להוצאת המכונה.