פסק-דין בתיק א 2402/01

בפניי תובענה, בה מבקש התובע מבית המשפט להצהיר, כי הוא בעל זכות החכירה של מחצית מהזכויות במשק בכפר אז"ר הידוע כנכס בחלקה 28 בגוש 6177, חלקה 26 בגוש 6176 וחלק מחלקה 42 בגוש 6176 (להלן: " המשק") על אף שהעביר זכויות אילו לנתבע לרבות בדרך של רישום הזכויות על שם הנתבע בלשכת רישום המקרקעין. לחלופין מבקש התובע, לקבל את יתרת התמורה בגין מחצית משווי הזכויות במשק, העומדת לטענתו על סך של 4,500,474.8 ש"ח נכון ליום הגשת הסיכומים.

בתחילה הוגשה התובענה כהמרצת פתיחה (ה"פ 10246/99) אולם הצדדים הגיעו לפשרה בנוגע לנכס אחר והוסכם כי התובענה תועבר לפסים רגילים. (ראה החלטות כב' השופט א' סטרשנוב מיום   15.1.2001  ומיום 12.2.2001).

הצדדים

התובע הוא אזרח ישראל, יליד 1952, בנה של המנוחה אהובה בוגר ז"ל. הנתבע הינו אזרח ישראל והינו אחיה של המנוחה אהובה בוגר ז"ל.

העובדות

אהובה בוגר ז"ל, אימו של התובע, הלכה לבית עולמה ביום 6.7.1970 . התובע אשר היה כבן 18 באותה העת, עבר לגור בבית הנתבע ברמת גן.

אהובה בוגר ז"ל ושני אחיה, הנתבע ומר יעקב בר ז"ל, היו בעלי זכויות במקרקעין בשלושה נכסים מכוח ירושת הוריהם. הנכסים כללו את המשק וכן בית וקרקע ברח' רנ"ק בתל-אביב (להלן: " הבית ברחוב רנ"ק") ובית וקרקע ברח' וושינגטון בתל-אביב (להלן: " הבית ברחוב וושינגטון"). לאחר לכתה לבית עולמה, הורישה אהובה בוגר ז"ל את נכסיה לבנה ולבעלה השני, מר אלי בוגר. התובע ומר אלי בוגר, הגיעו להסדר חלוקת עיזבון ביניהם כך שהתובע ירש את אהובה בוגר ז"ל בכל הקשור למשק, לבית ברחוב רנ"ק ולבית ברחוב וושינגטון.

התובע והנתבע רצו בהפרדת נכסיהם מנכסי מר יעקב בר ז"ל. לצורך כך נחתם זיכרון דברים הקובע, כי מר יעקב בר ז"ל, יקבל את הזכויות בבית ברחוב וושינגטון והתובע והנתבע יקבלו את הזכויות במשק ובבית ברחוב רנ"ק. עוד הוסכם, כי התובע והנתבע ישלמו למר יעקב בר ז"ל סך של 130,000 ל"י ( נספח ב' לתצהיר הנתבע, להלן - זיכרון הדברים).

נוכח דרישת האגודה השיתופית כפר אז"ר (להלן: " האגודה"), כי רק יורש אחד יירשם כבעל המשק ויוכל להתקבל כחבר באגודה, נוצר צורך להעביר את מלוא הזכויות במשק על שם אחד מהיורשים. ביום 19.9.1974, לאחר החתימה על זיכרון הדברים, נתנו התובע ומר יעקב בר ז"ל את הסכמתם לקבלתו של הנתבע כחבר באגודה וביום 9.3.1975, הודיעה האגודה, כי התקבלה החלטה לקבל את הנתבע כחבר באגודה ( נספח ו' לתצהיר הנתבע).

ביום 24.3.1975, פנה יעקב בר ז"ל לנתבע בדרישה לבטל את זיכרון הדברים בטענה כי הוא  מקפח את זכויותיו ( נספח ג' לתצהיר הנתבע). על אף מכתבו של מר יעקב בר ז"ל, המשיכו הצדדים לפעול על פי ההסכמות שבזיכרון הדברים וביום 16.11.1975, חתם התובע על תצהיר בו הוא מעביר לנתבע, ללא תמורה, את מלוא זכויותיו במשק. כן חתם התובע על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת עו"ד פרוינד לביצוע העברת הזכויות במשק ( נספח ז' לתצהיר הנתבע).

ביום 18.12.1978, לאחר שאביו החורג של התובע חתם על העברת זכויותיו במשק לתובע נחתם שטר העברת זכויות חכירה במשק מידי התובע לידי הנתבע. ( נספח ח' לתצהירו של הנתבע). העסקה אושרה לרישום בלשכת רישום המקרקעין פתח תקוה, ביום 10.01.1979.

ביום 3.2.1982, בהמשך למכתבו של מר יעקב בר ז"ל מיום 24.3.1975, נחתם בין הנתבע למר יעקב בר ז"ל הסכם המעניק למר יעקב בר ז"ל 1/3 מהזכויות בפרדס אשר במשק וכן הוסכם, כי ישולם למר יעקב בר סך של 40,000 ל"י במקום הסך של 130,000 ל"י עליו הוסכם בזכרון הדברים ( נספח ד' לתצהיר הנתבע), יצויין, כי הסכם זה נחתם בין מר יעקב בר ז"ל לבין הנתבע, כבעלים הרשום של המשק כולו.

עיקרי טענות הצדדים

התובע טוען, כי הסכים לשינוי הרישום בעניין הזכויות במשק על שם התובע מבחינה פורמאלית בלבד ובשל דרישת האגודה כי יירשם בן ממשיך אחד בלבד. התובע טוען, כי הנתבע ניצל את האמון שרכש לו לצורך החתמתו על המסמכים ובנוסף, לא הבין את מהות המסמכים עליהם חתם בשל גילו הצעיר. התובע טוען, כי עסקה במקרקעין חייבת לקיים את דרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (להלן: " חוק המקרקעין") ודרישת הכתב לא קוימה. התובע טוען, כי קיבל מהנתבע סכום כספי  כהלוואה ולא עבור זכויותיו במשק. הצדדים חלוקים בעניין גובה סכום זה, כאשר הנתבע טוען, כי המדובר ב- 70,000$ והתובע טוען, כי המדובר ב- 55,000$. יוער כי לאחר בדיקה עולה כי הפרש זה נובע ככל הנראה מפער בשיטות חישוב הפרשי שער מול הפרשי הצמדה למדד שערכו הצדדים באופן שונה.

התובע טוען עוד, כי בטיוטת הצהרת ההון של הנתבע ( נספח יב' לתצהיר הנתבע) מצוין הסכום אשר נמסר לו, תחת כותרת של הלוואה דבר המוכיח לשיטתו, כי הנתבע התייחס לסכום אשר נתן לו כהלוואה ולא כתשלום עבור זכויותיו במשק. עוד טוען התובע, כי הסכום אשר ניתן לו לא משקף שווי מחצית מהזכויות במשק נכון לשנת 1979 אלא שווי גבוה הרבה יותר, דבר המעיד כי הסכום ניתן כהלוואה ולא כתשלום עבור הזכויות המשק. (ראו: חוות דעת השמאי אינג' חיים גלנצר, אשר הוגשה מטעם הנתבע, על פיה שווי הזכויות במשק נכון לשנת 1979 עמד על סך של 65,000$ (להלן: " חוות הדעת לשנת 1979")). התובע טוען, כי הוא אף זכאי לפיצוי על פי הוראות סעיף 114(א) לחוק הירושה תשכ"ה- 1965 (להלן: " חוק הירושה"). לשיטתו של התובע, הפיצוי צריך להיות מחושב על פי ערכו של המשק היום, שהוא המועד בו נמכרות הזכויות בפועל במשק.

הנתבע טוען, כי התובע ביקש ממנו סכום כסף שיסייע לו לרכוש דירה בנאות אפקה וסכום זה ישמש כפיצוי עבור זכויות התובע במשק. בהמשך לכך מכר הנתבע דירה ברמת גן על מנת להעמיד את סכום הפיצוי לרשות התובע. 

הנתבע טוען, כי לא ביצעו בדיקה שמאית להערכת שווי הזכויות במשק והוא העריך את שווי זכויות התובע במשק על פי ערך הדירה שמכר. הנתבע טוען, כי לא הייתה עסקה הדורשת כתב ו/או הודעה לרשויות המס, הואיל והזכויות במשק הועברו על שמו עוד קודם לכן העברה זו פטורה ממס על פי סעיף 5ג'(4) לחוק מיסוי מקרקעין התשכ"ג- 1963. יתרה מכך, אף אם הייתה חובה לערוך מסמך נוסף בכתב, במועד גמר ההתחשבנות, הרי שבנסיבות בהן התובע לא העלה כל דרישה בעניין המשק במשך שנים ונטע אמונה בליבו של הנתבע, כי רכש רכש  מלא וסופי מהתובע את זכויותיו במשק, טענת התובע בדבר אי קיום עסקה בשל העדר מסמך בכתב, הינה טענה בחוסר תום לב ועל כן ישנה הצדקה לויתור על דרישת הכתב. הנתבע טוען כי  מצרף העובדות מצביע כי מדובר בתשלום פיצוי ולא בהלוואה. ההלוואה לא הוחזרה עד היום, עובדה שאינה מוכחשת על ידי התובע. הסכום שהועבר לתובע נרשם בהצהרת ההון של הנתבע, במובדל מן הטיוטא, שלא כהלוואה. הנתבע טוען כי  מאז השלמת תשלום הפיצוי וגמר ההתחשבנות חלו שינויים במשק, לרבות בניית בית נוסף, חלפו כשלושה עשורים וכל זאת מבלי שהתובע פנה בדרישה כשלהי למימוש זכויותיו הנטענות עתה.  בנוסף לכך, עו"ד פרוינד אשר ערך עסקה בין הנתבע לבין מר יעקב בר ז"ל, בקשר למשק, לא מצא לנכון להכליל בה את התובע, כל אילו מצביעים על כך שלתובע לא היו זכויות במשק באותה עת לאחר קבלת הכסף מהנתבע והתובע היה מודע לכך. הנתבע טוען, כי על פי חוות הדעת לשנת 1979 שווי המשק עמד על סך של 116,500$ וסכום שבין 55,000$ ובין 70,000$ מהווה כמחצית משווי זכויותיו של התובע במשק נכון לשנת 1979. הנתבע טוען, כי התובע היה בגיר ומודע למעשיו בעת שחתם על המסמכים. המסמכים נחתמו לאורך תקופה של למעלה מארבע שנים במהלכן היה לתובע די והותר זמן לבחון ולהבין את משמעות המסמכים והוא אכן הבין היטב את משמעות המסמכים עליהם חתם. בנוסף, התובע חתם על מסמכים אל מול אביו החורג, מסמכים על פיהם הוא מקבל זכויות. לטענת הנתבע, התובע לא יכול להתנער ממסמכים שנחתמו על ידו ועל פיהם הוא מוותר על זכויות בעוד אין הוא חולק על תוקפם של מסמכים אשר נחתמו על ידו ועל פיהם הוא מקבל זכויות וזאת, באותם ימים ממש. בנוסף טוען הנתבע, כי לאור חלוף הזמן הרב וההשקעה הרבה במשק, השקעה שהתובע ראה במו עיניו כשהיא מתרחשת בביקוריו הרבים, הרי שהתובע מושתק מלהעלות טענה בדבר זכויותיו במשק.

הנתבע טוען, כי אף אם יתקבלו טענות התובע יש לקזז ו/או להפחית מהסכום אותו דורש התובע סכומים רבים הנוגעים לתשלומים שביצע, הפחתות שווי של מחוברים , וכיוצא בזה.

התובע משיב וטוען, כי פנה לנתבע מספר פעמים במהלך השנים וביקש לערוך התחשבנות לרבות התחשבנות בגין ההלוואה, אולם הנתבע דחה אותו ומשום כך לא הושבה ההלוואה עד היום. בהמשך לכך סבור התובע כי אינו מושתק מלהעלות טענות בעניין זכויותיו במשק. התובע טוען, כי העתק הצהרת ההון אשר הוגש כראיה אינו קביל. העתק הצהרת ההון הוגש לבית המשפט מבלי שהועבר העתק ממנו לתובע, התובע לא ראה ולא ידע על דבר קיומו והוא התוודע לקיומו של העתק מהצהרת ההון אך מסיכומי הנתבע. בעניין העסקה עם מר יעקב בר ז"ל, טוען התובע, כי אין ללמוד מאי הכללתו בעסקה דבר שכן לנתבע היה חלק אשר עלה על 1/3 מהחלקה החקלאית אותה ביקש עו"ד פרוינד להבטיח כי מר יעקב בר ז"ל יקבל. לעניין טענת הקיזוז שמעלה הנתבע, התובע טוען, כי טענת הקיזוז מועלות לראשונה בסיכומי הנתבע והן לא הועלו קודם לכן לא בכתב הטענות, לא בתצהירים ולא בעדויות ועל כן היא מהווה הרחבת חזית אסורה ויש לדחותה על הסף והוא גם תוקף אותן לגופן. אם זאת התובע אינו מכחיש את חובו לנתבע בסך של 55,000$ ומוכן, כי סכום זה יקוזז. על פי חישובי התובע סכום הקיזוז נכון ליום 1.3.2006 עומד על 1,469,334.8 ש"ח.

דיון

באשר לאי הבנת מהות העסקאות והמסמכים. אין בידי לקבל את טענת התובע, כי מסמכים שנחתמו במהלך השנים  1974-1978, בשנים בהם היה התובע כבן 22-26, לא היה הוא מודע או לא הבין את משמעותם. התובע טוען בסיכומיו ( סעיף 43 לסיכומי התשובה מטעם התובע), כי העסקה בה הועברה 1/3 מהחלקה החקלאית במשק למר יעקב בר ז"ל אינה מחייבת אותו שכן לא נחתמה איתו ואם היה יודע עליה ייתכן והיה מנסה להשיג הסדר טוב יותר. טענה זו של התובע מצביעה על כך, כי הוא עצמו, היום רואה עצמו כמי שהיה מסוגל בזמנו לנהל מו"מ על כל הנובע מכך לרבות הבנת מהות העסקה ולרבות עסקאות בהן היה הנתבע מעורב. התובע היה צד לחלוקת הנכסים הן מול דודיו והן מול אביו החורג. אין הוא מתכחש לחלק מהסכמים אילו על בסיס אי הבנתו את טיבם ותוכנם. בחירתו להתכחש להסכם עם הנתבע אינה מסתברת. התובע אינו חולק כי הסכים להעביר את הזכויות על שם הנתבע משמע שחתימתו  על הצהרת ההעברה, על השטר כמו גם על ייפוי הכוח נעשתה בהמשך להסכמה זו. לא יכולה אם כך להתקבל טענתו כי לא הבין את משמעות המסמכים עליהם חתם. התובע גם אינו מכחיש כי נכון היה להסדיר את נושא הפיצוי הכספי בגין חלקו במשק במועד מאוחר יותר. מכוח אותה הבנה פנה אל הנתבע במועד שפנה ובקש כספים. מכלול הדברים מעיד כי התובע לא נשא בנטל לשכנע כי חתימתו והסכמתו נעשו בלא שהבין או תוך מעילה באימון.

באשר למהות הכספים ששילם הנתבע לתובע- אינני מקבל את טענת התובע, כי הסכום על סך 55,000$ כגרסתו או 70,000$ כגרסת הנתבע, ניתן לו כהלוואה. התמונה אשר הוצגה בפני בית המשפט, הינה תמונה של משפחה אשר באותה התקופה היו בין בני המשפחה יחסים חמים. עדותו של הנתבע אשר העיד בפניי, אמינה בעיניי. גרסתו לפיה התשלום אשר ניתן לנתבע על ידו היה תשלום המהווה פיצוי, תשלום איזון , בקשר עם חלקו במשק,  הגיונית ומסתברת יותר מגרסת התובע אשר נטל ההוכחה מוטל עליו.

עדותו של הנתבע מקבלת משנה תוקף שעה שבוחנים את נסיבות תשלום הסכומים, האופן בו גייס הנתבע את הכסף לצורך מתן התשלום לתובע וחלוף כשלושה עשורים בהם לא פצה התובע פה, לא מחה  ולא עמד על זכויותיו, לא כל שכן שלא עשה כל מעשה של השבת מה שכונה על ידו כהלוואה, כולה או חלקה. התובע נהג כמי שהבין שאין לו זכויות במשק גם אם סבר כי ההתחשבנות טרם הושלמה, מה שלא הוכח. נוהגו של התובע מעיד כי אף הוא התייחס אל אותם כספים שלא כאל הלוואה.