פסק-דין בתיק א 23973/03

1.         תביעה לתשלום היטל השלמת כביש בסך של 13,925 ש"ח (להלן: " ההיטל"), בגין נכס ברחוב ברנר 63 בהרצליה. במהלך שנות ה- 70 נסלל לראשונה כביש ברחוב ברנר. העבודות, נשוא ההיטל השנוי במחלוקת, בוצעו במהלך שנת 2001 (להלן: " העבודות נשוא ההיטל שבמחלוקת"). התובעים הגישו כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום ההיטל, בהתבסס על חוק עזר להרצליה (סלילת רחובות), התשל"ו - 1976 (להלן: " חוק העזר הנכחי").

2.         אין מחלוקת כי במהלך שנות ה- 70 נסלל כביש שבעדו שילמו הורי הנתבעת, אשר היו בעלי הנכס בזמנו, "דמי השתתפות" בהתאם לחוק עזר להרצליה (סלילת רחובות), תשכ"ו - 1966 (להלן: " חוק העזר הקודם").

כמו כן, אין מחלוקת, כי במהלך שנות ה - 80, כאשר בנו הנתבעים את ביתם בנכס, שילמו הם את כל חובותיהם בגין הבנייה.

טענות התובעת

3.         התובעת טוענת כי העבודות שבוצעו ברחוב ברנר מהוות עבודות "סלילת רחוב", המחייבות את הנתבעים בתשלום היטל השלמת כביש, בהתאם להגדרת המונח "סלילת רחוב" בסעיף 1 לחוק העזר הנכחי.

לטענת המצהיר מטעם העירייה, מנהל מחלקת כבישים, נעשו עבודות ברחוב ברנר לרבות סלילה מחדש, אבני שפה, מפרצי חניה, תאורה ועצים. וכן נטען כי תוואי הכביש שונה.

4.         התובעים טוענים כי טענתם של הנתבעים המבוססת על הוראות סעיף 6(א) לחוק העזר הנכחי, לפיו היטל ניתן לגבות רק פעם אחת מנכס, לא קיבלה רשות להתגונן, ונקבע ע"י כב' השופט סובל, כי "מששולמו בעבר דמי השתתפות, ניתן, עפ"י חוק העזר (הנכחי) לחייב בתשלום חלקי עבור השלמת כביש או הרחבתו, על פי התוספת שבחוק העזר".

התובעת טוענת עוד, כי הרשות להתגונן ניתנה רק ביחס לטענת הנתבעים כי הרחוב והכביש היו שלמים ומושלמים בטרם ביצוע העבודות נשוא ההיטל שבמחלוקת. לעניין זה, טוענת התובעת, כי הכביש ברחוב ברנר היה בן 30 שנה לפחות, ולכן אין מדובר בסלילה בגדר "מקצה שיפורים", אלא סלילה מחדש של כביש ישן, המחייבת בהיטל.

5.         התובעת טוענת כי התשלום ששילמו הוריה של הנתבעת 2 בשנות ה - 70, הינו "דמי השתתפות", בהתאם לחוק עזר להרצליה (סלילת רחובות), התשכ"ו - 1966 (להלן: " חוק העזר הקודם").

על פי חוק העזר הקודם, נגבו "דמי השתתפות" בגין הוצאות שהוציאה העירייה בפועל בגין סלילת כביש הגובל בנכס, להבדיל מהיטל המבוסס על תעריף קבוע המחושב על פי עלות ממוצעת של סלילת הרחובות בעיר כולה, כאשר שיעור ההיטל המוטל על בעל הנכס נקבע באופן יחסי לשטח הנכס.

התובעת טוענת כי בהתאם להוראות המעבר הקבועות בסעיף 15 לחוק העזר הנכחי (להלן: " הוראות המעבר"), לפיהן יחולו הוראות חוק העזר הנכחי לגבי רחובות שהוחל בסלילתם החל מיום 1.4.1976 (להלן: " היום הקובע"), ואילו רחובות שנסללו טרם היום הקובע, יחולו לגבם הוראות חוק העזר הקודם, אף אם הושלמה עבודת הסלילה לאחר היום הקובע - תשלום דמי ההשתתפות אינו פוטר מהיטל השלמת כביש.

6.         בנוסף, טוענת התובעת, כי בהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק העזר הנכחי, הנתבעים נדרשים לשלם היטל השלמת כביש, אף אם שולמו בעבר "דמי השתתפות" בגין סלילת רחוב בהתאם לחוק העזר הקודם, ולאחר מכן בוצעו עבודות הרחבה/השלמה על פי חוק העזר הנכחי.

7.         לטענת התובעת, אין הנתבעים יכולים להסתמך על סעיף 6(א) לחוק העזר הנכחי, שכן הפטור הקבוע בסעיף זה, למי שכבר שילם בעד כביש אחד ומדרכה אחת, מתייחס רק להיטל לפי חוק העזר הנכחי ולא להיטל שנגבה לפי חוק העזר הקודם.

8.         התובעת טוענת, שרק לאחר תשלום היטל השלמת כביש (דהיינו - ההיטל השנוי במחלוקת), ייכנסו הנתבעים לגדר סעיף 6(א) לחוק העזר הנכחי ויהיו פטורים בעתיד מתשלום היטל בגין סלילה נוספת.

טענות הנתבעים

9.         הנתבעים טוענים כי הכביש נסלל כבר בשנות ה-70', והורי הנתבעים שילמו את כל האגרות וההיטלים. בסוף שנות ה- 80' קיבלו הנתבעים את המגרש ובנו את המבנה ושילמו את כל ההיטלים. כבר בשנת 1985 אישרה העירייה כי אין לחייב את החלקה באגרת כביש ומדרכה.

נטען כי ניתן לחייב בהיטלים עבור סלילה של כביש גובל רק פעם אחת בעבודות שבוצעו ברח' ברנר היו אסתטיות במהותן, לא היה בהן צורך לשימוש רגיל.

הנתבעת בעדותה טענה כי הכביש היה מושלם וכלל גם מדרכות, מקומות חניה ועמודי תאורה. אלמנטים אלה הוחלפו או חודשו, אולם אין לראות בכך עבודות סלילה של כביש.

10.       הנתבעים טוענים כי בהתאם להוראות הקבועות בסעיף 6(א) לחוק העזר הנכחי, חיוב נכס הינו בעד סלילת כביש אחד ובעד סלילת מדרכה אחת. לטענתם, שולמו בגין הכביש דמי סלילה כאשר נסלל הכביש לראשונה בשנות ה - 70, על ידי הורי הנתבעת 2, שבבעלותם היה הנכס בזמנו. זאת ועוד, במהלך שנות השמונים קיבלו הנתבעים את הזכויות בנכס והחלו בבניית בית בנכס. במהלך הבנייה נדרשו הנתבעים להשלים את חובותיהם המתייחסות לכביש ולמדרכה. לטענת הנתבעים, עם השלמת בניית המדרכה, על פי הנחיות העירייה, מילאו הנתבעים את כל חובותיהם על פי חוק העזר בעניין זה.

בנוסף, הנתבעים טוענים כי קביעתה של פקידת העירייה בשנות ה-80, כי "אין לחייב את החלקה באגרת כביש ומדרכה" מהווה התחייבות שלטונית מצד העירייה, לפיה החלקה לא תחוייב עוד בכל היטל שהוא בגין כביש ו/או מדרכה.

11.       הנתבעים טוענים כי הכביש שברחוב כבר היה שלם ומושלם בטרם בוצעו העבודות נשוא ההיטל שבמחלוקת, וכלל מדרכות משני צדי הכביש (מרוצפות באבני אקרשטיין משתלבות), תאורה, ביוב וניקוז.

הנתבעים טוענים עוד, כי התובעת ביצעה עבודות ברחוב בית"ר, הסמוך לרחוב ברנר, ו"גלשה" לרחוב ברנר על אף שהדבר היה בלתי נחוץ.

12.       הנתבעים טוענים כי העבודות שבוצעו ברחוב ברנר, נשוא ההיטל שבמחלוקת, היו אסתטיות במהותן ולא היו נחוצות לשימוש הרגיל והתקין בכביש ובסביבתו, ולכן לא מדובר ב"השלמת כביש" ומכאן שאין מקום להטלת "היטל השלמת כביש". לטענת הנתבעים, טענה זו לא נסתרה על ידי התובעת.

כמו כן, הנתבעים טוענים כי העבודות שבוצעו אינן נופלות בגדר המונח "סלילת רחוב" כקבוע בחוק העזר הנכחי וכי התובעת אימצה פרשנות קיצונית של לשון החוק, וכי עבודות "קטנות", "אסתטיות", אינן יכולות להיחשב "סלילה", "הרחבה", או "השלמה".