פסק-דין בתיק א 2402/99

1.         בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן בזה פסק דין,  על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק").

2.         תחילתם של ההליכים שבפני, בתביעה כספית שהגיש התובע לתשלום סך של 60,928 ש"ח, נכון למועד הגשת כתב התביעה (08.03.99).

            במהלך הדיון הסכימו בעלי הדין, כי המחלוקת מתמקדת בחוב כספי המורכב משלושה סכומים מצטברים בסך כולל של 44,000 ש"ח, בערכי קרן. סכום זה כשהוא משוערך עד למועד מתן פסק הדין (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק) מגיע לסך של 95,230 ש"ח.

3.         תביעתו של התובע מתבססת על סעיף 9 לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967, על פיו הוא זכאי כ"ערב" "לחזור על החייב, להפרע ממנו, מה שנתן למילוי ערבותו".

            העניינים סבוכים מעט, הואיל והם קשורים קשר הדוק בשני הליכים שהתקיימו במקביל. מצד אחד - התביעה שהגיש בנק הפועלים כנגד בעלי הדין בת.א. 2035/93 (שלום באר-שבע); ומצד שני - הליכי הבוררות שהתקיימו בין בעלי הדין בפני הבורר עו"ד נוני חסון.

4.         תביעת בנק הפועלים הוגשה, בגין אי פירעון הלוואה שניתנה לנתבע וערבותו של התובע ואחרים.

            ביום 10.11.93 ניתן כנגד התובע (הערב להלוואה) פסק דין בהעדר הגנה.

            התביעה כנגד הנתבע (הלווה של ההלוואה) נמחקה סופו של יום.

5.         הרקע להתקשרות בעלי הדין הינה שותפות עסקית בעסקי נגרות, כאשר עם פירוקה של השותפות התקיים הליך של פירוק השותפות, בפני הבורר, עו"ד נוני חסון, אשר נתן בתחילה פסק בוררות חלקי, ולאחר מכן, ביום 18.09.94 פסק בוררות סופי.

            אין חולק שלא ניתן לפתוח מחדש את המחלוקות שנדונו בבוררות, אשר מחייבות את בעלי הדין גם להליך של התביעה שלפני. 

6.         בתחילת הדיון, הודיעו בעלי הדין כי השאלה המרכזית השנויה במחלוקת, היא האם היה הסכם בין בעלי הדין על פיו התחייב הנתבע לרכוש מהתובע מיטלטלין, לפי שווי של 36,000 ש"ח והאם סך של 20,000 מתוך התמורה שולם באמצעות הלוואה שניתנה ע"י בנק הפועלים.

מאוחר יותר הוברר, כי המחלוקת האמיתית היא בשאלה, באיזה מידה לקח הבורר בחשבון, אם בכלל, את פסק הדין שניתן בתביעת בנק הפועלים מצד אחד, ומצד שני - האם לקח הבורר בחשבון את האפשרות שהתובע רשאי לחזור בתביעה כנגד הנתבע, על מנת שיוכל להיפרע ממנו, מה שנתן למילוי ערבותו.  ובמילים אחרות האם החוב בתביעה של בנק הפועלים הוא חוב שהתובע צריך לשאת בו או שהנתבע חייב בתשלומו.

7.         לאחר שב"כ בעלי הדין הסכימו לקיים ההליך לפי סעיף 79 א. לחוק, נשמעו סיכומי ב"כ בעלי הדין בע"פ וכל צד טען לשיטתו.

8.         לעניין המחלוקת הראשונה -  הרי שדעתי כי יש צדק בטענות התובע ועלה בידו להוכיח, מתוך הליכי הבוררות, שהתקיימו בין הצדדים, שהנתבע היה אמור לקנות ממנו את המיטלטלין.

            לעניין המחלוקת השנייה - הרי שבעניין זה טען כל אחד לשיטתו הוא, ואין לי אלא להצטרף להחלטתו של כב' השופט טימור, שניתנה ביום 02.11.95, במסגרת הבקשה לאישור פסק הבוררות, בה קבע:-

" הצדדים העניקו לבורר שיקול דעת וסמכות להכריע ללא כל נימוקים. הבורר אכן פעל על פי סמכות זו שהוענקה לו ובפסק הבוררות לא נתן כל נימוקים להחלטתו. בית המשפט אינו יכול לדעת היום מה הביא את הבורר להחליט כפי שהחליט".

כאמור, חרף הטיעונים הארוכים שנשמעו, בימ"ש זה איננו יכול לקבוע בצורה אריתמטית ומדויקת, באיזה מידה לקח הבורר בחשבון, אם בכלל, את פסק הדין שניתן בתביעת בנק הפועלים.

9.         לאחר שהעליתי בפני הצדדים אפשרות שהבורר ייחקר בביהמ"ש או שיישלחו אליו שאלות הבהרה ולאחר שלא נתגבשה כל הסכמה בעניין זה, ומכל המקובץ לעיל, ולאחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, במסמכים, בתצהירים שהוגשו לעיוני, ובטענות ב"כ בעלי הדין בדיון בפני  - בשים לב לטענות שהועלו על ידי בעלי הדין ולרמת הפירוט והביסוס של גרסאותיהם, ובהתחשב בנטל הבאת הראיות ונטל השכנוע, ובסמכות לפסוק במחלוקת על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א. לחוק בתי המשפט - אני מחליט לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 35,000 ש"ח.

בנוסף לאמור לעיל ובהתחשב בדרך ניהול התובענה אני מחליט לחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות המשפט - בסכום כולל של 5,000 ש"ח [כולל מע"מ].

הנתבע ישלם לתובע הסכומים שנקבעו [40,000 ש"ח], לכל המאוחר עד ליום 15.10.2006 ואם לא יעשה כן יחולו על סכומים אלו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין,  ועד למועד התשלום המלא בפועל.