פסק-דין בתיק א 240/03

1.         בפני תביעת בנק לאומי (להלן:"הבנק") נגד עובדת שלו לשעבר (להלן:"צילה") ובעלה (להלן:"יוסף") לחייבם להשיב לבנק 5 מיליון ש"ח שלטענת הבנק צילה, בשיתוף פעולה עם יוסף, גנבו מהבנק.

2.         פרוט העובדות הנטענות בכתב התביעה הוא זה:

א.         צילה עבדה כפקידה בסניף הבנק בחדרה משנת 1993 עד שנת 2002 ובתוקף תפקידה טיפלה בחשבונות לקוחותיו.

ב.         ביום 26.6.02, התלונן אחד מלקוחות הבנק על אי סדרים חמורים בחשבונו. בדיקה ראשונית העלתה שיש ממש בתלונותיו וכי בחשבונו בוצעו פעולות שהוא לא ביצע. הבנק הפעיל את מערך הביקורת שלו וזה מצא כי צילה היא זו שביצעה בחשבונו של אותו לקוח, כמו גם בחשבונות של לקוחות אחרים, פעולות שהיו כרוכות בגניבה מכספי הלקוחות וזיוף פעולות כדי לחפות על הגניבה.

ג.          סכום כספי המעילה נכון ליום הגשת התביעה (18.2.03) מגיע לסך 8,300,000 ש"ח.

ד.         צילה השתמשה בכספים שגנבה, לכיסוי הפסדים של יוסף במסגרת פעילותו העיסקית כסיוע לאחיה להיגמל מסמים, וכן לצריכה שוטפת.

ה.         בתוקף חובתו החוזית והנזיקית כלפי לקוחותיו, נאלץ הבנק להשיב להם את כל הכספים שנמשכו מחשבונותיהם לרבות פיצויים בגין עגמת נפש שנגרמה להם.

ו.          הבדיקות העלו כי מדובר ב-41 לקוחות בעלי 67 חשבונות עו"ש, להם צריך היה להשיב את שנלקח מהם ולשלם להם את הוצאותיהם עקב הצורך בעריכת בדיקות חשבונאיות שונות שמטרתן לוודא שהושב להם כל שהיו זכאים לו.

ז.          בבנק נוהלו שני חשבונות על שם הנתבעים; חשבון על שם צילה וחשבון עיסקי על שם יוסף. בחשבונו של יוסף הופקדו מזומנים בסך  1,400,000 ש"ח. ובחשבונה של צילה הופקדו מזומנים בסך 600,000 ש"ח. כמו כן הופקדו בחשבונות ע"יהפקדות שיקים והעברות יומן במאות אלפי ש"ח ובדיקות הבנק העלו כי יוסף עשה שימוש שלא כדין בכספים שהופקדו בחשבונו ובחשבונה של צילה לצורכי עסקיו ולצרכיו האישיים.

ח.         יוסף אחראי כלפי הבנק לחובותיה של צילה כלפי הבנק אף מכח הילכת השיתוף.

ט.         לפיכך זכאי הבנק להשבה ו/או לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו בסך כולל של 8,300,000 ש"ח שהועמדו על סך 5,000,000 ש"ח בלבד, בהתחשב באגרה הגבוהה שיש לשלם מחד ובסיכויי הגביה הנמוכים מאידך.

3.         בכתב ההגנה שהוגש בשם שני הנתבעים, מכחיש  יוסף כל חבות. יוסף טוען שלא ידע על מעשיה של צילה ולא נהנה מהם כלל .

            צילה אינה מתכחשת לכך שעשתה פעולות אסורות בכספי הלקוחות, אך טוענת שהסכומים שמדובר בהם קטנים בהרבה  מהסכומים הנטענים בכתב התביעה.

4.         צילה הועמדה לדין פלילי בגין מעשיה והיא הורשעה ביום 19.9.06 על פי הודאתה בכתב האישום המתוקן.

            בהחלטתי מיום 15.10.06, קיבלתי את הכרעת הדין כראיה בהליך האזרחי בהתאם לס' 42 א'-ב' לפקודת הראיות.

5.         הכרעת הדין ניתנה לאחר שצילה הודתה בעובדות כתב האישום המתוקן ולפיהן היא הוציאה וקיבלה במירמה מהבנק סכום של 5,2 מיליון ש"ח מתוכם שילשלה לכיסה 2,9 מיליון ש"ח (ס' 8 לכתב האישום המתוקן).

            הלכה פסוקה היא שמקום שנאשם מודה בעובדות כתב האישום ומורשע על פי הודאתו זו, רואים את עובדות כתב האישום כמוכחות כלפיו בהליך האזרחי. (ראה ע.א. 71/85 אריה חב' לביטוח נ'  בוחבוט (פ"ד נ"א (4) עמ' 327 (331) ).

6.         משכך הוא, והתביעה הוגשה על 5 מיליון ש"ח שהוא סכום הנמוך מהסכום בו הודתה צילה כי הוציאה מהבנק במירמה והורשעה  על כך בהכרעת הדין, הרי שדי בכך שתביעת הבנק תתקבל במלואה ככל שהדבר נוגע לה להבדיל מיוסף בעלה, נגדו לא הוגש כל אישום.

7.         נותר לי לבדוק ולקבוע לכן אם ועד כמה יש לחייב גם את יוסף בהשבת הסכום לבנק, כתביעתו.